אז מה רואים בירושלים? המלצות לפסטיבל הקולנוע

מאת: יאיר הוכנר

פסטיבל הקולנוע ירושלים ה-28 יפתח ביום חמישי הקרוב עם הקרנת "סופר 8" סרט המדע בדיוני החדש של ג'יי ג'יי אברהמס בהפקתו של סטיבן ספילברג. כמו בכל שנה גם הפעם אירוע הפתיחה יתרחש בברכת הסולטן. הסרט ייצא באופן מסחרי בבתי הקולנוע בישראל ב-28 ביולי ולכן כאשר הולכים לפסטיבל כדאי להתמקד לא בסרטים שיהיה ניתן למצוא שבוע לאחר מכן בבתי הקולנוע כמו "בגינרס" או "טעם החיים" אלא בסרטים שלא יופצו מסחרית וזאת בעצם אולי ההזדמנות היחידה לצפות בהם על גבי המסך הגדול.

1) הסרט התיעודי המומלץ - חוף בומביי

יצירת הביכורים התיעודית של עלמה הראל הוא מונטאז' מרגש של תמונות וצלילים - הדבר הכי קרוב לשירה קולנועית שראיתי השנה. הסרט מתאר את סיפורם של תושבי העיירות המתגוררות על חופו של ים סלטון, בחבליה המדבריים של דרום קליפורניה. בשנות ה-50 וה-60 סוכני נדל"ן שיווקו את האזור כ"פאלם ספרינגס ליד הים" וכהתגשמות של החלום האמריקאי. היום מדובר ביישובי רפאים, בתים נטושים, פגרי חיות, שלדי רכבים ותושבים שנראה כי אין להם שום ברירה אחרת אלא להשאר לכודים בשום מקום שבו הם חיים. בין הדמויות שהבמאית עוקבת אחריהם: ילד בן 7 הלוקה בתיסמונת בי-פולרית, משפחה חובבת נשק שפעם היתה חלק מכת, צעיר אפרו-אמריקאי שנמלט משכונות המצוקה בלוס אנג'לס כדי לחמוק ממלחמת הכנופיות בתקווה לעתיד ורוד יותר וקשיש מוותיקי התושבים המתקיים על דיאטה של וויסקי וסיגריות. אין ספק, הסרט הייחודי ביותר שתראו השנה בפסטיבל.

2) התלת מימד המומלץ - מערת החלומות הנשכחים

סרטו התיעודי החדש של הבמאי וורנר הרצוג, הוא תיעוד נדיר של מערות האדם הקדמון באָרְדֶש שבדרום צרפת. עד היום הותרה הכניסה פנימה רק לקומץ מדענים שבחנו את ציורי קיר עתיקים בני 32,000 שנה, שהתגלו ב־94‘ בעקבות רעידת אדמה. הרצוג קיבל אישור נדיר לבקר עם צוות צילום והתוצאה מרשימה. הצופים נחשפים לא רק לציורי הקיר אלא גם זוכים לקבל הסברים מרחיבי דעת מפי ארכיאולוגים וגאולוגים מבריקים שבאופן מפתיע מכילים הומור רב. התחושה היא שהסרט בהחלט מאפשר ביקור מופלא ונדיר בתוך בטן האדמה במערה שאדם מהשורה לא יוכל לבקר בה בשום הזדמנות אחרת, הביקור הקולנועי אורך 90 דקות והוא מומלץ במיוחד לחובבי ערוץ נשיונאל גיאוגרפיק והרצוג עצמו.

3) סרט האנימציה המומלץ – צ'יקו וריטה

פרננדו טרואבה (“הרקדנית והגנב“, "רחוב 54") חוזר לפסטיבל ירושלים עם סרט אנימציה חדש המצליח להקים לתחיה את החושניות של הוואנה בימי טרום המהפכה ואת מוסיקת הג‘ז הלאטינית בתקופת השיא. הסרט נעזר בסיפור אהבה המתחיל אי שם בסוף שנות ה-40 עד ימינו. צ‘יקו, פסנתרן ג‘ז מחונן, מתאהב בזמרת מקומית מוכשרת בשם ריטה. סיפור אהבה מוביל את השניים לניו יורק להגשים את החלום האמריקאי. מוסיקה מוכרת ואהובה של צ‘ארלי פרקר, קול פורטר, דיזי גילספי, תלוניוס מונק ואגדות ג‘ז נוספות, חוברת לסיפור פשוט ושובה לב, והתוצאה מוצלחת. "צ'יקו וריטה" מספק את הסחורה בלי הרבה יומרה אבל הם המון הנאה.

4) הדרמה המשפחתית המומלצת – שמחה כפולה

הסרט הנורבגי שזכה בפרס הסרט הזר הטוב ביותר בפסטיבל סאנדנס 2011 הוא סרט הביכורים של הבמאית אן סוויצקי. למרות העלילה שלכאורה נראת שבלונית לחלוטין הסרט מצליח להפתיע בעזרת הומור בריא והמון רוחב לב ואהבה כלפי הגיבורים הלכודים בחיים שלא להם פיללו. קיה חיה עם בעלה המסוגר חובב הצייד ובנה שאינו מעריך אותה בעיירה נורווגית קטנה ומושלגת. אל הבית השכן עוברים סיגווה חובב השירה ואליזבת הפרקליטה - זוג עירוני מתוחכם, הורים לילד אפריקאי מאומץ שעזבו את העיר הגדולה כדי לנסות להתגבר על משבר בחיי הנישואים. התוצאה היא קומדייה סקסית מושחזת עם משחק מעולה ובימוי מוקפד.

5) הסרט הצרפתי המומלץ – טומבוי

דיוקן אינטימי, אפקטיבי ודי פרובוקטיבי בבימויה של סלין סיאמה. לור היא ילדה בת עשר הנראית ומתנהגת כמו בן. במהלך הקיץ משפחתה עוברת לפרבר מחוץ לעיר ובשכונה החדשה שאף אחד לא מכיר אותה ובעזרת אחותה הקטנה בת ה-6 היא מתחזה לבן. היא משחקת כדורגל עם הבנים, הולכת איתם לבריכה, גורמת לבת של השכנים להתאהב בה ומצליחה לחיות חיים כפולים, עד שזהותה האמיתית מתגלה. "טומבוי" הוא סרט אמיץ על זהות מינית ומגדר בגיל מאוד מוקדם. התוצאה מרשימה במיוחד בזכות סגנון המשחק הנטורליסטי שסיאמה סוחטת משלל הילדים המשתתפים בסרט. מומלץ מאוד.

6) הסרט שכדאי לתפוס ממנו מרחק – מקצוע

ביאנקה היא שחקנית מתחילה שכמו רבות כמותה רק מחכה לרגע שבו היא תפרוץ ובגדול. בינתיים היא מתפרנסת מחלוקת עלונים, מהתחפשות לדיוות הגדולות של הקולנוע באירועים חברתיים ובשלל עיסוקים זמניים. בעקבות תפקיד ראשי בהפקת תיאטרון קטנה, הזדמנות גדולה נראית באופק בצורה של הפקה בינלאומית שאמורה להצטלם בברזיל. הבמאי מתלהב מהשחקנית הצעירה והלא מוכרת השאלה היא האם יצליח לעמוד מול המפיקים הדורשים לבחור כוכבת מוכרת לתפקיד הראשי. בסוף הסרט אתם תסכימו עם המפיקים ותרצו לפטר את השחקנית קרין טלס שגם השתתפה בכתיבת התסריט הפטפטני, המשעמם ואפילו חובבני של הסרט הזה שהמסקנה היחידה שלי ממנו היא שהבמאי גוסטבו פיזי צריך למצוא מקצוע חדש.