Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: פעמיים פוסידון

מאת: בן חכים

כמות סרטי ה- DVD החדשים שהגיעה למדפי ספריות ה- DVD בשבועות האחרונים הייתה עצומה (מה לעשות ככה זה כשמתקרב יום כיפור) ואם חשבנו שבתום חג הסוכות נוכל לנוח קצת משוברי קופות ענקיים (ואנחנו נשתמש עוד כמה פעמים במילה 'ענק' בכתבה הנוכחית) אז טעינו.

חברת "וורנר הום וידיאו" הוציאה לאחרונה גם את ההרפתקה הימית החדשה של וולפגנג פיטרסון, "פוסידון", הרימייק החדש למעשייה המפורסמת משנת 1972, "ההרפתקה בפוסידון". ובמקביל (כמעט) את סרט ההמשך לסרט האסונות הקלאסי "בעקבות ההרפתקה בפוסידון", שיצא אי שם בשנת 1979.

[*]

למי שלא מכיר, "פוסידון" מספר על ספינת תענוגות יוקרתית (וענקית) המשייטת לה בערב הסילבסטר על מימיו השקטים, לכאורה, של האוקיינוס, עד שלפתע, משום מקום, מגיח לו גל עצום (וענק) שהופך את הספינה על פיה. הניצולים מוצאים עצמם נאבקים על חייהם בנסיון להימלט מהספינה הטובעת.

לא היו לי הרבה התלבטויות לפני הצפייה בסרט. אני כמעט ואף פעם לא מפספס סרטי אסונות. עד כמה שהביקורות יהיו קשות, לועגות ובזות (ובמקרה הזה הן ממש חגגו על התענוג) אני פשוט לא יכול להרשות לעצמי להחמיץ את החוויה הקולנועית. אני חייב להיווכח בעצמי וכך עשיתי.

[*]

הסרט התחיל. כותרות הפתיחה הלא מעוצבות מי יודע מה, התנוססו להן על רקע ספינת הפאר המפליגה לה בשעת בין ערביים קלאסית, בשוט המשכיל להשוויץ בגודלו העצום של הכלי המתכתי המודרני. אבל לא בכלי השיט משוויץ השוט הראשון, אלא גם בהישגים הטכנולוגים של ההפקה, בשילוב הבלתי מורגש שבין אנימציה ממוחשבת לדגמים ושחקנים המצולמים על רקע כחול. השוט הראשון מעביר מיידית את התחושה שאנחנו עומדים לצפות בסרט שגודלו האפי הוא מינימום "טיטניק".

מיד לאחר מכן, קישטו את המסך כמה סצינות קצרצרות וצולעות במיוחד, המתיימרות להכיר לנו את הדמויות ויחסיהן מקרוב. לא הספקתי לומר "פוסידון" וכבר הבחנתי בגל וירטואלי עצום על רקע ירח מלא, המאיים לתקוף את הספינה בפרופיל. מאז, הכל רץ מהר מדי.

[*]

הסרט גדוש בכל כך הרבה סיטואציות מרשימות ויזואלית ובעלות פוטנציאל רב להפוך לעמוקות באמת, אם רק התסריט היה יכול לעשות את הצעד שהמון תסריטים, כמו "פוסידון", פשוט חוששים לעשות - לשבור את הנורמה.

במקום לעשות זאת, הוא המשיך לשבור את מה שהוא תמיד שובר הכי טוב: המון זכוכיות, המון רהיטים, המון אנשים רטובים, המון עוצמה ויזואלית, אבל מעט מאוד אומץ לחרוג מחוקי המשחק העתיקים שחונקים את הוליווד.

[*]

כמו כל סרט אסונות אמריקאי ממוצע, "פוסידון" מקדיש זמן קצר מאוד לבניית הדמויות ופיתוחן, בניגוד לסרט המקורי אגב, שהוא גם ארוך בחצי שעה מהסרט הנוכחי, חצי שעה בה הכרנו את הדמויות יותר לעומק, חצי שעה שחסרונה מורגש מאוד בגרסה הנוכחית. ואם זה לא מספק אתכם, אולי העובדה שהסרט ההוא, משנת 1972, היה מועמד לתשעה (כן, תשעה) פרסי אוסקר, כולל מועמדות על משחק לשלי ווינטרס, כן.

הרבה מאוד משאבים, כוח וזמן מוקדשים לכיתור ההתרחשויות הויזואליות העיקריות בכמה שיותר אלמנטים טכניים, מרשימים אמנם, אבל לא מספיקים לבדם. התוצאה הסופית היא מאוד שכלתנית וכמעט ולא רגשית. הסרט ממהר מדי כמעט לכל אורכו ולא נותן לנו את ההזדמנות והזמן להכיר מעט את הדמויות, את אופיין ואת מצבן הנפשי, לפני שנחשול הענק נושק לספינת התענוגות היוקרתית.

[*]

עם זאת, האפקטים מעולים וכמעט וקשה להבחין בהתערבותו של המחשב, מה שתורם ליצירת סצינות עוצמתיות וחזקות ויזואלית, התורמות לתחושת הריאליזם, הפאניקה והקלסטרופוביה ומעלות אותן לרף גבוה ומהנה. גם משחקי הסאונד השתלבו להפליא לאורך הסרט והעניקו לו את מימדו הקולנועי הראוי, כשניצלו כמעט כל רמקול ורמקול עד המקסימום שלו.

"פוסידון" יכל בקלות להיות סרט מהנה, כי הוא בעל פוטנציאל כזה. אבל בסופו של דבר הוא לא. אולי בגלל ההצלחה המסחררת של "טיטניק", שסגרה בעקיפין, בלי מודע ובלי כוונה, כל גישה לעשיית סרט דומה או אפילו בכיוון, שכן כמעט וכל שוט ב"פוסידון" העביר בי פלאשבק מוכר ונוסטלגי.

[*]

אולי זה בגלל אורכו הקצר ולא יאה לסרט אסונות ממוצע, אולי זה בגלל הפתיחה הלא מספקת, אולי זה הפיתוח הלא מושקע של הדמויות, אולי זה הליהוק ה"סלבריטי סוג ב'" התמוה (באמת איכפת לכם מקורט ראסל או ג'וש לוקאס?), הקלישאות המציפות את הסרט, או אולי זה בגלל הסיום המאכזב והמקומם? מה שבטוח, זה שאם טום הנקס ואודרי טוטו היו השחקנים הראשיים, "פוסידון" היה הופך לסרט העשור...

ההוצאה של "פוסידון", מגיעה בשני תקליטורים. האחד של הסרט, ואילו השני – דיסק "תוספות מיוחדות", הכוללות מספר סרטוני "מאחורי הקלעים" – הראשון: "פוסידון – ספינה על הבמה", המתאר את המורכבות ביצירת סרט הרפתקאות מודרני, מה קורה כאשר החזון מתנגש עם הפירוטכניקה המעשית, קצת על ההקבלה לסרט המקור, ועל העוצמה הויזואלית בתהליך יצירת הסטים המורכבים ובהריסתם. הסרטון השני – "פוסידון במהופך", מפרט לנו יותר על תהליך העיצוב הייחודי של תפאורת הסרט, מה קורה כאשר שחקנים צריכים לעבוד על סט הפוך כמעט שלוש רבעי סרט, ואיך מתמודדים עם זאת אנשי הבנייה והארט. הסרטון השלישי, "יומנו של מלח", עוקב אחר חוויתה האישית של סטודנטית לקולנוע מאחורי קלעיה של הפקת הענק ומנסה להעביר באופן הכי תמים ופשוט איך זה מרגיש להתחכך בתעשייה, באנשים, מה התפקיד של כל אחד מחברי הצוות, באיזו צורה הם עובדים ומהי האווירה הכללית על הסט. הסרטון האחרון הינו "סרט דוקומנטרי של ערוץ ההיסטוריה אודות גלי ענק" - "rogue waves", כך הם נקראים, המביא לנו עובדות קשות ומצערות אודות ספינות גדולות ששקעו מסיבות לא ידועות בלב ים ומעמיד את השאלה המרכזית על הפרק – האם גלי הענק הללו קיימים גם במיצאות? בנוסף, מצורף גם הטריילר לסרט.

בעקבות ההרפתקה בפוסידון

[*]

לאלו מיכם שכן אהבו את הסרט המקורי ואולי אפילו את הגרסה הנוכחית, הוציאה חברת "וורנר הום וידיאו" את "בעקבות ההרפתקה בפוסידון" משנת 1979. את הסרט הזה ביים אירווין אלן, מי שידוע בתור האיש שהביא את ז'אנר סרטי האסונות לקולנוע. אלן שהפיק את "הרפתקה בפוסידון" וביים את סצינות האקשן ב"המגדל הלוהט" (אותו הפיק), ביים את "בעקבות ההרפתקה בפוסידון" שמזכירה באופיה את סרטו של פיטרסון. המילה המרכזית בסרט הזה היא אקשן. גם כאן, יש מעט זמן לפיתוח הדמויות והרבה זמן לאקשן, אפקטים ותפאורות הפוכות.

הסרט מתרחש יום אחרי שהספינה הענקית מתהפכת, חבורה של פושעים קטנים מגלים שעל הספינה יש אוצר של מיליוני דולרים, נשק מתקדם ו...משהו שלא נילקח בחשבון, ניצולים מאותו לילה גורלי. הסרט הופך בעצם למרדף אחד האוצר והנשק כשהוא מלווה בסצינות אקשן מרשימות.

[*]

מה שאירווין אלן ידע, שבסרטי אסונות, מי שלא מתחבר לדמויות יתחבר לשחקנים וממש כמו בסרטי האסונות האחרים גם כאן הוא מקפיד ללהק את מיטב השחקנים של אותה תקופה. בשחקנים הראשיים, מייקל קיין, סאלי פילד, טאלי סבלס (קוג'אק), שירלי ג'ונס, קארל מולדן, פיטר בויל ועוד.

אין הרבה תוספות בהוצאת ה- DVD להוציא סרט המתאר את מאחורי הקלעים של העשייה, הסרט שנעשה ב- 1979 מעלה חיוך על פני הצופה ועל התמימות הרבה שהייתה אז.