Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: בושם - סיפורו של רוצח

מאת: בן חכים

עם צילומים מרהיבי עין, עין קולנועית מרשימה וחדות ויזואלית מצויינת תחת מעטה הפקת ענק משכנעת, "הבושם – סיפורו של רוצח" יכול להתקבל כאחת היצירות הקולנועית הנדירות ביופיין של השנים האחרונות. האמנם?

"הבושם - סיפורו של רוצח", מבוסס על רב-מכר בינלאומי, המתרחש במאה ה-18 בצרפת ומגולל את סיפורו של ז'אן בפטיסט גרנווי, שנולד ללא ריח גוף, אך עם כישרון ניחוח בלתי נתפס. הוא חובר לתעשיין בתחום הבשמים ותך כדי כך, מתחיל לפתח אובססיה אחר 'הריח המושלם' שיהפוך אותו לאנושי. כדי להשיג את מטרתו, הוא רוצח 25 נשים צעירות ולוכד את ריחן.

[*]

פתיחה מבריקה ומעוצבת מכניסה אותנו אל לב לבו של הסיפור. מהר מאוד חושינו מתחדדים ואפינו נפתח, עינינו נלכדות בקלות ברשת קולו העובדתי של קריין הרקע על ידי העיצוב המרשים, העריכה המהודקת, הנופים המרהיבים המקושרים לסיפור והמוסיקה הענוגה והמשכרת, שברגעים מסויימים מצליחה להביא את הצופה למצב אוטופי מוחלט.

הפתיחה משרישה בנו סקרנות ילדותית וטיפשית, מהתלת בנו במודעות, יודעת כי אנו מתים לדעת מה יעלה בגורלו של גיבורינו ומשחקת על זה. היא נפתחת בריצה למקומות קולנועיים נפלאים, קסומים, כאלו שקשה ואפילו בלתי אפשרי לאתר לאחרונה על המסכים הגדולים. היא מצטיינת בבניית דמויות מהוקצעת ובאופי אפי קודר שמצליח לחדור לורידים ולהעניק חווית צפייה ססגונית וייחודית.

[*]

הכל נראה מושלם מדי, נכון מדי, טוב מדי מכדי להיות אמיתי - ואכן, לאחר שעה של תענוג, שעה של נחת, שעה בה סוף כל סוף היה אפשר לומר שהצליח לצאת לאקרנינו סרט ראוי לצפייה – הכל התנפץ לרסיסים.

בעייתו העיקרית של "הבושם" היא בתסריט, שסובל מעיוות חמור בו לוקים הרבה מאוד תסריטים המנסים להכניס עצמם תחת ז'אנר ה"איכות". לאחרונה ראינו דוגמא מושלמת לתסריט לקוי שכזה ב"אמן האשליות", שיצא לא מכבר לאקרנים.

[*]

התסריט, שפותח בצורה כה מעוררת הערצה את "הבושם", מקבל תפניות סטנדרטיות משעממות ומתישות בתוכנן ובאורכן בהמשך הסרט ומכניס אותנו במשך קרוב לשעה האחרונה (המיותרות לחלוטין בהתחשב בעובדה שהסרט עצמו נמשך על פני שעתיים וחצי כמעט) לגלגל מחזורי וצפוי של שאלות ותשובות, מבטים ואימרות, פתגמים וקלישאות, היוצרות התנהלות בנאלית חריפה ומוכרת ללא שום ערך מוסף, שהופכת עם הזמן לאלגוריה זולה בעלת מוסר השכל סתמי ומאכזב.

הליקוי התסריטאי בא לידי ביטוי לאחר שפע רציחות חסרות טעם, כשחציו השני של הסרט הופך לסיפור מתח שטותי, ארוך, סתמי ולא הולם לאופי המצויין שנבנה בהתחלה שהשאלה העיקרית שאמורה להחזיק אותו בחיים כבר נענתה בתת מודע של הצופה מבעוד מועד - האם ישלים הרוצח את תכניתו?

[*]

בדיוק ההפך נאמר על מלאכת הבימוי המרהיבה, שמההתחלה ועד הסיום המשמים מושכת בחוטים מאחורי הקלעים ונותנת שואו מוצלח ודורס רגל. הבמאי הגרמני, טום טיקוור ("ראן לולה ראן", "שמיים"), מצליח תוך פחות מעשר דק' של זמן מסך ליצור עולם כה עשיר ואפקטיבי וגם כאשר הקצב הקולע של התסריט מצליח בצורה טראגית ליפול, העשייה הקולנועית באורח פלא נשארת מצויינת, כך שאנו מוצאים עצמינו נהנים מהנופים, מהמוסיקה, מהעריכה ומהעיצוב, אך מאבדים לחלוטין את הסיפור - מה שמוציא אותנו מהאולם על רקע עליית כותרות הסיום תוהים וחושבים: "כמה חבל..."

דסטין הופמן, בתפקיד אורח, מצויין כהרגלו, על אף הופעתו המפוספסת האחרונה בסרט המפוספס עוד יותר, "מעבר לכל דמיון". הילדון, שכבר חוגג 26 שנים, בן ווישו (בתפקיד הראשי), מוביל את היצירה באומץ רב ובכריזמה מהפנטת ואילו שחקני המשנה, אלן ריקמן ("הארי פוטר") ורייצ'ל הארד-ווד (וונדי, מ"פיטר פן" - גרסת 2003 ולאחרונה סרט האיימים,"An American Haunting") מדדים להם באיטיות מאחור.

[*]

על אף ואולי אפילו בגלל התדמית התקופתית שלו, "הבושם" מצטייר במהלך הצפייה כסרט מאוד אמביוולנטי, מטריד ביותר, לא מעט פרובוקטיבי ועם זאת איכותי ומרתק. הבעיה היא כשמגיעים לתכלס - לשורה התחתונה. לומר שהוא מעביר את המסר אותו הוא ניסה להעביר? לא. לומר שהוא הצליח להוביל אותנו תהליך ריגשי עמוק עד לסיומו? לא. לומר שהוא מה שהייתם מצפים מהתקציר שקראתם? לא. עכשיו נשאלת השאלה, האם כדאי ללכת לראות שעתיים וחצי של נופים מדהימים ומוזיקה מעולה עם סיפור שמפריע באמצע?

ממממ...