Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: פיסת קולנוע מזהב – מלהולנד דרייב

מאת: בן חכים

יש משהו קסום בבימוי של דיוויד לינץ', הבמאי שהביא לנו סרטים כמו "סיפור פשוט" ו"קטיפה כחולה", ביים את אחד הסרטים הדווקא פחות זכורים שלו - "מלהולנד דרייב", שמשודר בימים אלו ב"יס" במחווה לשבוע הגאווה, שאמנם נוגע בנושא, אך עושה זאת מצד מעט שונה וחוגג כל הדרך את היצירה הנפלאה.

[*]

נעמי ווטס, שהתקדמה לאחר סרטו של לינץ' ועברה (אולי בזכותו) לתודעת נחלת הכלל בסרטים כמו "הצלצול", "21 גרם" (עליו הייתה מועמדת לפרס האוסקר) ו"קינג קונג", מגלמת את השחקנית בטי, החוברת לאישה מסתורית העונה לשם ריטה (לורה הארינג) ועוזרת לה להיזכר בעברה לאחר תאונת דרכים קשה ואילו זו עוזרת לה להגשים את חלומה ולהפוך לשחקנית מפורסמת בהוליווד.

העלילה המורכבת היא לא בכדי ומצליחה להערים על הצופה, שכביכול מגיע לראות סרט מתח או דרמה פשוט ומקבל טוויסט מפתיע בעלילה ובעמידותן של הדמויות שבו. הביקורת על התעשייה והפשטות המורכבת שבבימויו מתארת לנו עולם שלם בו מצליח לינץ' להכניס אותנו לטרנס במוחן של הדמויות וכמו הדמות הראשית שבו, נראה לרגע כי גם אנחנו איבדנו את הזיכרון – בתוך רכבת הרים של מסתורין ואימה אל עבר הלא נודע.

[*]

העובדה כי הבטחון שלנו כצופים מצליח להתערער ולעמוד בסימן שאלה ובכל רגע נתון אנו מתקשים לעקוב אחר הסיפור, אנו מבינים ש"מלהולנד דרייב" כמו רוב סרטיו של דיוויד לינץ' הם קצת מעבר לסיפור וסופו. החוויה האמיתית שנצרבת בזיכרון היא דווקא איך מסופר הסיפור ופחות במהותו - וזהו אות של כבוד לבמאי, שמצטיין בכך. את "מלהולנד דרייב" צריך לראות כמה פעמים על מנת להפנימו ובכל פעם הוא פשוט יפייפה יותר ויותר.

לינץ' (שגם היה מועמד לפרס האוסקר על בימוי הסרט בשנת 2002), מביא מסתוריות וסחרור של הבנת הקולנוע הרציונלית לה הורגלנו. סצינות מופלאות, אינן מצליחות להיפרד במוחינו לקו המוגדר שבין דמיון למציאות והפירוטכניקה המופלאה עם מגע כמעט אבסטרקטי בדמויות ובסיפור (ממש כמו נגינה, או האזנה לקונצרט) מביאים את האדרנלין שבצפייה לשיאים חדשים. המילים מתערבבות עם הסגנון הייחודי והמוסיקה ויוצרות אווירה קודרת ונפלאה.

לינץ' ידוע בעבודותיו כבמאי הלוכד את המציאות המוכרת לנו באופן מעוות. רק לא מזמן יצא סרטו הארוך והקונטרוברסלי "אינלנד אמפייר", שהיה אתגר קשה לפיצוח עבור טובי מוחות התסריטאים.

אבל יש משהו ב"מלהולנד דרייב" שהוא מעבר לקסום – הוא אגדי. לינץ' הצליח לתפור פיסת קולנוע מזהב, שרואים פעם בכמה שנים. לאחרונה היו אלו האחים כהן עם היצירה הפנטסטית "ארץ קשוחה" שהצליחו בעזרת שוטים קרים ובודדים ליצור אווירה מהפנטת ודרמה ריאליסטית המקשה את עורינו בסצינות מסויימות וגורמת לנו להבין עד כמה גדול ועוצמתי הוא הקולנוע.

גם ב"מלהולנד דרייב", כמו ב"ארץ קשוחה", הדמויות מוקצנות, הסיטואציות גוררות אותנו אל קצה הדמיון ומותחות את הסיבולת שלנו לגבולות חדשים. מסצינות ארוכות וקולנועיות ועד לסצינות קצרות ותיאטרליות המהוות קישור טבעי למהלך הסיפור - זהו קולנוע איכותי וטהור. קולנוע ש