ראש השנה עם סרטי טום הנקס

מאת: עידן וילנצ'יק

טום הנקס הוא אחד מכוכבי הקולנוע הגדולים, האהובים והחזקים בהוליווד. זוכה שני פרסי אוסקר ששמו מתנוסס מעל לא מעט הצלחות קופתיות ואמנותיות. כוכב ותיק שהפך במרוצת השנים משחקן לא מוערך במיוחד לאייקון אמריקאי נערץ ובמידה מסויימת למקבילת ימינו לג'יימס סטיוארט, סמל של יושרה מהולה בנאיביות שהפשטות היא סוד קסמו.

ערוצי הסרטים של הוט מקדישים את סוף השבוע של ראש השנה להקרנת חמישה סרטים בהשתתפותו. מפתיע כי דווקא שני הסרטים בגינם זכה בפרסי האוסקר, "פילדלפיה" ו"פורסט גאמפ", לא מופיעים במקבץ. כמו כן חסרים סרטים חשובים ומשמעותיים בקריירה של הנקס כמו "אפולו 13" ו "להציל את טוראי רייאן", שמיצבו אותו כסמל. גם בולטים בחסרונן הקומדיות הרומנטיות בהן כיכב לצד מג רייאן בשותפות שכבשה את לב הצופים ברחבי העולם.

[*]

טום הנקס החל דרכו כקומיקאי שולי למדי שלא זכה להערכה רבה גם בגלל שחלק מן הסרטים בהם כיכב היו עממיים ולא מתוחכמים. סדרה של בחירות מקצועיות נבונות חוללו בדמותו הקולנועית טרנספורמציה, הוא הפך לשחקן בעל נפח ומשקל. בחלק מתפקידיו יצק אמביוולנטיות מרתקת שהוסיפה נופך ורבדים לדמויות אותן גילם. הנקס הוא אולי לא גדול שחקני דורנו, אבל הוא שחקן חכם ואמיץ שהגיע בזכות ולא בחסד למעמדו הרם וכנראה שיישאר שם עוד שנים רבות.

חמשת הסרטים שיוקרנו, בהם השתתף הנקס בין השנים 1999 - 2004, מעידים על האבולוציה המפתיעה של הנקס, על יכולותיו הקומיות שבעטיין התפרסם ועל האיכויות הדרמטיות המרגשות שבזכותן הגיע למעמדו.

הסרטים שיוקרנו הם:

[*]

להתחיל מחדש - סרטו של רוברט זמקיס משנת 2000 העניק להנקס את אחד התפקידים הקשים והמאתגרים בקריירה שלו. הנקס הוא צ'אק נולנד, בכיר בחברת שירותי דואר שנותר ניצול יחיד מהתרסקות מטוס באחד מאיי האוקיינוס השקט. הוא נאלץ לסמוך על כישוריו הארגוניים וגם על האינסטינקטים שלו כדי לשרוד בסביבה החדשה והלא מוכרת. מעין רובינזון קרוזו מודרני. הסרט מטפל בנושא בסגנון מעט שונה מן המקובל. הנקס הוא לאורך חלק הארי של הסרט השחקן היחיד על המסך, אין ברובו של הסרט פסקול מוזיקלי וגם בולטת בהעדרה הקריינות המסורתית שאמורה להעביר לצופה את תחושותיו הפנימיות של הגיבור. הסרט תובעני כלפי הצופים במידה מסוימת וגם כלפי הנקס שנאלץ להיעזר בכל מגוון כשרונו בהעדר תחבולות קולנועיות מניפולטיביות. הנקס עומד במשימה בכבוד. השינוי הפיזי בהופעתו החיצונית במקביל לתעוזה ולרגישות שבמשחקו כובשים ביותר. הסרט הוא במידה רבה טור-דה-פורס של הנקס (שהיה מועמד לאוסקר אבל הפסיד ל'גלאדיאטור' ראסל קראו). זהו סרט סוחף ונוגע ללב שעל אף היותו מוצר הוליוודי הוא אינו מפעיל מסחטה רגשנית מן הסוג הנדוש.

[*]

תפוס אותי אם תוכל - שיתוף הפעולה השני של הנקס עם סטיבן ספילברג הוא בחירה תמוהה מעט עבור ספיישל סרטי טום הנקס מכיוון שהכוכב האמיתי הוא ליאונרדו דיקפריו והנקס רק משחק בתפקיד מישני. דיקפריו מגלם את דמותו האמיתית של פרנק אבגנייל ג'וניור, צעיר שבשנות השישים הצליח לרמות עשרות אנשים ולגנוב את כספם כשהתחזה בין היתר לטייס מסחרי, עו"ד ורופא מנתח. אבגנייל היה בשלב מסוים בין עשרת הפושעים המבוקשים באמריקה והסרט מבוסס על האוטוביוגרפיה שלו. הנקס מגלם את קרל האנרטי, סוכן האפ.בי.איי העיקש והבלתי נלאה שדולק בעקבותיו שנים. דיקפריו והנקס מצוינים וגם כריסטופר ווקן כאביו חסר המזל של דיקפריו, אבל על הסרט שורה איזו תחושת קלילות וחוסר רצינות ולכן עם תומו הוא לא מותיר משקע ניכר או תהודה. מסרטיו הפחות משמעותיים של ספילברג אבל עשוי בקפידה ובליטוש.

[*]

טרמינל - אם תפוס אותי אם תוכל היה מעט שטחי הרי שסרטם הבא של הנקס וספילברג מ- 2004 הוא מן הפרויקטים הפחות מחייבים שבהם היו מעורבים השניים. משל אופטימי ומתקתק שכמות הסוכר בו עלולה לגרום להתקף לב. ניסיון מאכזב להעביר לימינו ספוגי הציניות את הקסם שאיפיין את מיטב סרטיו של פרנק קאפרה אבל במינון מוגזם מדי. הנקס הוא ויקטור נבורסקי, איש פשוט וטוב לב ממדינה מזרח אירופית עלומה שנוחת בניו יורק ובאותה עת מהפכה שמתחוללת בארצו מבטלת את אזרחותו. הוא אינו יכול לעזוב את נמל התעופה מבלי להיעצר ואינו יכול לשוב לביתו.כתוצאה מכך הוא נאלץ לחיות שם כאדם תלוש ללא מדינה אך מזגו הנוח הופך אותו לאהוד בקרב העובדים, למגינת לבו של אחראי הביטחון הנרגן (סטנלי טוצ'י) שמנסה להיפטר ממנו בכל מחיר. קת'רין זיטה ג'ונס מגלמת דיילת אוויר המתאהבת בו.למרות שיש בסרט רגעים חביבים והנקס מבדר ונוגע ללב כאחד, מסחטת הרגש עובדת שעות נוספות ואינה מאוזנת דיה באירוניה. התוצאה זניחה למדי.

[*]

גרין מייל - פרנק דרבונט ביים ב1999 עפ"י ספרו של סטיבן קינג (ממש כשם שעשה חמש שנים לפני כן את "חומות של תקווה" ובימים אלו עובד על עיבוד שלושי לסיפור של קינג, "הערפל") את דרמת בית הכלא הזו שאמנם הייתה להיט גדול ומועמדת לאוסקר אך אותי באופן אישי הותירה שווה נפש. הנקס מגלם באיפוק רב את פול אדג'קומב, סוהר בכלא בלואיזיאנה בשנות השלושים שפוגש באגף הנידונים למוות את ג'ון קופי, אסיר שחור גדול ממדים אך רגיש ועדין שמשנה את חייו בערת כוחות על טבעיים. את האסיר מגלם ברגישות מייקל קלרק דנקן שהיה מועמד לאוסקר משנה על תפקידו.הסרט מסופר בפלאשבק כשאדג'קומב הקשיש מגולל את סיפור חייו. יש לא מעט רגעים מרגשים בסרט שאורכו למעלה משלוש שעות, ללא סיבה מוצדקת. מאכלסת אותו גלריית דמויות ססגוניות אבל אורכו הוא בעוכריו ויש לא מעט מעמדים מביכים ואפילו דוחים שלא עושים לו שירות טוב. הסרט נפוח ולא תמיד נעים לצפייה ויש בו מידה לא מבוטלת של צדקנות ויוהרה.

[*]

הדרך לפרדישן - סם מנדס, זוכה האוסקר על אמריקן ביוטי, ביים את הדרמה הקודרת ורחבת היריעה הזו על מייקל סאליבן, מחסל מטעם המאפייה בשנות השלושים (הנקס בהופעה מרשימה) שמסתכסך עם אביו המאמץ, פושע בעל עוצמה (פול ניומן) ונאלץ להימלט מאימתו לשיקגו יחד עם בנו התמים בן ה12. סרט חזק, עשוי לעילא. העצוב האומנותי התקופתי מפואר והצילום משובח (הצלם קונרד ל. הול זכה באוסקר). סרט על מאבק בין דורי שמאופיין באיפוק רגשי ומחלחל בעוצמה חודרת. המפגש בין הנקס וניומן מסמל מעין העברת לפיד בין סמל אמריקאי אחד למשנהו. בין אייקון גברי ותיק לאייקון גברי חדש המתהווה אל מול עינינו.