Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: מסע הקסם הקולנועי

מאת: אלון רוזנבלום

קשה לתאר את הכיף, החיוך והנוסטלגיה שמציפה את הצופה במארז "הקאלסיקה של הקולנוע 1" שהוציאו "סרטי ליאור", ושכל חובב קולנוע אמיתי לא יוכל לוותר עליו.

קשה גם לכתוב ביקורת שכלתנית על מארז שכולל בתוכו כל כך הרבה רגש, אהבה למדיום ולעבר בו החיים, והסרטים היו פשוטים יותר וברוב המקרים טובים יותר.

[*]

המארז הוא כמו סיור מקסים בהיסטוריה של הקולנוע, אם זה בתקופת הסרט האילם, הקומדיה האמריקאית בשיאה (שנות הארבעים ופרנק קפרה), מלודרמות אמריקאיות ועד לקאסיקות שוודיות (הרי אי אפשר בלי איזה ברגמן אחד) וצרפתיות (סרט האנימציה הנפלא, "כוכב הפרא").

אין הרבה הגיון בבחירת הסרטים, זהו סלט קולנועי שמביא באמת הטוב וקשה להגיד על אחד מעשרת הסרטים שבמארז שהוא לא ראוי. גם האיכות של הסרטים היא טובה ברוב המקרים ולא כוללת העברות לדי וי די מעותקי פילם ישנים ושרוטים.

[*]

כהכנה לכתיבת הכתבה, מצא מכשיר הדי וי די שלי את הסרטים מוכנסים אליו אחד אחרי שני, מורצים כשהוא מחפש את הסצינות המרכזיות, אבל, לא מעט מהסרטים הללו גברו על הצורך למהר ולכתוב והחליפו אותו ברצון לראות, עוד ועוד וכך מצאתי את עצמי בחברתו של באסטר קיטון, גרי קופר ואפילו אורסון וולס הנהדר.

אז מה יש במארז?

עשרה סרטים, עשר קלאסיקות, מושלם לבתי ספר לקולנוע, או סתם לאנשים שאוהבים קולנוע איכותי. הבחירה לשלב שני סרטים אילמים היא מוצדקת, אמיצה וראויה. להלן הסרטים:

פרסונה - סרטו הנפלא של אינגמר ברגמן משנת 1966 עם ביבי אנדרסון וליב אולמן

דם על השמש - מותחן ריגול משנת 1945. סרטו של פרנק לוייד עם האחד היחיד והמאוד מיוחד, ג'יימס קאגני.

מר סמית הולך לוושינגטון - שתי מילים, פרנק קפרה. גאון קומי שפעל בשנות השלושים והארבעים, ג'יימס סטיוארט מגלם איש פשוט שמוצא את עצמו יום אחד כסנטור שצריך להתמודד עם שחיתויות וחוסר מוסר פוליטי. הסרט משנת 1939 כל כך רלוונטי ב- 2008 שזה מפחיד.

[*]

מר דידס הולך העירה - או בשלוש מילים, פרנק קפרה 2, גרי קופר בתפקיד אליו נכנס מאוחר יותר אדם סנדלר (ולצערנו היום הגרסה שלו היא המוכרת יותר, לפחות לקהל הרחב), מצחיק, אבל בעיקר, מרגש וגורם לצופה לחשוב.

האדם השלישי - באמת אחת הקלאסיקות של הקולנוע, עם המוסיקה הנפלאה, הופעת האורח המקסימה של אורסון וולס ותסריט מבריק של גראהם גרין על פי ספרו. דרמת מתח מסובכת ומתוסבכת על גבר שמגיע לווינה לחפש את חברו שנעלם.

הקץ לנשק - זה אולי הסרט החלש במארז, חלש כי הוא לא ממש עומד במבחן הזמן והוא קצת איטי לימינו, עדיין, רוק הדסון, ג'ניפר ג'ונס ואפילו הבמאי ויטוריו דה סיקה בדרמה עזת צבעים (מה שקשה למצוא במארז שרובו מורכב מסרטים בשחור לבן).

[*]

כוכב הפרא - קלאסיקה מצויירת, נפלאה ומרגשת על כוכב בו בני האדם הם חיות המחמד של זן חייזרי. נהדר!

האגף האילם של המארז -

אוניית הקרב פוטיומקין - סרטו של סרגיי אייזנשטיין שנלמד בכל בית ספר לקולנוע שמכבד את עצמו. מאז שנת 1925, אז נעשה הסרט, קשה למצוא סרטים שמצליחים להגיע לאינטנסיביות ויזואלית כמו זה. אילם אבל המוסיקה נהדרת, וסצינת המדרגות באודסה, נו, מה יש לומר, קולנוע בשיאו.

[*]

מטרופוליס - כן, כן, ההוא של פריץ לאנג, בלי המוסיקה של קווין. הגרסה המקורית והאילמת משנת 1927, אומנם יש ליווי מוסיקלי אבל בלי שירי הרוק. (בשנות השמונים יצאה גרסה צבועה ובה שובצו להיטי רוק שנכתבו במיוחד). מעולה, חובה ומחזיק מעמד עד היום.

הגנרל - באסטר קיטון, הקומיקאי השקט של הקולנוע, זה שלא מחייך לעולם, בקומדיה רומנטית עם הרבה מאוד אקשן ורכבת אחת. במהלך הצפייה קשה שלא לחכות ליום שבו ג'רי ברוקהיימר יודיע שהוא עושה רימייק לסרט. הרי הוא לא יוותר על רכבות מתנגשות, פיצוצי גשרים ושאר אקשן מרהיב שלא איבד כלום מאז נעשה ב- 1926.