Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: בחזרה להר ברוקבק

מאת: רון פוגל

היום בערב (שבת, ה- 2 ביוני בשעה 21:30 בלווין) מוקרן הסרט "הר ברוקבק", כשנה וחצי לאחר שהיה מועמד לשמונה אוסקרים וזכה בשלושה. זו הזדמנות מצויינת לבדוק ללא כל ההייפ ויחסי הציבור אם אכן מדובר ביצירת מופת ואם באמת אי זכיית הסרט באוסקר על הסרט הטוב ביותר היתה מחטף הוליוודי של חברי האקדמיה השמרנים שחששו לתת את הפרס הגדול לסרט העוסק ברובו ביחיסים הומוסקסואקלים (או בעברית מפרגנת-סיפור אהבה בין שני גברים).

למי שלא היה על הפלנטה בשנתיים האחרונות, הסיפור הוא סיפור אהבתם האסורה והכמעט בלתי אפשרית של שני בוקרים שבעקבות לילה אחד של תשוקה מנסים להמשיך ולחיות את חייהם הנורמליים, הם מתחתנים, מולידים ילדים, אבל תשוקתם הבוערת אחד לשני משיגה אותם כל פעם מחדש עד לסוף הלא כל כך מאושר.

[*]

הבמאי אנג לי (שזהו בסך הכל סרטו העשירי) ביים לא מעט סרטים ידועים שהיו ללהיטים ."נמר דרקון" פתח את פסטיבל הקולנוע בירושלים לפני כמה שנים."אוכל שתייה גבר אישה" הפך לקאלט קולינרי והעיבוד שלו ל"הענק" גרר תגובות מענינות בכל רחבי העולם.

כשראיתי את "הר ברוקבק" ניסיתי לשאול את עצמי האם יש דבר שמייחד את לי בעשייתו הקולנועית המגוונת. בערך חצי שעה לפני סוף הסרט הבנתי! לי הוא יוצר מיומן שמפיק משחקניו הופעה ראויה (וכרגיל סרטיו המוקדמים שנעשו באזור הולדתו, המזרח הרחוק הם לטעמי הטובים שביצירותיו) אבל בסופו של דבר הוא עושה סרטים "מכובדים".

[*]

אלו סרטים שידברו עליהם, הם יככבו בפסטיבלים שונים והקונסנזוס עליהם יהיה רחב מאד. אבל בצפייה מרוכזת אלו סרטים שהולכים על בטוח ובאיזה שהוא מקום לא מצליחים ליצור אצל הצופה ריגוש אמיתי. אלו סרטים שהם יותר "ארועים" ופחות "אומנות" (אם תרצו לראות סיפור על אהבת גברים שיבעט לכם בראש לכו לראות את "מאושרים ביחד" של הגאון הקולנועי וון קאר ווי ותבינו מה סרט שלא מפחד לצעוד בגאון יכול לעשות). דווקא סרטו של לי "לרכב עם השטן" שהוא אולי הפחות מוכר ומצליח מסרטיו עד היום, הוא דוגמא למה שלי יכול לעשות כשהוא שובר את מחסום ה"מכובדות" והולך עוד צעד אחד קדימה.

הית לדג'ר וג'ייק גילנהול המגלמים את התפקידים הראשיים לא הצליחו להרשים (למרות המועמדות לאוסקר לה זכו). גם למישל וויליאמס שזכתה במועמדות לאוסקר ולאן התאווי כנשים שבחיי הגיבורים יש הופעות קטנות ולא משמעותיות בכלל. את ההצגה גונבים דווקא רנדי קוויד הנפלא כהרגלו ולינדה קארדליני ("פריקים ויורמים") בתור מלצרית שמתאהבת באחד הגיבורים.

[*]

למרות הכל, מדובר כאן עדיין ביצירה מרשימה, לא מרגיזה שאפשר להנות ממנה, מהאיפוק שבה ומהמוסיקה הדכאונית שמלווה אותה.

יפה לראות שלי, טיאווני במקור, מביים במיומנות סרט שהוא מעין מערבון מודרני. ועם תסריטאי כלארי מקדרמוט ("יונה בודדה") קשה שלא להצליח.

אם תשרדו את כל הסרט (אזהרה: הסוף די צפוי ויש גם אנטי קליימקס מא