Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: היא שונאת אותי

מאת: רון פוגל

היום (שישי ה- 11 באוגוסט) יוקרן בשעה 22.00 בערוץ yes3 סרטו של ספייק לי, "היא שונאת אותי". עוד סרט של הבמאי השחר המרתק שדילג על בתי הקולנוע בארץ.

ספייק לי הוא אחד הבמאים המרתקים הפועלים היום בקולנוע האמריקאי בפרט והעולמי בכלל. ללי יש את היכולת להציג "פיסות מהחיים" ותוך כדי כך לפרוס בפני הצופה את משנתו הסדורה לגבי חייו של האפרו אמריקאי בארצות הברית של ימינו.

[*]

לי הוא במאי של אג'נדה ועושה רושם כי סרטיו הינם עוד כלי בידו לבטא את דעותיו על המצב (הבעייתי) שבו נמצאים האפרו אמריקאים כיום. לי גם מופיע בפורומים שונים ונואם בפני מי שמוכן לשמוע על רעיונותיו לגבי "גאולת" האפרו אמריקאי בימינו (כך למשל בסרט הדוקומנטרי הנפלא "הופ דרימס" מופיע לי במחנה כדורסל לכשרונות צעירים ומצולם כשהוא אומר להם:" אל תשכחו שמה שמעניין את בעלי הקבוצות הלבנים זה כמה גבוה תקפצו, תרוויחו כמה שיותר כסף ותמיד תזכרו שאתם שחורים גאים").

גם השחקנים בסרטיו של לי הם רק משניים לעלילה והופעתם בדרך כלל היא מאופקת. בשל המסרים הבוטים לעיתים המופיעים בסרטיו, היה לי עד לאחרונה יוצר שפעל בעיקר בתחום הסרטים העצמאיים. רק לאחרונה אומץ לי לחיקם של האולפנים הגדולים והממוסדים ואכן ניתן לראות בסרטו האחרון "האיש שבפנים" שמסריו של לי הפכו פחות תקיפים ולמרות שעדיין מרכז יצירתו סובב סביב גיבורים אפרו אמריקאים, המסר כבר אינו הכל. (לי גם הפסיק בשנים האחרונות לככב בסרטיו).

[*]

סרטו של לי "היא שונאת אותי", שמוקרן היום ב- yes הוא משנת 2004, אינו מסרטיו המוצלחים ואינו מגיע לרמות של יצירות מופת קודמות שלו כגון "עשה את הדבר הנכון" או "קלוקרס" המדהים.

הסרט עוסק בג'ק (אנתוני מקי), אפרו אמריקאי מלומד ומלוקק המשמש כסגן נשיא של חברת ביוטכנולוגיה שחיו משתנים ברגע שהוא הופך ל"מתריע בשער" וחושף את פרשיית השחיתות שבה מעורבים מנהלי החברה. לאחר שהוא מפוטר ונכסיו מוקפאים, הוא מוצא מקור הכנסה בלתי צפוי: חברתו לשעבר, שגילתה את חדוות אהבת בנות מינה מציעה לו להכניס את חברותיה הלסביות להריון ולקבל עשרת אלפים דולר בעבור כל "הפריה".

[*]

ג'ק המרושש מסכים וחיו הופכים לרכבת שדים של לסביות המבלות לילה אחד במיטתו. במקביל מנסה החברה שבה עבד ג'ק להשתיקו והוא נלחם כדי להוכיח את חפותו ולהביא את מנהלי החברה המושחתים לדין.

הסרט יוצר תחושה של "תפסת מרובה לא תפסת". לי מעמיס על הצופה מספר רב מדי של נושאים: יחסים חד מינים ,המוכנות לעשות הכל בעד כסף, גורלם העגום של הנלחמים בשחיתויות וכמובן - מצב האפרו אמריקאים בימינו (שזה אומר עבור לי ניו יורק, שם גדל). טוב היה עושה לי עם היה מקצץ קצת בכמות עלילות המשנה ומתרכז בסיפור אחד או שניים.

[*]

למרות ההסתייגויות, עדיין מדובר ביוצר מוכשר כשד, שמעלה לדיון סוגיות חשובות ביותר ומרכזיות בחיינו. הסרט מתייחס למשל לנושא מעילות הענק בחברות כמו "אנרון" ו"וורלד קום". מעילות אלו זיעזעו את אמריקה מהיסוד וגרמו לאנשים להבין כי בכלל לא בטוח שאנשי חברות אלו הם ה"מוכשרים והראויים" וגם אנשים שמרוויחים משכורות ענק יכולים להתנהג כגנב הפשוט ביותר (הם פשוט לובשים חליפות של ארמאני באלפי דולרים). לי מצדיע לאנשים שחשפו את המעילות האלו ונותן לצופה להבין כי לא הכל אבוד במלחמת האיש הקטן במערכות הגדולות.

נקודת אור נוספת בסרט היא המוסיקה הנפלאה של טרנס בלנשרד שעוטפת את העלילה בפניני ג'אז משובח ומעניקה לה תחושה של רוגע.

[*]

צוות השחקנים מבצע כרגיל את דברו של לי כשבסוף הסרט (ונראה לי שזה מכוון) לא בדיוק זוכרים את הצוות, למרות הופעות של מוניקה בלוצ'י, באי לינג ווודי הרלסון, אלא את דברו של לי (והגיע הזמן שלי יגמל מלשתול מניפסטים בפי שחקניו, במה שנשמע לעיתים כדקלום מאולץ). קשה לציין במיוחד שחקן זה או אחר ,אבל תמיד נחמד לגלות חלק מהקאסט הקבוע של לי הצץ לפתע לתפקיד קטן (אוסי דייויס למשל ,שזו היתה הופעתו האחרונה בקולנוע, או ג'ון טרטורו שלי פחות או יותר גילה אותו - כן, כן עוד לפני האחים כהן).

"היא שונאת אותי" עורר בזמנו על לי את חמתן של קהילת הלסביות בארה"ב שטענו שלי הציג אותן באופן חד מימדי ואף מרושע. אכן ,טיפולו של לי בכל סוגיית היחסים החד מיניים אינו יוצא דופן ונראה די צפוי וסטריאוטיפי. כל מטרת עלילת ההפריות נראית כדי להעביר את המסר כי בעצם האבא האולטימטיבי לדעת לי הוא אותו אפרו אמריקאי צעיר ומשכיל - שלמרות האפלייה של הרוב הלבן, הוא זה שיצא מנצח (במאבק הגזעים?).

[*]

הסרט לא הופץ מסחרית בארץ ואולי טוב שכך (בכלל, למפיצים יש בעיה עם סרטיו של לי והם מזגזגים בין הקרנת סרטיו בקולנוע לבין שליחתם הישר לוידאו).

ופרט טריוויה מעניין : חברת ההפקה של לי נקראת "ארבעים אקרים ופרדה" - כמו הצו שניתן לאחר מלחמת האזרחים האמריקאית ובו ניתנו לעבדים המשוחררים שטח אדמה ובהמת עבודה. העוקץ הוא שלאחר שלינקולן נרצח, הצו למעשה לא נאכף והפך לדוגמא להתנהגות (השקרית) הלבנה כלפי השחורים.

"היא שונאת אותי", מומלץ בעיקר לחובבי הבמאי.