Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: קרח דק מידי

מאת: בן חכים

עוטפים אותו בשלל המרכיבים השיווקיים כעוד סרט איכות מהסדרה שמוציאים סרטי "לב". אבל למעשה, "קרח דק" הוא לא יותר ממעשיה נוצרית מלנכולית מופרכת, עם מעט בדיחות מביכות המנסות להציג ביקורת עצמית על ז'אנר הפילם נואר, שלא ממש מרקיעה שחקים, אם להיות עדינים – עצוב כמה שזה רע.

הבמאי הרולד ראמיס ("בואו נדבר על זה", "הרי את מכושפת לי"), מוציא מכובעו מעשיית חג-מולד נפשעת, המספרת על צ'ארלי (ג'ון קיוזק), עו"ד עצלן המייצג את בעלי העסקים המפוקפקים בעיירה הקטנה והמושלגת שבוויצ'יטה, קנזס, ושותפו, ויק (בילי בוב ת'ורנטון), שהצליחו להערים על המאפיה ולסחוב מהם 2 מיליון דולר.

[*]

הפרס הגדול האמיתי עבור צ'ארלי יהיה אם הוא יצליח לחמוק מן העיירה יחד עם רנטה המדהימה (קוני נילסן), המנהלת את מועדון החשפנות המקומי. ככל שהלילה מתקרב וסופת קרח מתקדמת במהירות לעבר העיירה - כולם, החל מפיט, חברו הטוב של צ'ארלי, ועד לשוטר המקומי, מתחילים לתהות מה בדיוק מחביא צ'ארלי בגרב חג המולד שלו...

"קרח דק" לוקח סיפור פשוט, בעל פוטנציאל להפוך לקומדיה עוקצנית, מוקצנת וחכמה, אך מסיט אותו לאחר חמש דקות אל מחוזות שחורים, ארוכים, נמרחים, ספוגים בהומור שחור רע, בדמויות בלתי ניתנות לצפייה ובסצינות שמנסות עד כמה שרק אפשר, לברוח אל הצד הביזארי, השונה, "הקולנועי", עד כדי כך שהדבר נראה מעוסה מדי, לא טבעי, ומעל לכל - לא מהנה בעליל.

[*]

העלילה שמניעה את הסיטואציות הקומיות, לכאורה, לא ממש מחזיקה, לא הכי מובהרת ולא עומדת בפני עצמה.

הסינופסיס של הסרט, והטריילר הקולח והמוצלח, מכינים אותנו להרפתקה יזומה ומרתקת, הבוחרת לשים את הדגש דווקא על החוויה של הרגע, על רגעים קומיים מוצלחים הנובעים בטבעיות מסיפור פשע קטן פשוט וקצר, עם נימה מודעת לעצמה, בעלת התחלה, אמצע וסוף.

אומנם קיבלנו סרט בעל הנחה אישית וגורפת על כך שהוא מודע לעצמו, אך הוא מתעקש לבצע אותה בצורה כל כך שגויה, לא אופיינית ובלתי אינטראקטיבית לחלוטין עם קהל צופיו הנאלץ לצערו להתמסר לאכזבה.

[*]

דווקא באחת מן הסצינות האחרונות, במפגש בין היריבים, מצליח הבמאי להתעלות על עצמו מעט ומראה לנו לאילו כיוונים שחורים, משעשעים וחיוביים יכל בקלות לזרום הסרט, אילו היה מלטש מעט את כניסתינו לעולמו האפל והמפוזר שיצר ומתקתק את הסצינות המתישות והלא נחוצות שקלקלו את הפתיחה ובדיעבד גם את כל היצירה.

אפשר לומר שהפנינה של הסרט, ואולי זה כבר נדוש להגיד, היא ג'ון קיוזאק, שמפרוייקט לפרוייקט רק הולך ומשתבח. פרצופו השקול והמיוסר ומבטיו יודעי הדבר מצליחים לכבוש את המסך בכל פעם מחדש.

[*]

ההחלטה ללהק את בילי בוב ת'ורנטון בתור חברו של צ'ארלי די תמוהה, בלשון המעטה, ולמעט דמותו הנפלאה של השוטר המגושם, טיילר, דמויות המשנה לא הבריקו במיוחד, ולמען האמת, הופעתם לא ממש צלחה.

"קרח דק", כשמו כן הוא, רוקד על קרח נורא נורא דק. מצד אחד מתיימר לחקות את סרטי הפשע הסיטואטיביים בצורה משעשעת ויוצאת דופן, אך התוצר המתקבל מתחקה דווקא אחר הסרטים שכבר עשו זאת לפניו בצורה הרבה יותר טובה. הקרח נשבר.