Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: אחחח, איזה כיף של אימה

מאת: גיא שושן

בכל פעם שצצה לה חברה חדשה שמתחילה להפיץ סרטי די וי די (וזה לא קורה הרבה אצלנו, השוק הוא די קטן), מבקרי הקולנוע בוחנים אותה מבפנים ומבחוץ. הכוונה היא לא לחשבונות הבנק של החברה אלא לבחירות הסרטים אותם היא מוציאה ובעיקר, את אופן ההגשה שלהם לחובב הקולנוע.

אחרי כמה מהפכות בשוק הדי וי די בארץ, הודיעה חברת "התו השמיני", בתחילת החודש, שהיא תפיץ את כותרי חברת האחים וורנר. לא עברו שבועיים מההודעה הדרמטית הזו וחבילת הסרטים הראשונה נחתה על שולחני. לשמחתי הרבה החבילה היתה מגוונת ביותר ויש לציין כי העטיפות של הסרטים, נראות מקצועיות לחלוטין, לא נלקחו סתם תמונות ונמרכו על פני הכריכה, אלא הושקע זמן בגריפקה נעימה לעין. כיף לקחת את הסרטים ליד ולהעיף מבט.

[*]

המקבץ הראשון כלל, כמובן, סרטים חדשים כמו "רוקנרולה" המגניב של גאי ריצ'י, או "יס מן" המשעשע (אלא אם אתם אוהדי ג'ים קארי ואז היא כנראה תקרע אתכם מצחוק). סרטים קלאסים יותר כמו "הנשים" של ג'ורג' קיוקור משנת 1939 (סרט שזכה לעיבוד מזעזע לאחרונה). קלאסיקות מודרניות יותר כמו "בדרך למטה" ו"מ.באטרפליי" היפהפה של דיוויד קרוננברג. ואפילו "תא קטלני 2" (שקצת מעורר תמיה, אבל, וואט-אבר).

אחד הסרטים הבולטים של החבילה הראשונה הוא דיסק כפול של "יום שישי ה- 13", אחד מסרטי האימה הראשונים בזאנר סרטי הסלאשרים ושבעצם מיצב את הז'אנר הזה. חבורת צעירים, שנמצאת במקום מבודד, נרצחת אחד אחרי השני על ידי רוצח מסתורי. עד שנשאר אחד (בדרך כלל בחורה) שנאלצת להתמודד עם המטורף (או מטורפת, או מטורפים) לבד.

[*]

האריזה הכפולה היא פשוט חגיגה לאוהדי הקולנוע ובמיוחד לאוהדי הז'אנר. נכון, הסרט, שאוטוטו חוגג 30 שנה ליציאתו (הוא יצא ב- 1980) הוא קצת איטי במונחים של היום, והמשחק באמת לא משהו. אבל עדיין יש בו משהו מאוד ראשוני וחלק מהסצינות, לא משנה מה תגידו, עדיין אפקטיביות ולמרות שאני מכיר את הסרט בעל פה, עדיין מצאתי את עצמי מקפץ מפחד מדי פעם על הספה שבסלון.

חבורת המדריכים, אשר מגיעה למחנה "קריסטל לייק" ובמהלך של לילה אחד, ליל יום שישי ה- 13, נרצחת בדרכים מזוויעות, רכשה לה מקום של כבוד אצל חובבי האימה.

[*]

אולם, מה שיפה בהוצאות החדשות של "התו השמיני" היא כמות התוספות הנילוות לדי וי די. סוף סוף חברה שהשכילה להבין שהאנשים שקונים את הסרטים, קונים אותם גם (אם לא בעיקר) בגלל התוספות, סרטי התעודה הנילווים, הערות הבמאי ואנשי הצוות ועוד כל מיני מתנות קטנות שחברת ההפקה החליטה לצרף לדי וי די.
"יום שישי ה- 13" מלווה בהערות היוצרים וחייבים לציין את מידת הכנות שלהם. אם זה בהודעה שהם יצאו לעשות סרט של כיף ולא חשבו על מבקרים, אם זה בהודעה כי קווין בייקון, שזהו אחד הסרטים הראשונים שלו, מעדיף היום לשכוח שהוא הופיע בו, או אם זה הודעה של השחקנית הראשית שהודתה שהיא הסכימה להשתתף בסרט כי חשבה שזו תהיה מקפצה לקריירה קולנועית.

[*]

ישנו גם הסיפור המעניין של בטסי פאלמר, אשר היתה שחקנית מכובדת בטלוויזיה, ששיחקה בדרך כלל תפקידי נשים חסודות, אשר לוהקה לסרט ולקחה את התפקיד בעיקר בגלל שרצתה לקנות לעצמה מכונית חדשה ובגלל שהיתה בטוחה שאף אחד לא יילך לראות את הסרט.

כמו כן יש כמה סרטונים של מאחורי הקלעים ואיחוד של צוות ההפקה, 30 שנה אחרי. איך עשו את האפקטים של הרציחות, שרטוטים, קדימונים, בקיצור, חגיגה, אבל לא רק. התוספות ממקומות את הסרט במקום הראוי לו, לא רק בילוי בבית במסיבת פיג'מות עם מזגן ופופקורן מהמיקרו, אלא סרט אימה שממוקם במקום גבוה בהיסטוריה של הקולנוע (היי, עשו לו רימייק לא מזמן, הוא בטח סרט חשוב).

גם כיף וגם מלמד, אז מי אנחנו שנתלונן.