Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: מארז ג'קי צ'אן

מאת: רון פוגל

ממש לאחרונה יצא להפצה מארז ובו שלושה סרטים בכיכובו של ג'קי צ'אן (הוצאת לב סרטים ובתי קולנוע/הד ארצי), אחד מהשחקנים הידועים במזרח הרחוק ובין המוכרים ביותר לקהל המערבי. סרטים מהמזרח הרחוק הוקרנו בארץ פה ושם במהלך השנים, אך עושה רושם שבשנים האחרונות התגברה חשיפת הצופה הישראלי, בעזרתה האדיבה של המפיצים, לקולנוע הייחודי והשונה שנעשה בסין, יפן, דרום קוריאה, תאילנד וויאטנם ועוד.

אם להתעלם מהסרט המביך "הקמע" - שמוכיח שוב כי מוטב לאנשי הקולנוע מהמזרח להישאר בתחומי מולדתם ולא לנסות ולפעול במערב - הרי שני הסרטים האחרים במארז -"המיתוס" ו"אפקט התאומים 2"(ששמו המקורי הוא בכלל "הכרוניקות של הואדו-הלהב והשושנה") הם חגיגה אמיתית.

[*]

אחרי הצפייה בהם רציתי להוציא את הראש מהחלון ולצעוק "למה סרטים כאלו לא מגיעים בתדירות גבוהה יותר לקולנוע ?" אבל מכיוון שאני אופטימי מטבעי, גם הוצאת המארז הנוכחי היא צעד נכון ונבון בכיוון הרצוי - חשיפתו של הצופה הישראלי לקולנוע כיפי, תמים ומעורר התפעלות. קולנוע כמו שעשו פעם בהוליווד, קולנוע שמחזיר לך את החיוך לפנים ומספק את החוויה הבסיסית ביותר - הנאה.

מה עוד לא נאמר על הגאון ששמו ג'קי צ'אן? בוגר בית הספר לאומנויות הבמה בפקין שכיכב כבר בלמעלה ממאה סרטים ולמעלה משלושה עשורים מבדר קהלים (הבחור כבר לא צעיר, בן 51). צ'אן זכה לכינויים "האזרח קיין של הקולנוע המזרחי" ו"הליצן הגדול של אומנויות הלחימה".

[*]

בכל סרטיו הוא מפגין יכולות וירטואוזיות כלוחם מיומן, תמיד הוא משחק את הטוב וכחוט השני עוברת בסרטיו נימה הומוריסטית שגורמת לצופה לפרוץ מדי פעם בצחוק מתגלגל.

צ'אן השתתף בכמה מהסרטים הידועים ביותר שהופקו במזרח והפכו לקלאסיקה,כמו "סיפורו של שוטר", "המסטר השיכור" או "נחש בצל הנשר" (בבימויו של וו פינג הבמאי והכוריאוגרף הדגול שהתגלה למערב ב"נמר דרקון" וב"מטריקס").

[*]

בשנים האחרונות הצליח צ'אן לפרוץ אל המערב (במיוחד מאז "שעת השיא") וקיבל סוף סוף את ההכרה הבין לאומית שכה רצה (ושהיה ראוי לה). לאחרונה החל להפיק סרטים ולמרות גילו הוא עדיין מבצע בעצמו את כל הפעלולים המסוכנים (בסוף הסרטים "נשק האלים" ו"סיפורו של שוטר 3" רואים איך הוא שובר חלקים חיוניים בגופו תוך כדי צילומים).

בסרט "אפקט התאומים 2" יש הכל: עולם שנשים שולטות בו (דבר שגורר המון סצנות והערות על תפקידי המינים בפרט ועל מגדר בכלל, כולל סצנה שבה אחת הגיבורות שמה שפם מלאכותי!). גיבור עשוי ללא חת שנקרא "נמר חבוי, דרקון נסתר", סצנות קרב משובחות ואפילו בנו של צ'אן, גייסי, מככב כגיבור הביישן שהלך לחפש אתונות ומצא מלוכה.

[*]

העלילה לא ממש חשובה, המשחק בסדר, אבל השורה התחתונה - אפוס היסטורי שכזה, בידי דינו דה לורנטיס היה יוצא נלעג ומגוחך (למשל "התנגשות הטיטנים" המחריד) אבל הבמאים מהמזרח - פטריק לואנג וקורי יואן מגישים לצופה תבשיל משובח ואסתטי (הצבעים המדהימים, הנופים), שנצפה בהנאה גוברת ככל שהעלילה מתקדמת. אחלה סרט!

הערת אזהרה: צ'אן מופיע בסרט לכחמש דקות בלבד, דבר שלא פוגם מההנאה מהסרט. (במקומו הצופה מקבל את בנו שדומה לו כשתי טיפות מים).

[*]

הסרט "המיתוס" הוא המתוחכם מבין הסרטים שבמארז ובו מסופר על ארכיאולוג בסגנון אינדיאנה ג'ונס (בגילומו של צ'אן) המחפש איזה קבר מסתורי. החיפוש אחר הקבר מוביל את הארכיאולוג להודו ולאזורים אקזוטיים אחרים שמצטלמים נפלא כולל קפיצת בנג'י עוצרת נשימה של צ'אן לתוך מערה, דרך מפל מים שוצף...במקביל חולם הארכיאולוג שהוא גנרל בצבא סין בימי קדם. הגנרל מציל נסיכה וסיפור אהבתם מצטלב בהווה עם החיפוש אחר הקבר האבוד. שווה לראות את הסרט רק בשביל סצנה אחת בבית חרושת לנעליים שבה מדגים צ'אן את יכולתו כאמן סלפסטיק מדופלם.

כמו שכבר יודעים מעריציו של צ'אן, בסוף סרטיו מופיעים תמיד פיספוסים שנעשו במהלך הפקת הסרט. צ'אן היה בין הראשונים שהחל במסורת משעשעת זו וגם במארז הנוכחי הוא לא מאכזב.

[*]

האם בעקבות המארז הנוכחי אנו צפויים לעוד "כיבודים" מהמזרח? מה עם סרטי צאו יון פט? מה עם סרטי המאפיה של ג'ון וו? איפה רינגו לאם? (שביים את "עיר בלהבות" שאחר כך הועתק כמעט בשלמותו על ידי טרנטינו והפך ל"כלבי אשמורת"). האם סוף סוף יקבלו אוהבי סרטי המזרח את הכבוד המגיע להם?

כולי תקווה לתשובות חיוביות ועד אז - לכו, קחו את המארז ותהנו.

ובנימה חיובית זו, הנה הבקרוב של "מיתוס" שייתן לכם טעימה קטנה מהסרט: