Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: פסטיבל הקולנוע בירושלים 2010

מאת: אלון רוזנבלום

התחושה היא כי תשעת ימי פסטיבל הקולנוע בירושלים 2010 השנה הם מגוונים יותר, ססגוניים יותר ופחות דיכאוניים משנים קודמות, על אף העובדה כי סרט הפתיחה, "נקודת איסוף" בכיכובו של ז'אן רנו, מתאר את אחד הארועים החשוכים בתולדות צרפת בתקופת מלחמת העולם השנייה, איסוף יהודי פריס לפני שליחתם למחנות ריכוז.

תחרות הקולנוע הישראלית היוקרתית, שב- 22 השנים האחרונות התמודדה על "פרס וולג'ין", תתמוד החל מהשנה על פרסי משפחת חג'ג' לקולנוע הישראלי לזכרו של רוברט ניסים חג'ג' מפיק ומפיץ סרטים שפעל במשך למעלה מחמישה עשורים ומת בפברואר השנה.

[*]

שמונה סרטים ישראלים באורך מלא ,של יוצרים מסקרנים, מתמודדים השנה על 110 אלף שקלים שיוענקו לזוכה. המסקרנים ביניהם הם "הדקדוק הפנימי" סרטו הארוך השני של ניר ברגמן, שזהו סרטו הארוך השני מאז "כנפיים שבורות" (2002). הסרט מבוסס על ספרו של דיויד גרוסמן. דשובר קוסאשווילי חוזר לביים סרט ישראלי ראשון מאז "מתנה משמיים" (2003), המדובר בעיבוד קולנועי לספרו של יהושע קנז "התגנבות יחידים". סרט נוסף שמבוסס על ספר מצליח הוא סרטו של דן וולמן, "גיא-אוני" המבוסס על ספרה של שולמית לפיד.

אל מול הבימאים הוותיקים והמוערכים יתמודד משה איבגי שיציג את סרטו הראשון כבמאי, "וביום השלישי" שכבר זכה לתואר "החיים על פי אגפא" של שנות האלפיים. סיפורן של שבע דמויות בתל אביב. דורון צברי מציג את "המדריך למהפכה", סרט ביקורתי ומצחיק, דוקו-דרמה על הניסיונות של הבמאי לשנות את חוק רשות השידור. יצירה נשכנית ומצחיקה (אם כי כואבת).

[*]

עוד מתמודדים: "מלח ים" סרטו של איתי לב, "המשוטט" של אבישי סיון ו"אנדנטה" של אסף תג'ר.

קצרה היריעה מלהמליץ על כל הסרטים הטובים שיוקרנו השנה בפסטיבל שייפתח ביום חמישי הקרוב, ה- 8 ביולי ויימשך עד ה- 17. ניתן למצוא מספר קור זיונים מסקרנים כמו למשל סרט אנימציה סיני העוסק בתקופת השואה, "נערה יהודייה בשנחאי". מסין גם מגיע הסרט, "אישה, אקדח ודוכן נודל", גרסתו של ז'אנג יימו ("גיבור") לסרטם הראשון של האחים כהן, "רציחות פשוטות".

[*]

"דוד בונמה יכול לזכור את חייו הקודמים" ששמו ארוך במקצת משם הבמאי שלו, אפיצ'אטפונג ויראסתאקול, זכה לפני חודשים מספר בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן. סרט רוחני יפהפה על אדם שימיו ספורים ויוצא למסע גילוי עצמי והשלמה עם הגורל בחיפוש אחר מערה הנמצאת בפסגת הר נידח.
אחד הסרטים החזקים בפסטיבל הוא ללא ספק הסרט הספרדי "תא 211" שביים דניאל מונסון. דרמת מתח המתרחשת במשך יום אחד בבית כלא סגור. סיפורו של סוהר צעיר שמוצא את עצמו במרכזו של מרד אסירים. הסוהר מתחזה לאסיר והופך תוך שעות מועטות לאחד ממובילי המרד. באופן נדיר וללא כל מניפולציות הוליוודיות הסרט מותיר את הצופים על קצה הכסא מהדקה הראשונה ועד לאחרונה. בימוי ותסריט מבריקים ומשחק מצוין של שני השחקנים הראשיים, שאחד מהם, אלברטו אמן, בוודאי יהפוך בקרוב לשם דבר בקולנוע הספרדי.

[*]

עוד סרט שמחזיק את צופיו דבוקים לכסא הוא "אחווה", סרט הביכורים של ניקולו דונאטו הדני. סיפור אהבה "אסורה" בין שני גברים, קצין צבאי שמשתחרר ומצטרף לאירגון ניאו נאצי והגבר אשר אמור לחנוך אותו בארגון. סרט ביכורים נוסף, שאסור לפספס הוא "לב לא שפוי", דרמה מרגשת עליה זכה ג'ף בריג'ס בפרס האוסקר ובצעד לא ברור מצד המפיצים בארץ הוחלט שלא להפיצו מסחרית. סיפורו של זמר קאנטרי שהקריירה הזוהרת נמצאת מאחוריו, הוא מתחיל לאבד טעם לחייו עד שהוא פוגש עיתונאית צעירה המגלה בו עניין.

הקהל הישראלי לא ניתקל הרבה בקולנוע מקולומביה וצ'ילה ויש לשים לב לשני סרטים. הראשון הוא "עוזרת הבית" מצ'ילה שהיה מועמד השנה לפרס גלובוס הזהב ומספר את סיפורה של רקל, אשר משמשת כעוזרת בית של משפחה עשירה למעלה מעשרים שנה שמתמודדת עם איום חדש וממשי, עוזרת בית נוספת. "מסעה של הרוח", סרטו היפה של סירו גרה הוא סרט מסע המנצל בחוכמה את נופיה המרשימים של קולומביה. אדם זקן יוצא למסע להחזרת אקורדיון מקולל, אליו מתלווה בחור צעיר שרוצה ללמוד לנגן על הכלי, מסעם הארוך, שנראה כי מנותק מנקודת זמן עכשווית, לוקח את הצופה אל נופים שלעיתים נדירות נראים על המסך הגדול.

[*]

באגף הקולנוע הדוקומנטרי יש לשים לב ל"לה דאנס – בלט האופרה של פריס" סרטו של פרדריק וייזמן, אחד הדוקומנטריסטים הנחשבים בעולם. הסרט, שאורכו למעלה משעתיים וחצי, עוקב אחר המתרחש בתוככי האופרה הפריזאית. ללא ראיונות וכמעט ללא דרמות אנחנו עוקבים אחר תהליך היצירה והפיכתה ממספר צעדים, גישושים והתלבטויות של כוריאוגרפים ורקדנים למופע תרבותי ייחודי. הסרט מרתק.

כמו בכל שנה, גם השנה יוקדש מקום נכבד לקלאסיקה קולנועית כשגולת הכותרת היא ציון 50 שנה ליציאת "לה דולצ'ה ויטה" יצירת המופת הבלתי מעורערת של פדריקו פליני הכוללת כמה סצינות שנכנסו לפנתיאון הקולנוע כמו סצינת המזרקה. הסרט מוקרן כחלק ממחווה שעושה הפסטיבל למרצ'לו מסטרויאני. המחווה כוללת גם הקרנת סרטו של מיכאלאנג'לו אנטוניוני, "לה נוטה" (בו הוא מככב לצידה של ז'אן מורו) וסרט דוקומנטרי עליו "מרצ'לו מסטרויאני: אני זוכר, כן אני זוכר" משנת 1997 (שנה אחרי מותו).