Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: מצליח לגרום לאולם לזוז – האוייב שבפנים

מאת: בן חכים

אני לא חובב מושבע של סדרת סרטי האקשן/אימה "האוייב שבפנים". הסרט הראשון משנת 2002, היווה דריסת רגל אמיתית לאוהבי הז'אנר ולשולטי משחקי המחשב וסיפק פלטפורמה משודרגת, בה במקום שלט או מקלדת אנו אוחזים פופקורן וקולה ונהנים מחוויה קלסטרופובית שעלילתה נשלטת ע"י תאגיד "אמברלה" (מה זה "אמברלה" אתם שואלים? כנראה שלפחות בסרט הזה, התשובה לא ממש חשובה).

[*]

"האוייב שבפנים: החיים שאחרי", שיצא ביום חמישי האחרון, משאיר תחושה טובה ומצליח לעמוד כסרט בפני עצמו. האולם לא היה מלא, אך מצד שני היה זה תחילת השבוע וההקרנה הייתה די מאוחרת, אך אפשר לומר בבירור כי האקשן החזיק את הנוכחים פעורי פה. השוטים המהוקצעים ומסחררי החושים, עושים שירות נפלא לטכנולוגיה, שכמעט והצליחה להכניס את "אווטאר" לכיס הקטן.

כבר מהשוט הראשון אפשר לחוש בויז'ואליה עוצרת נשימה. כשעושים סרט בשביל הכיף ולא כדי להשאיר חותם (כמובן שאם זה היה גם וגם הרי זה משובח) מרגישים את זה בכל פריים על המסך. אפשר לדעת שפול ווס אנדרסון ידע שהוא לא מכין יצירת מופת – והתחושה הייתה כי הוא עושה קולנוע כיפי, מקפיץ, בראש צעיר ומלא אהבה לז'אנר.

[*]

לעומת "יעד סופי 4" או סרטי אימה קודמים שזכו למימד נוסף, "האוייב שבפנים: החיים שאחרי" תפור לשלושת המימדים. לא רק שהוא משרת את ההקפצות שבו, אלא הוא גם מלא באקשן מפוצץ עיניים שאפשר להינות ממנו רק בקולנוע. חווית הצפייה משתדרגת בכמה רמות ולעיתים נראה אפילו שהסרט נעשה רק בעבור הטכנולוגיה ובלעדיה יכול להיות שלא היה נעשה אף פעם (מה שלא מפחית מההנאה בו).

מעטים הפעמים שתלת המימד עושה את העבודה - הפעם הוא הצליח. כל הקפצה עובדת ואנו נכנסים לרכבת הרים מהנה, שלא תבייש אף מתקן בדיסנילנד. שוטים ב"סולואו-מושן" מחושב המזכירים את "המטריקס" (מיטיבי לכת יוכלו לאתר שוט הלקוח כמעט אחד לאחד מ"משימה בלתי אפשרית 2" – שאפשר לראותו גם בטריילר, נראה אם תוכלו לאתר במה מדובר) מזכירים לנו למה אנחנו כל כך אוהבים את הקולנוע.

[*]

אמנם קשה היה לאתר בסרט פריטים קופצים מהמסך, אך רוב הסרטים היוצאים לאחרונה במימד השלישי לאקרנים ו"אווטאר" ביניהם, די נוטים להכניס אותנו מימד אחד פנימה ולא החוצה.

פול ווס אנדרסון, שבמקרה גם בעלה של השחקנית הראשית – מילה ג'ובוביץ', ביים כל חייו סרטים בדיוניים או כאלו המבוססים על משחקי מחשב – "האוייב שבפנים", "הנוסע השמיני נגד הטורף", "מורטל קומבאט", וגם את הסרט האחרון, שהתברר כקצבי, כיפי ולא מתיימר לדבר.