Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: מלאכים באוסטרליה

מאת: רון פוגל

יש לי סימפטיה לסרטים אוסטרלים ובכלל לכל דבר תרבותי שמגיעה מ the land of down under (כמו שאומרים בשירם להקת "גברים בעבודה") .יש משהו ייחודי בתוצרת המגיעה מיבשת מרוחקת זו, שהחלה כמקום מושב לאסירים והיום נחשבת כאחד המקומות עם איכות החיים הגבוהה ביותר על כדור הארץ. מאז שראיתי בקולנוע "מוגרבי" לפני עשרים וארבע שנים את "מקס הלוחם בדרכים", אמרו לי קולנוע אוסטרלי –ואני נהיה מאושר.

פסטיבל הקולנוע האוסטרלי מגיע לישראל זו השנה החמישית והשנה הדגש הוא על סרטים שהולכים על הקו הדק בין אמת לבדיון, בין "לספר את האמת" לבין "לספר סיפורים".

בערבו של יום מהביל, במלון על שפת ימה של תל אביב פגשתי לראיון את סו מאסלין, המנהלת האומנותית של הפסטיבל ומפיקה עטורת פרסים ואת השחקנית הצעירה אלואזה אוקסר, כוכבת הסרט "ציד מלאכים". (בתמונה - סו מאלין מצד שמאל ואילו אלואיז אוקסר מצד ימין).

[*]

הסרט "ציד מלאכים" (שאותו הפיקה סו מאסלין) מספר את סיפורם האמיתי של רופרט קאתנר ואלמה ברוקס, שני יוצרי סרטים אוסטרלים שכונו "פושעי קולנוע" מכיוון שלא בחלו בשום דרך, חוקית או לא, להביא את חלומם הגדול - יצירת סרטים - לידי מימוש.

הסרט הוא יצירת דוקודרמה סוחפת שמתארת את מאבקו של האדם הקטן והנאיבי במערכת משומנת וחזקה. מערכת של אולפנים אמריקאים שלא תיתן לאיזה אוסטרלי תמהוני, לוקל פטריוטי לחבל בשליטתה המוחלטת בתעשיית קולנוע צעירה ורווחית. סרט על קולנוע לכל אוהבי הקולנוע. "מלאכים" היה הכינוי שניתן למממני הסרטים, ברוני הכספים שבלעדיהם לא ניתן היה להתחיל להוציא לפועל אף תסריט או רעיון לסרט.

איך השגת מימון להפקת "ציד המלאכים"?

מכיוון שמדובר בסרט שהוא בעצם שילוב של ז'אנרים - דרמה ותעודה, וגם, הסרט יועד להיות מצולם בשחור לבן, הייתה בעיה לא קטנה למצוא מממן לסרט. כמה מפיצים פשוט זרקו אותנו מהמשרד שלהם ולא הבינו מה זה היצור המוזר שנקרא דוקודרמה ומי בכלל ירצה לראות סרט על אדם שבעצם אף אחד לא שמע את שמו באוסטרליה מזה עשרות שנים. בסופו של דבר מצאנו איש עסקים איטלקי, חובב קולנוע שסיפר לנו שכילד חיו היו דומים לגיבור הסרט "סינמה פרדיסו" וגם הוא הסתובב באולמות הקרנה מגיל צעיר, מלא בתשוקה לקולנוע. הוא הזדהה מייד עם גיבורי הסרט והשגנו את המימון המיוחל.

מדוע צילמתם את הסרט בשחור לבן?

כל הרעיון לסרט הוא של הבימאי - אלק מורגן - כשהוא עשה תחקירים לסרט תעודה שהוא עמד לביים. הוא נתקל בקטעים מסרטיו העלומים של קתנר ומאד התלהב ולהפתעתו ככל שהוא חיפש הוא מצא עוד ועוד חומר גלם מרתק - חלקים מתוך סרטים, תמונות ישנות, קטעי עיתונות ועוד. מכיוון שהחומר המצולם היה בפורמטים שונים הבנו שכדי שהצופה לא ירגיש בהבדל בין הפורמטים, רצוי לצלם בשחור ולבן ואז החומרים השונים יתאחדו ליצירה אחת קוהרנטית. רצינו גם ליצור תמונה אותנטית של סידני בשנות השלושים והארבעים ושחור לבן נראה לנו הכי מתאים לאווירה ולתקופה. אני חייבת לציין שהעבודה הדיגיטלית על הסרט היה מאד קשה, לשמחתנו היום עלות הציוד מאד הוזלה וגם הצלחנו למצו

היה שתוף פעולה מצד המרואיינים בסרט? (הסרט מורכב בחלקו מראיונות עם אנשים שהכירו את קתנר וברוקס).

בוודאי! כולם היו נלהבים לספר את סיפורו של קתנר - סיפור שלא סופר עד היום. מה שמעניין היא העובדה שאת רוב המרואיינים בסרט, קתנר סידר והונה. פגשנו איזה זקן בדרום שסיפר שהוא עוד מחכה לעשרת הדולרים שקתנר הבטיח לו עבור תפקידו באחד הסרטים...

בזמן הצפייה מצאתי את עצמי חושב על אד ווד (יוצר הסרטים האקסצנטרי שטים ברטון עשה עליו סרט בכיכובו של ג'וני דפ)

במקור שקלנו לקרוא לסרט "בוני וקלייד פוגשים את אד ווד". בודאי שניתן לראות קווי דמיון בין ווד לקתנר. שניהם היו חולמי קולנוע ויוצרים שעשו הכול כדי להגשים את חלומם. מבחינתם כל מכשול בדרך היה עביר, גם אם זה אמר שקתנר החליף את השחקן הראשי בסרט, באמצע הסרט (כי נגמר לו הכסף). או שהוא השתמש בשחקן אחד לגלם עשרים תפקידי ניצבים שונים. אבל מה שמרתק אותי אצל קתנר הוא הרצון שלו לספר את הסיפור של האוסטרלים בצורה אמיתית ולא כמו שהאמריקאים ראו אותנו. זהו בעצם סיפורה של תעשיית הקולנוע האוסטרלית מאז הקמתה ועד היום. הרצון לספק תמונת מצב מקומית, לוקל פטריוטית עלינו כאומה.

בסופו של דבר, זהו סרט אופטימי?

אני חושבת שכן. בלי להישמע נדושה, זהו סרט על אהבה בלתי מתפשרת (לקולנוע). סרט על מלחמת דוד בגוליית ולא תמיד דוד מנצח, אבל הוא מנסה וזה מה שחשוב, להמשיך לנסות ולא לוותר על החלום. כי אולי מתישהוא הוא יתגשם. קתנר ישאר כהערת שוליים בקולנוע האוסטרלי, אבל אני מאמינה שגם ליוצרים כמוהו יש מקום בתעשייה. אנשים שחושבים "מחוץ לקופסא" ונהנים מכל רגע של עשייה, גם אם השורה התחתונה היא לא רווח של מיליונים (קתנר בקושי הרוויח כמה דולרים...)

בסרט מוצגת אלמה ברוקס, שותפתו - מאהבתו של קתנר, כדמות נשית חזקה ומאד מודרנית. גם בסרט "סיפור יפני" שהפקת, הדמות הנשית הראשית היא דמות מאד חזקה. האם זה מיקרי שהסרטים האלה שהפקת מתמקדים בנשים?

תראה, בתעשייה שלנו כעשרים אחוז הן נשים מפיקות ועוד פחות כשישה עשר אחוז, הן נשים במאיות. מצאתי שנשים בתעשייה נוטות לשים דגש יתר על דמויות נשיות בסרטים שהן מעורבות בהן. זו עדיין תעשייה עם רוב גברי ברור ובהוליווד המצב עוד הרבה יותר גרוע. כנראה שאנו מבינות את עצמנו טוב יותר (צוחקת..). בפסטיבל קאן האחרון בין ארבעים הבמאים שהתבקשו ליצור מעין הערה שלהם על מצב הקולנוע - הייתה רק אישה אחת, ג'יין קמפיון שלנו. אלמה ברוקס היתה דוגמה מאד יוצאת דופן לאשה שבשנות השלושים(!) כבר יצרה סרטים. זו עוד נקודה לזכותו של קתנר שהתייחס אליה כאל שווה וביחד הם יצרו את הסרטים שלהם.

אלואיז, את מגלמת בסרט את אשתו של קתנר, במהלך הסרט את לא מוציאה מילה אחת. איך התמודדת עם תפקיד אילם?

בעיני זה היה אתגר מאד גדול. מה גם שזהו הסרט הראשון שלי בתעשיית הקולנוע. השתדלתי לשים דגש על הבעת רגשות וניסיון להביא את תחושותיי הפנימיות החוצה. הסרט היה חוויה מרתקת בשבילי ומבחינתי, אחרי שנים של משחק בתיאטרון, אני רוצה להמשיך ולעשות סרטים.