הרבה מעשים ,מעט דיבורים-ראיון עם הבמאית דורותה קנדיז'אבסקה

מאת: רון פוגל

בתחילת ספטמבר, קצת לפני פרוץ החגים, התקיים ברחובות הפסטיבל בינ"ל הרביעי לסרטי נשים ובמהלכו הוקרנה רטרוספקטיבה לבמאית הפולניה דורותה קנדיז'אבסקה הנחשבת היום לאחת הבמאיות המובילות בפולין.

סרטיה מתאפיינים במיעוט דיאלוגים ובדימויים חזקים וסערת הרגשות פורצת מהם אל מעבר למסך ומכה בצופה ללא רחם.

נפגשתי עם הבמאית המסקרנת הזו לשיחה קלה על סרטים, נשים בקולנוע ועל החיים בפולין וגיליתי כי גם בימינו ניתן לצעוד באומץ בדרך אומנותית לא שגרתית ולהביא את הרעיונות שאתה מאמין בהם לידי ביטוי.

דורותה ,בלבוש קיצי ולא פורמלי ,לוותה על ידי המפיק והצלם הקבוע שלה ,ארתור ריינהרט (שהוא גם בן זוגה לחיים) ונראתה שמחה להפשיר ולו לכמה ימים מהקור הפולני.

סרטייך עוסקים בניכור,בפרט שמתנהל בניתוק מהחברה.האם זהו לדעתך מצבו של האדם בחברה המודרנית?

אכן, אני מתמקדת בסרטיי בפרט ובכלל לא בחברה. מטרתי הראשונית היא לספר סיפור ובעייני הפרט הבודד והיוצא דופן הוא בדרך כלל מעניין יותר . האינדיווידואל שאינו מוכן לוותר על זהותו הוא בעיני הגיבור האמיתי בחברה החותרת לטשטוש הזהות וההגדרה. אנשי השוליים הם הסמנים האמיתיים של החברה ודרכם אני מציגה את הפרצוף האמיתי של כולנו .במיוחד אני אוהבת להציג את החברה דרך הילדים שבה.הילדים (שהם מטבעם אמיתיים יותר ופחות נורמטיביים) הם בעצם מטאפורה לעולם האמיתי.

את עוסקת במערכות יחסים בין הורים וילדים.האם זוהי מערכת שכרוכה תמיד בכאב ובמתח לדעתך?

לווא דווקא.לי הייתה ילדות מאד מאושרת (צוחקת) .הסתדרתי מצוין עם הוריי.אני משתמשת במערכת של הורים וילדים כדי להציג את הדינמיקה שיש בכל מערכת יחסים בין שתי נפשות כשבדרך כלל אחת לוחצת והשנייה מתגוננת.

לאור העובדה שאין כמעט דיאלוג בסרטייך,המוסיקה ממלאת בהם תפקיד חשוב,איך את משלבת אותה בעבודתך?

בעיני קולנוע הוא דבר שצריך לחוות,"דרך הבטן" ולכן אני מוותרת על דיאלוגים לטובת תמונה וקול.על המוסיקה אני חושבת עוד בתחילת הליך הפקת הסרט .ארתור ואני משלבים אותה עם התסריט והיא ממש כמו שחקן נוסף.יש במאים שמצמידים את המוסיקה לאחר כל תהליך הכנת הסרט.אני לא כזו.לדעתי התוצאה הסופית היא טובה ודרך המוסיקה הצופה מובל למקומות שאני רוצה שהוא יגיע אליהם.

שניים מסרטייך "כלום" ו"אני" מסתיימים במשפט הכולל את שמות הסרטים (ממש כמו ב"קיקוג'רו" של קיטנו),האם זה מכוון? מה המטרה ?

לא חשבתי על כך מראש ,אבל אני מאמינה גדולה בחשיבות המילה (אני בדרך כלל מקמצת בדיבור של הדמויות בסרטיי, לכן לכל משפט יש משמעות גדולה). סיום הסרט בשמו מהווה מעין סגירת מעגל ופתיחה מחודשת.יש כאן גם הסבר לעלילה והדבר גם נותן את הט'אץ הקטן שמאפשר לצופה לצאת מהקולנוע ולהמשיך להגות בסרט.

מה דעתך על נשים יוצרות בקולנוע ומדוע לדעתך יש באופן יחסי הרבה פחות במאיות מבמאים?

עבודת הבימוי היא עבודה פיזית מאד ולדעתי לנשים פשוט קשה לעמוד בכך.בפולין אני לא מרגישה קושי ליצור קולנוע בגלל שאני אישה .הבעיה היא לא המגדר אלא היכולת להשיג מימון לסרט.דבר שבאופן פרדוקסלי הפך למאוד קשה מהרגע שפולין נפתחה למערב.אני לא רואה עצמי כיוצאת דופן בתור בימאית (יש לא מעט בימאיות בפולין) ובכלל אני חושבת על עצמי כיוצר ולא במונחי מגדר.

יש בסרטייך הרבה מאד עצב-את רואה עצמך כאדם אופטימי?

אני אדם פרגמטי.מצב החברה היום לא מלהיב אותי ויש הרבה מאד מה לשפר ביחסים בין בני האדם.אבל אני גם לא עצובה או מדוכדכת.נכון שאני מציגה לעיתים תמונה די מדפרסת של החיים ,אבל זה נעשה במטרה להעלות לדיון את כל הסוגיות החשובות שאנשים עוסקים בהם-ידידות,קרבה,מאבק לשרוד,שנאה ואהבה. .ברור שאם הייתי מראה מציאות עליזה וצוהלת הסרט לא היה מביע שום דבר מהותי ומשמעותי ואני עושה סרטים כדי להגיד משהו על העולם שלנו היום.

ספרי לנו קצת על סרטך הבא "זמן למות"

הסרט ,שלשם שינוי יהיו בו הרבה דיבורים, נכתב במיוחד לשחקנית ידועה בפולין שהיום היא בשנות התשעים שלה(!).הסרט מספר את סיפורה של בעלת מלון והכלב שלה (דורותה משתמשת לעיתים תכופות בבעלי חיים בסרטיה) והאנשים שמסתובבים המלון ובסביבתו.הסרט דובר שתי שפות-רוסית ופולנית (דורותה למדה ברוסייה בעברה והיא שולטת ברוסית).נראה לי שזה יהיה סרט מעט יותר אופטימי משאר סרטיי,מי יודע אולי אני מתרככת...

אמרת בראיון כי לדעתך הצופה הפולני יעדיף לראות סרט הוליוודי סוג ד' ולא לצפות בסרט מקומי.גם בישראל המצב היה כך עד לפני כמה שנים.את צופה שינוי בסיטואציה?

לשמחתי, נראה לי שהתעייפנו מסרטים אמריקאים ממוחזרים.יש הרבה יוצרים פולנים מוכשרים שעושים קולנוע מרתק (בחלקו לא מוכר מחוץ לפולין).אני אופטימית לגבי התעשייה המקומית ומקווה שנוכל להחזיר את הקהל הביתה.

האם מעניין אותך לביים מחוץ לפולין?

למען האמת ,לא חשבתי בכלל על זה.אבל אני לא פוסלת את האפשרות.מובן שנוח לי לביים ב"תבנית נוף מולדתי" ולעסוק בנושאים במוכרים לי מילדות.אבל לדעתי קולנוע הוא דבר אוניברסלי ובעתיד אשמח להשתתף הפרויקט מחוץ לפולין ולביים שחקנים שאינם פולנים.

משהו לסיום?

למרות שאיני מכירה את היצירה הקולנועית הישראלית (ובכלל הייתי מנותקת מהעולם בשנים האחרונות בשל עשיית הסרטים),שמחתי מאד לבוא ולהשתתף בפסטיבל קולנוע בישראל ועוד של נשים יוצרות,הקשר ביני ובין הפסטיבל נוצר בפסטיבל סרטים דוקומנטריים בוורשה ונענתי מיידית להזמנה.אשמח להכיר את היצירה המקומית .

תודה מיוחדת לבתיה פוגל ששימשה כמתורגמנית בראיון.