אז מה רואים בפסטיבל הסרטים בחיפה?

מאת: אלון רוזנבלום

פסטיבל הסרטים הבינלאומי ה- 24 של חיפה, שנערך בחול המועד סוכות (14 עד ה- 21 באוקטובר) מציע מסע קולנועי עולמי ואנושי. הרבה מדינות והרבה מאוד התעסקות בגורלו של האדם, בשאיפותיו, חלומותיו, אמונותיו ובעיקר, מציאת מקומו בעולמנו, משימה לא קלה בכלל.

הפסטיבל השנה לא מיועד לסינפילים כבדים, השפה הקולנועית של רוב הסרטים היא סטנדרטית לחלוטין ולא תמצאו הבדל גדול בין סרטי הפסטיבל לסרטים המוקרנים בשאר ימות השנה בבתי קולנוע סטייל "לב". זה דבר חיובי בהתחשב בעובדה שהפסטיבל הזה הוא נגיש לכל מי שאוהב קולנוע טוב יותר, עמוק יותר, אבל לא מסובך מדי להבנה.

[*]

כמו בשנים האחרונות, דווקא הרטרוספקטיבות שפסטיבל חיפה עורך הן המוצלחות ביותר ואלו הסיבה האמיתית שיש לתושבי המרכז או הדרום להגיע לבירת הצפון.

השנה המחווה להוליווד מתמקדת בשנות השישים והשבעים של הוליווד, תקופה בה החלו לצוץ יוצרים חדשים, בוטים וקולנוע חסר פשרות שניסה להבדיל את עצמו כמה שיותר מהקולנוע הקלאסי שהופק על ידי האולפנים הגדולים. (ראו כתבת הרחבה של ארז בר על התקופה והסרטים).

[*]

בין הסרטים שחובה לראות, "רחובות זועמים" (1973), אחד הסרטים הראשונים של מרטין סקורסזה, "השיחה" (1974), סרטו המופתי של פרנסיס פורד קופולה עם ג'ין הקמן אותו תוכלו לראות גם ב"הקשר הצרפתי" (1971). את ג'ק ניקולסון מומלץ לראות בשני סרטים, "אדם בעקבות גורלו" (1969) האלמותי בו פיטר פונדה ודניס הופר יוצאים למסע אופנועים ברחבי ארצות הברית כשהם פוגשים דמויות שונות ומשונות ובסרטו המקסים של האל אשבי, "הפרט האחרון" משנת 1973, בו הוא מגלם איש משטרה צבאית שצריך ללוות חייל (רנדי קוויד) לבית הכלא, אולם בדרך, השלושה מתחבבים אחד על השני ומחליטים לנצל את ימי החופש האחרונים.

אחת האורחות הבולטות של הפסטיבל תהיה ז'אן מורו, הגברת הראשונה של עולם המשחק הצרפתי. לכבוד ביקורה יוקרנו ארבעה סרטים קלאסים בכיכובה כשהחשובים הם "ג'יל וג'ים", סרטו הראשון של פרונסואה טריפו ו"מיומנה של חדרנית" סרטו הפרובוקטיבי של לואיס בונואל.

[*]

אחד הסרטים הקלאסים, אותו אסור לכם לפספס, הוא סרטו של הבמאי היפני החשוב והנחשב יסוג'ירו אוזו, "סיפור טוקיו" משנת 1957, על זוג קשיש שמחליט לבקר את ילדיו שחיים בטוקיו. עדיין מרגש, עדיין מקסים, קלאסי בכל מובן המילה.
בין המחוות הרבות שיערוך הפסטיבל יוקרנו סרטיו של ג'וני טו ההונג קונגי, אמן בקטעי אקשן אקספרסיביים במיוחד. מומלץ לראות את שני סרטי ה"בחירות" שלו שאפשר להגדירם כ"הסנדק" ההונג קונגי. מחווה נוספת תעשה לבימאי הישראלי איתן גרין שבין סרטין שיוקרנו מומלץ לראות את "אזרח אמריקאי" ו"זולגות הדמעות מעצמן".

[*]

הפסטיבל מקרין גם את סרטו של ניקיטה מיכלקוב, "12" שהוא בעצם חידוש ל- "12 המושבעים" של סידני לומט ואת סרטו של אדזיי ויידה "'קאטין" על טבח שהתרחש בתקופת מלחמת העולם במחנה שבויים שהוקם ליד יער קאטין. שני הסרטים התמודדו השנה, יחד עם "בופור" ו"הזייפנים" על פרס האוסקר בקטגוריית הסרט הזר.

למרות שפסטיבלי סרטים מתהדרים בדרמות הכבדות, ניתן למצוא פה ושם קומדיות. "בארט השיג חדר" הוא אחד הסרטים החביבים שנראו לאחרונה ומתאר את רצונו של חנון אמריקאי למצוא את הדייט המושלם לנשף הסיום וכמובן, להשיג את החדר המסורתי במלון. סרט ביכורים חביב ביותר של בריאן הקר עם תסריט טוב ומצחיק והופעת אורח נהדרת של ויליאם ה. מייסי ("פרגו").

[*]

סרטים נוספים שכדאי לשים להם לב:

"הלן", סרט אירי המספר את סיפורה של נערה צעירה, עובדת בבית מלון, שמחפשת משמעות לחיים ובינתיים עוזרת למשטרה לשחזר חטיפה של נערה אחרת לה היא דומה. "ליאונרה" סרטו של פבלו טראפרו הארגנטינאי המתאר את חייהן של אסירות בבית הכלא ומספר את סיפורה של ליאונרה שמתעוררת כשבדירתה שני גברים מתים, אחד היה מאהב שלה, השני, מאהב שלו. ליאונרה ההריונית נכנסת לכלא באשמת רצח ושם היא מבלה את השנים הבאות. "הזיף האדום", סרט סיני מקסים ופשוט על מערכת יחסים שבורה בין אב שנעלם לחמש שנים ובנו הנער, שנאלץ לקבור את אמו, לחיות לבד ולהתמודד עם חזרתו הפתאומית של אביו לחייו.