Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: הוסטל

מאת: בן חכים

בימים אלו יצא ב- DVD הסרט "הוסטל" (פורום פילם) שהוא ללא ספק אחד מסרטי האימה הטובים ביותר שנוצרו בשנים האחרונות אם לא בכל הזמנים.

כבר מפתיחתו של הסרט הייתה לי מין תחושה פנימית כזאת שלא אתאכזב. הכתוביות עולות על רקע שריקות חולניות המגיחות מפינה חשוכה בצד החדר, שמשום מה הזכירו לי מאוד את השריקות מסצינת מסדרון בית החולים ב "להרוג את ביל", אבל כנראה שזו סתם הייתה אסוציאציה שרירותית לאחר שנודע לי כי טרנטינו אחראי על החלק ההפקתי.

[*]

שוטים קודרים ואפלים ממלאים את המסך הענק, כמו רכבת שדים שכזו, המזמינה אותך להיכנס לפתחה, להיכנס לקרון ולהתחיל בתהליך ההסתגלות אל עולם אחר. עולם שונה, מוזר, חריף ובוטה. השריקות ממשיכות, ואנו עדים לשוט מטריד של שלוש שיניים הנשטפות עם חופן דם, שמתערבב עם זרם קל של מים, עד שאחת הדלתות נטרקת בשריקה חולנית, בצליל מבהיל ומחריש אוזניים. ואז מגיעה הכתובית - "directed by ELI ROTH". וזהו. כאן הבנתי שמתחילה החגיגה האמיתית.

הסרט מספר על שני סטודנטים אמריקנים שזה עתה סיימו את הלימודים בקולג' ומחליטים לצאת לטיול ברחבי אירופה, לפני שהם נכנסים ל"חיים האמיתיים". אחת מהתחנות שלהם היא אמסטרדם, שם הם שותים, מעשנים, עושים חיים ובעיקר... מחפשים בנות. הם פוגשים שם חבר יודע דבר, שמספר להם ש"המקום" לתפוס בו בחורות ולעשות חיים באמת, זה סלובקיה. אז השניים עושים את דרכם לסלובקיה... ונקלעים ל"הוסטל האימה", מקום בו הפנטזיות הסדיסטיות והחולניות ביותר מתגשמות.

[*]

כל כך הרבה זמן לא יצא סרט איימים שבאמת אבל באמת מצליח לעמוד מאחורי שם הז'אנר בכבוד ובכזה אומץ רב. כל כך הרבה זמן לא יצא סרט שמעז ומצליח להחדיר בצופה את הפחד בצורה כה עמוקה ומחרידה, ממש כמו קעקוע חד ומפתיע על עורינו הרגישים והלא משופשפים מספיק בכתלי הז'אנר.

לא ציפיתי לזה. באמת שלא. הופתעתי לטובה מהאומץ והיוזמה לספק עד הסוף את מעריצי הז'אנר המושבעים, שמקבלים בסרט הנפלא הזה, לא רק קטעים גועליים, לא רק דם וצרחות, לא רק קטיעת איברים ושסיעת גופות, אלא מעבר לכך, הם מקבלים את הפריווילגיה להציץ מנקודת מבט מצמררת וחולנית, על טבע האדם.

[*]

הסרט מוכיח לנו (ולבשרם של השחקנים המסכנים), כי "יצר האדם רע מנעוריו". מעבר לעטיפת הצלופן של הגועל והזוועות, מסתתר מסר חד, עמוק וחשוב, המועבר אלינו בצורה הכי גרוטסקית ומוקצנת שאפשר ומוכיח בפנינו עד כמה גמישים הם, ועד כמה אפשר למתוח את גבולות היצר האנושי.

כמה רוע וצדדים אפלים עשויים לצמוח באדם. ועם הזמן, הסרט רק מוכיח לנו יותר ויותר, באופן טרגי ופסימי למדי, שאין כאן סוף טוב או לא טוב, במערכה הזו אין מנצחים או מפסידים. הוא מביא אותנו לכדי התודעה, כי הרוע רק הולך ומתעצם כמו כדור שלג ענק, וכמה שתחפש, כנראה שהחברה המודרנית לא תמצא כלים מתוחכמים דיים על מנת לשתק אותו ולנטרל אותו...

[*]

קלות הדעת בה דבר אחד מוביל לשני והמקריות המפחידה בה משתלשלים האירועים, העבירה בי לא פעם ולא פעמיים צמרמורת במהלך הצפייה. זהו רמז מקדים. העובדה כי הדבר יכול באותה מידה להתרחש במציאות העגומה של ימינו, ושבסך הכל מדובר באנשים רגילים לכל דבר שנמצאים מאחורי מסכת ההתעללויות והעינויים הזו, היא המפחידה באמת.

הופתעתי לטובה לגלות, כי למרות שלא היו חסרים בו קטעים גרוטסקים, אלי רות', לא הפריז בהם. הוא לא לקח אותם יותר מדי רחוק. הוא לא מתמקד יותר מדי בעצם ההנאה הסדיסטית, אלא כל עוד אלו משרתים את הרעיון הכללי של הסיפור ותורמים להמשך העלילה.

[*]

את העוצמה אלי רות' וטרנטינו יצרו, כאשר שמו דגש יותר על הצד הרגשי, החברי. יצרו מעין בועה חברותית בין שלושה חבר'ה. בועה סגורה, כיפית ואמפתית, שזורמת מרגע פתיחתו של הסרט. וכאשר היא מתפוצצת, אנו, כמו הדמויות, מרגישים חשופים לחלוטין, ערומים, מאויימים מאוד וחוששים לגמרי ממה שעתיד לבוא.

את ההישג של העברת התחושה הקלסטרופובית ההדוקה, השיג אלי רות', ע"י טריקים קולנועיים מתבקשים, כמו זוויות מצלמה נכונות, שמכניסות אותנו בקלות לאווירה המותחת, או בדומה ל"להרוג את ביל 2", אנו מקבלים ב"הוסטל" יותר מעשר שניות של "בלאק סקרין" - מסך שחור.

[*]

במקום להגיש לנו הכל בכפית, הוא נותן לנו, הצופים, את חופש הדמיון והמחשבה. נותן למוח לפעול, וע"י כך משיג את תחושת העוצמה והפאניקה המתבקשת כאשר הוא מכניס אותנו לנעלי הדמויות, כאילו אנו בעצמינו אלו שיושבים על כיסא העינויים הנוראי הזה.

יאמר לזכותם של רות' וטרנטינו, כי בחירת המיקום בו צולם הסרט (סלובקיה), היא מוצלחת ביותר. גם עצם הרעיון של השהות בארץ זרה, עם אנשים זרים, הרחובות הנטושים של סלובקיה המאיימת, הפחד המוחשי ברחובות, הבריונים המשוטטים, הטיפוסים המוזרים, החוויה של הפיתוי המיני הקוסם, אך המנוכר הזה, הלילות ההזויים באכסניות עם שפע הבחורות הסקסיות, יוצרת אווירה אפרורית קודרת, מרטיטה ומרעידה מאוד. האווירה הקודרת שהצליח רות' להשיג אפילו באור יום, יוצרת את אחד התקדימים הקולנועיים המוצלחים ביותר בז'אנר, מה שגורם לפחד להיבנות בצורה כל כך נכונה והדרגתית, עד כי הוא מצליח להגיע לנקודת השיא שלו, עוד אפילו לפני שהתחילו סצינות העינויים. וכשאלה התחילו, אז בכלל...

[*]

התוספות המיוחדות ב- DVD כוללות שלושה סרטונים של "מאחורי הקלעים", המעבירים בהצלחה את האווירה הכיפית ואת חווית העשייה החובבנית משהו של היוצרים הצעירים והלהוטים.

אנחנו, ביחד אתם, מרגישים ממש את שלבי העשייה המרכזיים, הערוכים ומשולבים באופן מהנה מאוד ולא מעייף כלל, אם זה בהתלהבות היתר של הבמאי ואם בתגובות המשעשעות של השחקנים - נדיר מאוד יחסית לסרט קטן שכזה. התוספות גם כוללות לא מעט טריילרים שונים, הסברים בגוף הסרט וסצינת "הרוג את המכונית" הניתנת לצפייה משלוש זוויות שונות במקביל - פאן אמיתי לחובבי קולנוע.

[*]

לסיכום: רכבת שדים ריאליסטית ונדירה מאוד, שרק הולכת ומשתפרת עם הזמן. מפחידה, מצמררת, מספקת לעיתים סצינות מערערות במיוחד, שמותחות את האדרנלין עד לקצה ונותנות למעריצים סיפוק קולנועי עצום ותמונות שנשארות בראש עוד הרבה אחרי כותרות הסיום.

ראו הוזהרתם: לא לבעלי לב חלש!