Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: סובנירים - כן ירבו סרטים שכאלו

מאת: רון פוגל

עולם הסרטים הדוקומנטריים משתנה ומתפתח ללא הפסקה.אם בשנים האחרונות פרחו סרטי ה"מוקומנטרי" - סרטים עלילתיים שהם כביכול תיעודיים, הרי לאחרונה ובמיוחד בישראל הופיע תת הז'אנר של ה"אוטומנטרי" סרט תעודה שיוצר הסרט גם מככב בו.

יש הרבה שאלות לגבי ערכו האומנותי של תת ז'אנר זה ויש הטוענים כי מדובר בסך הכל בסיפוק יצר המציצנות של הצופה, הזוכה לראות את היוצר "במערומיו" וכשהוא מתמודד עם נושאים רגישים.

הסרט "סובנירים " שזכה - בצדק, בפרס הראשון בפסטיבל דוקאביב 2006, הינו יצירה צנועה, קטנה ומרגשת עד כדי דמעות. הוא גם ההוכחה לכך שאם יש סיפור טוב שזוכה לעריכה נכונה, אין צורך בפעלולי מצלמה או בכוכב הוליוודי יפה תואר כדי שההפקה תהפוך ליצירה מגובשת ומרתקת.

הסרט מספר את סיפורו של שחר, קולנוען מובטל בן 37, המגלה כי אביו סלימאן, ששירת בבריגדה היהודית, ניהל מספר רומנים בחו"ל בזמן המלחמה ויתכן וכתוצאה מרומנים אלו יש לשחר קרובים אירופאים!

[*]

שחר מחליט לקחת את אביו למסע שורשים באירופה - בעקבות הבריגדה היהודית ובעקבות ה"סובנירים" של סלימאן - אותם תוצרי הרומנים של החייל היהודי הצעיר. במהלך הסרט בישראל יתוודעו שחר ואביו זה לזה, יעברו חוויות משותפות ויגיעו בינהם להשלמה מבורכת שתשאיר אותם וגם את הצופים אופטימיים ומלאי רגשות.

מה שמדהים בסרט הוא שסיפור המעשה, על פניו אינו כה מרתק, אבל סלימאן ושחר, המנהלים בינהם שיחות (שנראות לפעמים כשנונות מדי כדי להיות אמיתיות) ארוכות, הופכים את הסרט ליצירה מהפנטת שקשה להוריד ממנה את העיינים. שיחות הנפש שלהם, בתוך האוטוביאנקי המשפחתית, כשהם חורשים את כבישי אירופה, מזכירות סצנות מהרבה סרטי מסע כמו "איש הגשם" למשל .

סרטי מסע בדרך כלל מלמדים אותנו כי המסע עצמו הוא העיקר ולווא דווקא התוצאה. החוויות שיעברו על הגיבורים בדרך, יעצבו ויגבשו את אישיותם. הדרך גם תוציא מכל אחד את האני האמיתי שלו החוצה, גם אם זה אני שחפצים להסתיר. גם ב"סובינירים" אנו עדים לתהליכים אלו. שחר מתוודה למצלמה כי מעולם לא הצליח להיות קרוב לאביו, כמו שהוא חש בדרכים באירופה. חוויות מעבר המשפחה צצות ועולות וסלימאן אפילו מאבד שליטה פה ושם וחזותו הרצינית מתנפצת לרסיסים.

בעיני, קטעי השיא בסרט הם הקטעים שבהם רואים בבירור את הגיבורים מצליחים להתעלם מקיום המצלמה ומתנהגים בשיא הטבעיות והחשיפה. הסצנה למול האנדרטה לחיילי הבריגדה באיטליה היא כזו ויש עוד כמה וכמה כאלו לאורך הסרט.

[*]

זהו הקולנועי המתעד בגדולתו - הצגת המציאות כמות שהיא ואם זכינו ללא מעט רגעים שכאלו בסרט - הסרט השיג את מטרתו ואפשר לנו הצצה ולו רגעית לחייהם של גיבוריו.

עלילת הסרט שמתחילה די בדשדוש במקום, צוברת תאוצה ולאט לאט אנו צופים בסיפור מרתק ומותח כשאנו מחזיקים אצבעות לשני הגיבורים שיצליחו במסעם ויאתרו קרובי משפחה עלומים באירופה. גם עלילת המשנה - על הבריגדה היהודית היא נדבך חשוב הנארג לתוך הסרט במלאכת מחשבת.

סיפור הבריגדה, שעד היום לא זכה לחשיפה מספקת, מוצג בסרט לא בצורה דידקטית ומכבידה, אלא בצורה קלילה ועם זאת מעוררת כבוד.

"סובנירים" -מומלץ בחום. כן ירבו סרטים שכאלו בארצנו הקטנה!