יש לי אמונה עמוקה באדם: ראיון עם איתן גרין על חדרי הבית

הקולנוע הישראלי רווי כיום ביוצרים צעירים המביימים סרטי בכורה מצליחים. לאור המכשולים הרבים העומדים בפני היוצרים והקושי בגיוס תקציבים, מעטים מהם ממשיכים בקריירה ארוכת שנים ומסתפקים בבימוי מספר סרטים מועט במקרה הטוב או בהצלחה חד פעמית עם סרטם היחיד במקרה הפחות טוב.

איתן גרין הוא דוגמא נדירה לכיוון השני ביצירה הישראלית. במאי ותיק (בן 67), שסרטו השמיני "חדרי הבית" יצא לאקרנים בתחילת החודש בישראל. לדבריו של גרין הסיבה להתמדה היא עקשנותו: "אני בוגר החוג הראשון לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת ת"א. עד כמה שאני יודע שני במאים יצאו מהחוג - אני ושמעון דותן. אני לא בטוח שהיינו האנשים הכי כישרוניים במחזור שלנו אבל בטוח שהכי עקשניים. מדובר לא בכישרון בהכרח אלא בסיבולת", הוא מודה.

[*]

(איתן גרין משחק מאחורי הקלעים, צילום: טולי חן)

סרטו החדש של גרין "חדרי הבית" עוקב אחר אברם (יובל סגל), קבלן בנייה ירושלמי מצליח, שתפנית מפתיעה מביאה את העבודה באתר הבנייה שלו לעצירה מוחלטת. הוא מוצא את עצמו מאבד שליטה על העניינים – תזרים הכספים נפסק והוא מסתבך עם חובות לכל מיני אנשים מהסוג שלא כדאי להיות חייבים להם. תוך כדי הוא צריך לנסות לשמור על שגרה מול משפחתו: בנו דורון, שחקן כדורסל מצטיין בן 14 שנמצא ביחסי אהבה-שנאה עם המאמן שלו, עם אשתו ועם אחיו של רעייתו שבדירתו אברם ומשפחתו עוברים להתגורר.

מה משך אותך לכתיבת התסריט?

"כשאנחנו הולכים ברחוב, נושאים את העיניים לבתים ורואים את החלונות, מאחורי החלון יש משפחה ויש לה סיפור. הפעם התעכבתי ליד החלון של המשפחה שלי. יש בתסריט אלמנטים אוטוביוגרפיים ותחושות אישיות מוכרות לי, בלתי אפשרי מבחינתי אלא לעשות כך סרטים. הסרט שלי מספר סיפור אישי ואומר משהו על הסביבה בה הוא חי. האמירה הזו היא לא מטרה בתהליך הכתיבה אלא תוצאה שלו".

גרין הוא אשף ברקיחת סיפורים מקומיים, דוקרים ופוצעים שמכריחים את הצופה להתבונן היטב במקום שבו הוא חי. גיבוריו ובעיקר הגברים בסרטיו נמצאים במלכוד מאצ'ואיסטי תמידי כשעולמם חרב עליהם והם מנסים להישאר קשוחים כפי שמצופה מהם, ולא מצליחים. יחד עם זאת אהבת האדם של גרין שזורה בסרט לכל אורכו ופרצי ההומור גדולים מסרטיו הקודמים.

מדוע היה חשוב לך לשלב הומור בסרט?

"אולי רכשתי יותר ביטחון בהומור. מאחר וחלקים של הסיפור הם קצת עגומים זה מאוורר קצת את הדרמה ונותן לה מורכבות. הומור זה גם כלי דרמטי וביקורתי בסופו של דבר. בהומור יש גם חיבה לבני אדם וחולשותיהם וגם אלמנטים ביקורתיים עליהם ועל הסביבה". נדמה שגם בדמויות השליליות על הנייר אתה מוצא את הצד החיובי

"נוח לי לחשוב שאני מבקש להדגיש את הצד המורכב של הדמויות, אבל אני מניח שטבועה בי ההנחה שרוב האנשים בסופו של דבר הם טובים. רוב הציבור הוא הגון, לא רמאי ולא שקרן. יש לי אמונה עמוקה באדם הפרטי שרצונו לחיות את חייו כאדם טוב. לא כולם מצליחים בכך, אך יש לי הנחה כזו. מעניין אותי הצד המורכב של הדמויות, יש משהו בצד המנוול שגוזל מורכבות. לפעמים המעשה המרושע מרדד את הסצנה ואת המצב, בעוד שאדם שיש לו רצונות שליליים ובאותה עת תכונות חיוביות - זהו מאבק אנושי ומעניין".

עברו 9 שנים מאז סרטו האחרון של גרין "הכל מתחיל בים" ועד לסרטו החדש. "לוקח לי שנה וחצי-שנתיים לכתוב את התסריט ואז מתחיל מסע גיוס כספים מקרנות שלוקח זמן. אין לי טענות והקצב הזה טוב לי", הוא מספר. בזמן בין הסרטים עבד גרין כמורה בבתי ספר לקולנוע ברחבי הארץ, בהם החוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב בו הוא מכהן כראש החוג לכתיבת תסריטים וערך עד כה מעל ל-300 טיוטות תסריט של סטודנטים.

[*]

(יובל סגל ועידו זייד בסצנה מתוך "חדרי הבית")

בתור מורה לקולנוע מה אתה חושב על הדור החדש של היוצרים?

"מה שהולך בקולנוע הישראלי כיום זה פנטסטי. יש כל שנה במאים כישרוניים בזכות בתי הספר לקולנוע, הטלוויזיה משכללת לא מעט אנשים, חוק הקולנוע מאוד עזר. יש דור תחתיי שעושים סרטים ראשונים הרבה יותר טובים מהסרטים המוקדמים שלי, סרטים מורכבים עם שליטה טכנית מלאה שמראים שקולנוע ישראלי יכול לשעשע בלי להיות וולגרי, לרגש בלי להיות רגשני ולהגיד משהו על היוצר ועל החברה".

איך אתה מרגיש כיום כלפי הסרטים המוקדמים שלך?

"בשבילי לראות סרט שלי אחרי שגמרתי לעשות אותו זה כמו לתקוע אצבע בשקע של החשמל. אבל יש לי הרבה חום לסרטים הראשונים שלי, אני לא אוהב במאים שמקלים בסרטיהם המוקדמים. הם נעשו באותו מאמץ ורצון שעשיתי את הסרט האחרון והם מציגים אותי כפי שהייתי באותו זמן במאת האחוזים".

כעת עובד גרין על תסריט חדש אותו כתב בשם "בתי אהובתי", המספר על אב בן 65 שנוסע לבקר חבר ילדות ממרוקו שחי בפריז, בה גרה גם בתו הנשואה. האב ישן אצל הבת בסלון ובביקור הוא מגלה שנישואיה מתערערים. "אני מקווה שהפעם לא ייקח תשע שנים לגייס לסרט כסף", מתבדח הבמאי בהומור שספוג בגרעין של אמת על הקושי ביצירה בקולנוע הישראלי.