100 שנה להולדת גדול במאי יפן אקירה קורוסאווה

מאת: אלון רוזנבלום

השבוע, ב- 23 במרץ, ציינו בעולם 100 שנה להולדתו של המפורסם בבימאי יפן, אקירה קורוסאווה, הבמאי היפני עם ההשפעה הגדולה ביותר על הקולנוע המערבי ובייחוד על הקולנוע האמריקאי. כמו הרבה מאוד בימאים, גם קורוסאווה מעולם לא זכה בפרס האוסקר על בימוי אחד מסרטיו, למרות ששניים מהם, "רשומון" (1950) ו"שומר היערות" (1975) זכו בפרס האוסקר בקטגוריית הסרט הזר. בטקס האוסקר בשנת 1990, לקול מחיאות כפיים סוערות שנמשכו דקות רבות, עלה קורוסאווה בן ה- 80 לבמה וקיבל פרס אוסקר על מפעל חיים. אחרי האוסקר ביים קורוסאווה שני סרטים לפני מותו בגיל 88 בספטמבר 1998.

קורוסאווה הושפע רבות מן התרבות המערבית, הוא למד וחקר את יצירות הספרות והבימה הגדולות של כל הזמנים וחלקם עיבד לקולנוע. הוא הוקסם מעבודתו של שייקפסיר ועיבד שלושה ממחזותיו לסרטים, "כס הדמים" (1957) נחשב עד היום לעיבוד המוצלח ביותר ל"מקבת". "ראן" (1985) מבוסס קלות על "המלך ליר" ואילו Bad Sleep Well מתבסס על "המלט". כמו כן הוא עיבד ספרים של דוסטויבסקי, טולסטוי ומקסים גורקי.

[*]

קורוסאווה נולד בתקופה שבה יפן עברה ממדינה חצי פיאודלית למדינה שנשלטת על ידי המהפכה התעשייתית. אביו היה איש צבא שעם פרישתו עבר ללמד התעמלות בתיכון. הוא היה האדם אשר גרם לבנייתה של הבריכה הציבורית הראשונה ביפן וניסה בכל כוחו לקדם את ספורט ה"בייסבול" שאהב. אביו היה נצר לשושלת סמוראים וכך חינך את ילדיו לרבות אקירה הצעיר שהיה ילד חלש שלא התלהב מספורט ונמשך לתחום ההומני.

חייו הצעירים של קורוסאווה לוו בכמה טראומות, כמו רעידת האדמה הענקית בטוקיו בשנת 1923, או מעשה ההתאבדות של אחיו הגדול שהיה בן 27 בסך הכל. קורוסאווה הגיע לעולם הקולנוע במקרה, הוא ענה למודעה בה חיפשו עוזרי במאי. "אולפני טוהו" שכרו את העלם הצעיר שעד מהרה החל גם לכתוב תסריטים. המרחק לבימוי לא היה רחוק וב- 1943 קורוסאווה מביים את הסרט הראשון שלו שנראה יותר כסרט תעמולה של הממשל היפני.

[*]

הקריירה הקולנועית המשמעותית של קורוסאווה החלה ב- 1947 אחרי פלישת בנות הברית ליפן. אז קורוסאווה מביים את "המלאך השתוי" סרט שהיה חף מכל שליטה פוליטית של המשטר והראה את הנוער היפני, אחרי מלחמת העולם השנייה, כנוער חסר אידאות, כיוון בחיים שמתמכר לאלכוהול ולסמים. באותו סרט גם פגש קורוסאווה את השחקן טושירו מיפונה והוקסם ממנו. השניים, ששם האחד מוזכר תמיד בנשימה אחת עם השני, ימשיכו לקריירה משותפת מצליחה של עשרים שנה ו- 17 סרטים בהם, "שבעת הסמוראים", "יוג'ימבו", "סנג'ורו", "זקן אדום" ועוד.

קורוסאווה הרגיש מנותק ממדינתו, המבקרים היפנים האשימו אותו לא אחת כי הוא עושה סרטים לעלום המערבי ומיפיף את המציאות, הוא לא הצליח להתחבר לקולנוע היפני החדש שנעשה ולא מצא בן חסות לו יכול היה להעביר את המסורת. בשנות השישים המאוחרות, כאשר הטלוויזיה השתלטה על העם היפני ובתי הקולנוע נשארו כמעט ריקים מאדם, הסרטים היחידים שהצליחו להוציא אנשים מהבית היו סרטי מפלצות זולים בסגנון "גודזילה". סרט הסקורוסאווה, יחד עם שלושה בימאים (בהם קון איצ'יקווה הנודע) ייסדו את "ארבעת האבירים" וניסו לייצר קולנוע יפני איכותי. אולם, הניסיון הראשון שלהם, "דודס-קאדן" שביים קורוסאווה ושיצא ב- 1970, נחל כישלון קופתי וביקורתי שפרק את החברות. קורוסאווה לא יכול היה לעמוד בעלבון וניסה להתאבד. למרות שהוא לא הצליח, אף אולפן יפני לא רצה להשקיע כספים בסרטיו והוא נאלץ לעבור מדלת לדלת וממפיק למפיק. ב- 1972 הוא קיבל הצעה, דווקא ממוסקבה, לבוא ולביים סרט. קורוסאווה קפץ על ההזדמנות וניזכר בספר שקרא שלושים שנה קודם לכן, ספר הזכרונות של החוקר הרוסי ולאדימיר ארסנייב. התוצאה היא "שומר היערות" שזכה בפרס האוסקר בקטגוריית הסרט הזר הטוב של השנה. אולם, קורוסאווה עדיין לא השיג תקציבים במדינתו ונאלץ, למחייתו לביים ולהשתתף בפרסומות למשקאות אלכוהולים, נגדם יצא בסרטיו המוקדמים.

הישועה הגיעה ממפיקים חיצונים. פרנסיס פורד קופולה וג'ורג' לוקאס, שטוען כי "מלחמת הכוכבים" מבוסס על "המבצר הנסתר" שביים קורוסאווה, הפיקו את "קגמושה" (1980) אחד מסרטיו הנחשבים של האומן. המפיק הצרפתי סרג' סילברמן עזר לקורוסאווה לממש את חלומו ולהפיק את "ראן".

[*]

השפעתו של קורוסאווה על הקולנוע היתה כמעט מיידית. "שבעת הסמוראים" (1954) זכה לגרסה מערבונית, "שבעת המופלאים" (1960) עם מיטב כוכבי הוליווד דאז, סטיב מקווין, יול ברינר, צ'ארלס ברונסון ג'יימס קובורן ועוד.

"יוג'ימבו" (1961) גם זכה להפוך למערבון, "בעבור חופן דולרים" שביים סרג'יו ליאונה עם השחקן הצעיר והמתחיל, אז, קלינט איסטווד.

"רשומון" (1950), אשר הציג סיפור אונס ורצח משלוש זוויות שונות כשהקהל לא יודע מה מן הגרסאות היא הנכונה, השפיע רבות על יצירת סרטיו והשפעותיו ניכרות גם במותחנים עכשווים כמו "שמונה צדדים לאמת" בכיכובה של איילת זורר, "החשוד המיידי" ו"גיבור" של ז'אנג יימו.

קורוסאווה ייזכר לתמיד האיש אשר הביא את התרבות היפנית לקהל המערבי, הוא תמיד ניסה לשפר את תוצאותיו ולעיתים נדירות היה מרוצה מהתוצאה הסופית. הוא התעסק הרבה מאוד במקומו של האדם בעולם, הוא העריץ את הטבע (וחיבב מאוד סוסים אותם שילב ברוב סרטיו) ורוב השיחות שניהל, היו על קולנוע, ובעיקר, על הקולנוע שלו.