Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: פסטיבל הקולנוע הבריטי

מאת: רון פוגל

חודש ינואר הגיע ושוב הפציע לו בסינמטקים ברחבי הארץ, בפעם השביעית,פסטיבל הקולנוע הבריטי.

השנה יש תחושה באוויר כי ההיצע בפסטיבל מגוון ומעניין יותר מבשנים עברו. כשליח האתר לעניניי פסטיבלים, יצאתי בלילות הקפואים של החורף התל אביבי לבדוק האם כצעקתה.

"קשבק" הסרט שפתח את הפסטיבל בבימוי של הבמאי הצעיר שון אליס (ושראיון שערכתי עימו יתפרסם בקרוב באתר), הוא דוגמא טובה לכך שלפעמים אסור בתכלית האיסור "להחליף הרכב מנצח". הסרט שהיה במקור סרט קצר באורך של שבע עשרה דקות היווה הברקה מוצלחת וסיפק כמה תובנות על ניכור, אהבה ומה עושים אלה שמתקשים לישון בלילה.

הסרט הקצר זכה בארבע עשר פסטיבלים ואף היה מועמד לאוסקר. נלהב מההצלחה החליט הבמאי להפוך את הסרט לסרט באורך מלא והתוצאה הסופית - אלוהים ישמור - תשעים דקות שנמרחות כאורך הגלות, במקרה הטוב משעממות ובמקרה הרע פשוט מרגיזות. מומלץ לצפות ב"יו טיוב" בגרסא הקצרה המקורית ולהתרחק מהגרסא הנוכחית. לפחות השחקן הראשי - שון ביגרסטאף שהופיע בשני סרטי הארי פוטר הראשונים בתפקיד משני, מספק הופעה סבירה.

עוד בפינת הסרטים המאכזבים הסרט "אחים בראש" שמבטיח הרבה ולא מקיים. הסרט בבימוים של קית פולטון ולואיס פפה הוא מוקיומנטרי המספר את קורותיהם של שני תאומים סיאמיים שהופכים לצמד פאנק רוק מצליח.

אל תאמינו להגדרות בסגנון "קומדיית פולחן מטורפת" או "תיאור של מהפכת הפאנק בבריטניה". בסך הכול מדובר בסרט משמים שלא מחדש דבר למי שמכיר את סצנת הפאנק רוק הבריטית או כל תיאור בנאלי אחר של חיי מוסיקאים מצליחים.

קשה מאד להישאר ערני לכל אורך הסרט המיותר הזה שלא מתקדם לשום מקום ונגמר בצורה תמוהה כמו שהתחיל. גם צמד האחים המיופייף המגלם את התאומים הסיאמיים מראה בערך הבעה אחת מעצבנת לאורך כל הסרט. ההברקה היחידה היא צילומים כביכול מתוך סרט שעשה הבמאי קן ראסל על התאומים וצילומיו נגנזו.

אבל גם קולנוע איכותי ומצוין (ברוך השם...) יש השנה בפסטיבל: הסרט "תירו בשליח" הוא דוגמא לכך. הסרט הוא הכל חוץ מפוליטיקלי קורקט ומספר את סיפורו של ג'ו, בחור אפרו בריטי (אני מנסה לשמור על תקינות פוליטית) שמגיע למסקנה שהוא שונא אנשים שחורים, כי הם אלו שגורמים לכל הצרות בחייו. ג'ו אומר את מה שאף אחד לא מעז להגיד ובעקבות כך נזרק מעבודתו ומגיע עד לפת לחם.

הוא לא עושה הנחות גם לחברתו וגם לאישה שאספה אותו כהומלס לביתה. הסרט הוא מלאכת מחשבת של ביקורת חברתית נוקבת בשילוב עם כמויות גדושות של הומור שחור. דיויד אוויליבו (אמ אי 5)בתפקיד הראשי מבצע את דמותו של ג'ו בצורה מהפנטת וממזרית. זהו מסוג הסרטים שראוי שיוקרנו בפסטיבלי קולנוע. קולנוע עכשווי, נושך ואמיתי עם מסר חשוב.

הסרט "ליל התעלולים" הוא עוד דרמה חברתית נוקבת המספרת את סיפורם של שתי משפחות החיות בלידס זו ליד זו. מצד אחד משפחתה של טינה, אם חד הורית שבנה ואביה מתעסקים בעיקר בסחר סמים ומצד שני משפחת חאן המוסלמית ממוצא פקיסטני שמנסה לשרוד ותוך כדי כך למצוא שידוך הולם לבנות....שתי המשפחות, כמו כולם בעיר מתכוננות ל"ליל התעלולים" הגרסא הבריטית ל-"הלואין". ככל שהלילה הגורלי מתקרב, מסתבכות המשפחות עד לפיצוץ הבלתי נמנע.

פני ווילקוקס הבמאית היתה במשך שנים מובטלת וחייה על חשבון משלם המיסים הבריטי. היא מנסה להעביר בסרט את תחושת הייאוש והתסכול של אלו שגורלם לא שפר עליהם ומצליחה גם להראות בריטיה שונה ואחרת שבה מיעוטים רבים נאבקים זה בזה ומנסים לשרוד בעולם חסר רחמים. הסרט הוא החלק השלישי בטרילוגיה המתארת את חייה של טינה (השחקנית המצוינת קלי הוליס) ונסיונותיה הבלתי פוסקים למצוא איזה הגיון בטירוף שהיא קוראת לו "החיים שלי".

על ידי הומור שחור מצד אחד וסצינות קשות עד כאב מצד שני מביאה לנו הבמאית כמה ימים מחיי "הפרברים בגיהנום" ואנו לא יודעים אם לצחוק או לבכות.

הסינמטק גם עורך בפסטיבל מחווה לבמאי המרתק ניקולס רוג ואני בחרתי לצפות בסרטו "המבט". הסרט משנת 1973, נראה חדש ומלהיב גם אחרי שלושים וארבע שנים והוא דוגמא לשימוש מופתי במצלמה וליצירת אווירה באמצעים פשוטים. זוהי יצירה חושנית ומהפנטת ומומלץ בחום להשיג אותה ב- DVD ולו רק כדי לראות את דונלד סאתרלנד וג'ולי קריסטי בסצינת סקס שנכנסה להיסטוריה...

זהו להפעם. חוויות נוספות בכתבה הבאה והמסכמת.