אחרי הצונאמי- ביקורת טלוויזיה

מאת: רון פוגל

קשה להאמין,אבל רק לפני שנתיים נחרד העולם כשגלי צונאמי ענקיים שטפו את החופים במזרח.מאות אלפי אנשים מצאו את מותם ועשרות אלפים עדיין מוכרזים כנעדרים עד היום.זכורות לנו אותן תמונות של הישראלים הנאחזים בצמחייה בלובי של המלון ומנסים להישאר בחיים.

המיני סדרה "אחרי הצונאמי" מנסה לתאר ,דרך סיפורם של כמה אנשים את מה שקרה בתאילנד בסוף 2004 כשהטבע הפך לאכזר יום בהיר אחד ואיך ניסה העולם להתמודד עם הטרגדיה שנפלה עליו.

נדמה שמאז ומעולם היה קיים בקולנוע ז'אנר סרטי האסונות ," נמל תעופה"," המגדל הלוהט" ומעל לכולם "טיטניק"(הסרט הריווחי בתולדות הקולנוע) כולם תיארו אסון כזה או אחר שמתרגש על האדם ואיך הוא מנסה להתמודד עם המצב הלא נודע שאליו הוא ואחרים נקלעו.בשנים האחרונות הגיע הז'אנר גם לטלוויזיה וערוץ "הולמרק" התמחה בהפקת סרטים כגון" ליל הטורנדו" או " סו סיטי" (על התרסקות מטוס בלב עיר).

במובן מסוים וציני מאוד ,אין צורך בכל המקרים הנ"ל בתסריטאי טוב ,המשפט "המציאות עולה על כל דימיון" הוא נכון ואכזרי במקרים של אסונות ושאר מרעין בישין שכאלו.

מה נשאר לצוות ההפקה ? לייצר סיפור בתוך סיפור,לספר על האדם הקטן ששרד(או נספה) והכי חשוב ,לא להיגרר למחוזות הקיטש והנדושות שמאד קל להיסחף אליהם בתיאור אסונות .

בסרטי נמל התעופה היתה זו בדרך כלל הדיילת שלקחה פיקוד,בטיטניק היו אלו כמה ג'נטלמנים בריטים שעשו מעשה .ומה קורה ב"צונאמי"?

שיתוף הפעולה בין רשת ה- BBC לבין HBO –שני מוסדות מפוארים הביא הפעם את ז'אנר האסון לשיא טלוויזיוני שלא יהיה קל להתחרות בו.במשך שלוש השעות של הסדרה ישבתי ממוסמר לכסא וצפיתי בשחזור כואב ,מלא חמלה והכי חשוב –מורכב ולא פשטני של מה שקרה באותו יום נמהר בתאילנד ובימים שלאחריו. בסרט אין גיבורים ,אין טובים ורעים.כולם כאחד הם אנשים שחוו את האסון ומנסים לצאת מהמציאות הנוראה שנוצרה.

אייבי מורגן התסריטאית ערכה מחקר מקיף כהכנה לסדרה והיא מצליחה לגרום לנו להרגיש כאילו אנחנו ממש נמצאים בקאו לאק(היכן שפגע הצונאמי).הצילום העריכה ,ההקפדה על השחזור המדוקדק ומעל לכל צוות השחקנים האמין והנפלא-כל זה הופך את "צונאמי" ליצירת מופת אמיתית .

הסדרה נפתחת ביום שלפני ומייד מרגיש הצופה כאילו הוא צופה ב"טיסה 93". הידיעה שבקרוב יכה גל את כל הנופשים השמחים לא משאירה את הצופה אדיש והוא מחכה בנשימה עצורה לאסון שיגיע.

אבל עיקר התמקדות המיני סדרה (כמו ששמה מלמד) הוא במה שקורה בימים שאחרי האסון.דרך סיפורם של זוג הורים שאיבד את בתם,עיתונאי סקרן שרוצה להשיג סיפור בכל מחיר,אנשי הנציגות הבריטית בפוקט ,בחור תאילנדי צעיר ומשפחה בריטית שאיבדה את ראש המשפחה בגל,מסופר הסיפור האנושי הכואב על אנשים במצוקה ואיך קשה להתמודד ,גם ברמה ממשלתית עם כאוס כה מפלצתי שנוצר בשבריר של שנייה.

לקראת סוף הסדרה היא מאבדת קצת מתנופתה וגם הניסיון להציג את רשת המלונות שבה היכה הגל ,כאסופה של אנשים תאבי בצע נראה קמעה מופרז אבל עדיין מדובר ביצירה חשובה ומונומנטלית שלא באופן שכיח נראית במקומותינו.

בצוות השחקנים המרשים נכללים טים רות המצוין כהרגלו,טוני קולט ,שבשבילי תמיד תישאר מיוריאל מ"חתונתה של מיוריאל"ובמיוחד ראוי לציון משחקם של צ'יויטל אג'יופור ("אהבה זה כל הסיפור") וסופי אקונדו ("מלון רואנדה") המגלמים באמינות מרובה זוג בריטים שמחפשים את ביתם הקטנה.

"אחרי הצונאמי" שלוש שעות של יצירה טלוויזיונית משובחת.