Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: מה אשה רוצה?

מאת: רון פוגל

בסוף השבוע, שישי, ה- 3 באפריל, תיפתח בסינמטק תל אביב סדרת הרצאות המלוות "מסעות התפתחות של נשים". את הסדרה תנחה רות גולן פסיכואנליטיקאית, משוררת, מחברת הספר "אהבת הפסיכואנליזה".

הקולנוע לא מרבה לעסוק בתהליכי התפתחות וצמיחה של גיבוריו, ועל אחת כמה וכמה – של גיבורותיו. ברוב הסרטים, גם סרטי המסע, הפתרון לקונפליקטים ולמצבי המצוקה אליהם נקלעים הגיבורים או הגיבורות הוא בד"כ אהבה רומנטית וזוגיות (מאושרת כביכול), ואם לא זה אז מוות או השלמה עם הקיים.

בסדרה הנוכחית תבחון גולן אפשרויות אחרות, של התפתחות וצמיחה אישית, הנפתחות בפני נשים. הסרטים בהם נדון חותרים תחת המיתוס של הפתרון הנשי באהבה רומנטית וזוגיות ומציעים אפשרויות בחירה אחרות של הגשמה וחיים משמעותיים.

ישבתי לשיחה מרתקת עם גולן.

איך נוצרה הסדרה ?ביזמת מי? האם יש לה מטרה?

הסדרה הזו היא חוליה בשרשרת של סדרות שאני מקיימת בסינמטק שנים רבות. הסדרות כולן עוסקות בהיבטים פסיכואנליטיים ורוחניים כפי שהם באים לידי ביטוי בסרטים שונים. "מה רוצה האישה?" "על אהבה וסטייה" ו"אבולוציה של התודעה בראי הקולנוע" הן שלוש מהסדרות הקודמות.

כיוון שהקולנוע הוא ראי התרבות שבתוכה הוא צומח, אני מתייחסת לסרטים כאל "מקרים קליניים" שבעזרתם אני מדגימה היבטים שונים בנפש האדם ובתודעתו. כלומר, העיקר עבורי הוא לא מה הפסיכואנליזה או תורת התפתחות התודעה יכולות לומר על היצירות אלא להפך: מה יכולות היצירות הללו ללמד אותנו ולהעשיר את הבנתנו הפסיכולוגית והרוחנית.

הסרטים וההתבוננות שלי בהם מהווים ביטוי למסע התפתחותי שאני עצמי עוברת ולכן הם משקפים את המקום שאליו הגעתי באותה נקודת זמן. הסדרה "מה באמת רוצה האישה?" היא שאלת המשך לשאלה המהותית של פרויד בסוף חייו "מה רוצה האישה?" במובנים רבים הנשים של היום שונות מהנשים הויקטוריאניות אתן עבד פרויד וסביבן בנה את התיאוריה שלו. המהפכה התודעתית שעברנו במאה השנים האחרונות היא עצומה. נשים נאבקו על זכויות שוות ואף השיגו אותן במידה מרובה.

ההתפתחות הטכנולוגית שיחררה נשים מתלות בבעל ובהולדה. אבל השאלה שעולה לנוכח התרבות בימינו היא האם באמת "השתחררו" הנשים? האם אנו חופשיות – לא רק ברבדים החיצוניים של החיים אלא ברבדים הפנימיים, הנפשיים והרוחניים. והשאלה הזו מעוררת את השאלה הבסיסית יותר "מהו חופש אותנטי"? מטרת הסדרה היא לדון בשאלות אלה ולעורר את השומעים למחשבה וחקירה, ואולי אף לשינוי בעמדותיהם.

מדוע בחרת דווקא בסרט "חתונתה של מיוריאל" שיפתח את הסדרה ביום שישי הקרוב?

"חתונתה של מיוריאל" לדעתי הוא מייצג מובהק של האידיאל וה"דת" של התרבות המערבית, היינו – המיתוס של הרומנטיקה והנישואין כמבטיחים אושר ושלמות. הסרט בוחן ערכים אלה בעין ביקורתית, מצחיקה ועצובה כאחד והוא חושף באופן מופלא את האשליה הגדולה שאנו כולנו שבויים בתוכה.
איך את רואה את הפמיניזם בימינו? האם גם היום על נשים להיאבק על דרכן? נשים הופיעו תמיד בקולנוע אולם רק אחוז מזערי מבמאי הקולנוע הן נשים ועד היום לא זכתה אף אישה באוסקר פרס הבימוי לסרט הטוב ביותר. מדוע לדעתך נשים ממעטות להיות ב"צד השני של המצלמה"? והאם לדעתך יוצרת נשית יכולה להבין טוב יותר נשים ולייצר יצירה.

לפמיניזם יש פן "חיצוני" ופן "פנימי". הפן החיצוני הוא זה שמטפל במתן שיוויון זכויות על פי חוק. בזכות המאבקים של הפמיניסטיות במאה העשרים היום, לפחות על פי חוק, זוכות נשים בעולם המערבי לשיוויון הזדמנויות כמו הגברים (או לפחות כמעט כמוהם). לעומת זאת, הפן ה"פנימי" מתייחס לשינוי במעמדה של האישה בתפישה התרבותית והפסיכולוגית הפנימית הן של נשים והן של וגברים. כאן קיים עדיין פער בהתייחסות לשיוויון וגם הנשים עצמן, ברובן הגדול, עדיין מעדיפות לראות את עצמן מאחורי הקלעים, כמספר 2 ולהעמיד את הגבר כמספר 1. לנשים עדיין קשה לראות עצמן כמנהיגות, והבמאי במידה מרובה הוא מנהיג הסרט.

דבר נוסף הוא שרוב המערכות הקיימות היום מבוססות על מנהיגות גברית. אנחנו עדיין לא יודעים איך נראית מנהיגות נשית ורוב הנשים שמגיעות לתפקידי מפתח עושות זאת על ידי שהן מאמצות לחלוטין את המודל הגברי (ראה בפוליטיקה, בעסקים וכו').

האופן שבו אני רואה את תפקיד הפמיניזם היום הוא העבודה במישור ה"פנימי". המאבק שלנו כנשים שרוצות להתפתח מעבר להתניות הקיימות הוא ליצור בתוכנו מבנים תודעתיים חדשים שיאפשרו לנו ללכת מעבר למגבלות הללו. ביחס לשאלה אם יוצרת נשית יכולה להבין טוב יותר נשים – אני ממליצה לקרוא את ספרו האחרון של דוד גרוסמן "אשה בורחת מבשורה". זו דוגמא לגבר שיכול לחדור מבעד לעורן של נשים ולהבין אותן טוב יותר אפילו ממה שהן מבינות את עצמן. אני סבורה שיצירה גדולה הולכת מעבר למגבלות המגדר.

רק בשנים האחרונות אנו רואים יצירה נשית משמעותית בתחום הקולנוע בישראל (רונית אלקבץ, קרן ידעיה) האם לדעתך הדבר נכון גם בתחומי אומנות אחרים?

עד כמה שידוע לי, נראה לי שגם במחול, אמנות פלסטית, ספרות ותיאטרון יש יותר ויותר נשים יוצרות שמנסות ליצור יצירה משמעותית. אם כי נראה לי שרוב הנשים היוצרות, גם היום, מתקשות למצוא איזון בין התחום היצירתי והתחום המשפחתי. אנחנו יודעים שמאחורי כל יוצר מצליח עומדת אישה שמחזיקה את ביתו, מגדלת את ילדיו ומאפשרת לו קרקע שקטה ליצירה. ההתרשמות שלי היא שעדיין רוב הנשים היוצרות הן גרושות, רווקות או לסביות.

הלחץ להתחתן ולהוליד ילדים הוא רב במיוחד בחברה הישראלית, האם אנו לדעתך עדיין חברה מאצ'ואיסטית בבסיסה ומכאן שלנשים בישראל קשה יותר להגשים את עצמן מאשר למשל באירופה?

כולנו שבויים בהתניות התרבותיות המודרניות והפוסט-מודרניות. החברה הישראלית מתוקף היותה מסורתית יותר מהאירופאית ועסוקה בהישרדות היא עדיין מרוכזת סביב ערכים "פאליים-גבריים". כמו כן, גם החילונים והמודרנים שביננו חונכו על ברכי הציונות שרואה את ייעודה של האישה כיולדת ומחנכת. מעניין לראות שיותר ויותר נשים בחברה הישראלית מוותרות על נישואין אבל לא על ילדים. מספר הנשים שהחליטו ללדת בגיל מאוחר ולגדל את ילדן לבד הולך ועולה (תופעה שלא קיימת אצל גברים). כלומר, נשים בישראל עדיין רואות בלידת ילדים את אחד הדברים המשמעותיים ביותר שהן יכולות לעשות. כמו שאמרתי קודם יש פער גדול בין השחרור החיצוני שנשים השיגו לבין שחרור פנימי. הנשים לדעתי שבויות במסר הכפול התובע מהן גם להיות אמהות למופת, גם נחשקות וסקסיות לגברים שלהן וגם "להגשים את עצמן".

חלק לא קטן בחברה הישראלית הוא מסורתי, האם ניתן לדבר גם אצל נשים דתיות על "מסע לגילוי עצמי" או שהדבר הוא נחלת החילוניות בלבד?(הסרט "ברוריה" עוסק לא מעט בסוגיה זו).

כיוון שאני רואה את התודעה כשדה אל-אישי, מהפכות מטבען הולכות ומתפשטות ומשפיעות בהדרגה על כל רובדי החברה. אין לי הרבה ידע לגבי נשים דתיות, אבל ממה שאני שומעת גם בחברה הדתית ואפילו החרדית יש שינויים מהותיים במקומה ובמעמדה של האישה. הסרט הדוקומנטרי "חרדות" מתאר בצורה נהדרת את המהפכה השקטה אך המשמעותית שמחוללות נשים בחברה החרדית.

האם את יכולה לציין דברים משותפים לשלושת הסרטים המוקרנים בסדרה

שלושת הסרטים עוסקים בנשים שלא מסתפקות בתפקיד המסורתי המיועד להן והן עוברות לאורך הסרט התעוררות תודעתית משמעותית. ההתפתחות היא גם חיצונית – הן משנות את תנאי חייהן, וגם, ובעיקר, פנימית. מיוריאל משתחררת מהעמדה שאם לא השיגה בחור מוצלח היא כשלון. אביבה מתעקשת לפתח את יצירתה העצמאית האותנטית כנגד כל הלחצים החברתיים והתרבותיים שהן גם חלק מההתניות שלה עצמה, והמלאכיות מברזל (הסופרג'יסטיות) עושות את הבלתי אפשרי. בזכות מאבקן הנחוש ובעיקר האופן שבו הן עובדות יחד להשגת מטרתן הן פרצו דרך שאנו הנשים יכולות לצעוד בה כדי לסלול את השלב הבא בהתפתחות.

מפגשי הסדרה בסינמטק תל אביב -

מפגש ראשון - יום ו' ה- 3/4/09 10:00-13:00. אהבה וזוגיות: הבטחת האושר.

מפגש שני - יום ו' 17/4/09 10:00-13:00. חדר משלה - במפגש זה נארח את הסופרת שרה שילה, מחברת "שום גמדים לא יבואו".

מפגש שלישי יום ו' 1/5/09 10:00-13:00. במפגש זה נארח את יעל טריידל, מנחת קבוצות תלמידתו של המורה והפילוסוף אנדרו כהן.