Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: הלהב הנסתר

מאת: רון פוגל

"הלהב הנסתר" הוא לא רק שמו של סרטו החדש של יוזי' אמאדה שיצא בימים אלו לספריות הוידיאו (הד ארצי/לב סרטים ובתי קולנוע) הוא גם שמה של שיטת לחימה עתיקה בחרבות.

הטריק הוא שהמשתמש בשיטה, מפנה את גבו ליריבו (ומסכן כך מאד את עצמו) ואז היריב אינו יודע מהיכן תבוא המכה הבאה. כשהשיטה מבוצעת במיומנות, אין דרך לעמוד בפניה. זוהי שיטה המשתמשת בבלתי צפוי ואכן סרטו של במאי היפני הוותיק יוז'י אמאדה ("סמוראי הדמדומים") משנת 2004, הוא בבסיסו דיון בדברים הבלתי צפויים, בעולם צפוי להחריד ומקובע במוסכמות ושמרנות.

[*]

סרטו של ימאדה, המבוסס על סיפורים שונים מימי יפן הפיאודלית, מספר את סיפורו של הסמוראי מונזו ושל המשרתת שלו קי. העלילה מתרחשת באמצע המאה התשע עשרה, בצפון הרחוק של יפן ומתארת את חיי הסמוראים, קצת לפני שההיסטוריה תטפח על פניהם, הקיסר יחליף את השוגון והרובה יחליף את החרב.

כשאומרים סרט סמוראים מייד עולים בראש סרטיו הקלאסיים של קוראסאווה. אך ה"להב הנסתר", ממש כמו סרטו הקודם של יאמאדה, אינו סרט סמוראים אופייני. ראשית אין בו כמעט קטעי פעולה, שנית מוצגת בו ביקורת חריפה ביותר על הסמוראים - אותם לוחמים אגדיים שבדרך כלל הם סימן לשלמות ומופת וחיים על פי ה"בושידו", קוד הלוחם המפורסם.

[*]

הסמוראים מוצגים בסרט כמניפולטיביים, אינטרסנטיים ובעיקר - לא אנשי כבוד. את המצב מציל גיבור הסרט מונזו המייצג את היוצא דופן. מונזו הוא איש שמילה שלו היא מילה ומוסריותו נעלה. הוא יעשה דברים שאסורים בתכלית האיסור - כמו לכפור בממונים לו, או לחלץ את אהובתו, בת המעמד הנחות, מידי בעלה. הוא גם (ככל גיבור טרגי) ישא במחיר הכבד של מעשיו.

גם סיפור יחסיו של מונזו עם חברו ללימודי לחימת החרב האזאמה (יוקוישי אזאווה) מקשר אמיץ ועד לחימה לחיים ולמוות רצופה בשאלות על מעמדם של הסמוראים למול אדוניהם השליטים ולמול החברה שבה הם חיים.

[*]

נקודה נוספת המוצגת בסרט היא התמודדותה של החברה עם השינויים המתדפקים בדלתה. עד כמה מסוגלת חברה להפוך לגמישה ולקבל את האחר ואת השונה. אלו ימיה האחרונים של יפן המסוגרת ועל תושביה להתחיל והסתגל לעולם שמסביבם.

כל הדיון בסוגיות האלו, מוצג על ידי הבמאי באופן אינטיליגנטי, עדין והומוריסטי. למרות שהסרט הוא מעל לשעתיים והקצב אינו מהיר (בלשון המעטה),סיפור העלילה זורם בצורה כה מחושבת, עד שנדמה והסרט חולף בחטף והצופה נשאר עם טעם של עוד.

[*]

סיפור האהבה המרומז בין מונזו (מסאטושי נאגאסה) לבין קי (טאקאקו מאטסו) ורגשותיהם העצורים המבעבעים מתחת לפני השטח מזכיר את מערכת היחסים העדינה והיפה בין מר רוצ'סטר (טימותי דלטון) והמטפלת של בתו, ג'יין אייר. גם ב"להב הנסתר" עושה הבמאי מטעמים מיחסי האדון משרתת (במובן החיובי של הקשר).

הצילומים היפיפייפים של צפון יפן, ההקפדה על כל פרט בלבושם של השחקנים וכמובן, סצנות הקרב, גורמות לצופה לחווית צפייה מן המעלה הראשונה.

[*]

אני טוען כבר שנים כי את שיאי הקולנוע של ימינו מספק הקולנוע הנעשה במזרח הרחוק. בין אם זהו סרט מאפיה הונג קונגי,מערבון תאילנדי, סרט אימה קוריאני או סרט סמוראים יפני - משהו אחר לגמרי קורה שם בארצות המזרח. הסרטים משם פשוט מפרקים לגורמים את כל מה שידוע לנו על קולנוע ואז מעצבים מחדש את התבנית. בענייני מיומנות ועוצמה רגשית אין שני ליוצרי המזרח וימאדה מייצג אותם בהוד והדר.

צפיתי בסרט יממה לאחר שנכחתי בהקרנה של סרט ישראלי שמתמודד על פרס אופיר בקרוב. איפה אנחנו ואיפה סרטים כמו "הלהב הנסתר" שגם בלי רהב וקולניות מהווה יצירה אפית מושלמת ומוכיח לנו שבעזרת חמלה ועדינות ניתן לכופף גם הרים (ובעיקר לכבוש את ליבו של הצופה).

מומלץ לכל חובבי הקולנוע המתוחכם והמרגש.