שקרים קטנים גדולים: ביקורת פרק הבכורה

"שקרים קטנים גדולים" היא המצטרפת החדשה לרשימה לא קצרה של סרטים וסדרות שנהפכו כמעט לז'אנר לא רשמי בפני עצמם, וזו קבוצת סיפורי ה"עיירה שקטה וידידותית למראה שמכילה מתחת לשטח תרבות אלימה כזו או אחרת". תת הז'אנר הזה נמצא במקומות רבים כל-כך, שהוא בהחלט נמצא בסכנת התיישנות או הפיכה לקלישאה של ממש. ובכל זאת יש דרכים מייגעות וטרחניות להשתמש בו, ויש כאלו חכמות ומרעננות. תהיו בטוחים ש"שקרים", הסדרה החדשה מבית התסריטאי דיוויד אי. קלי ("שיקאגו הופ", "אלי מקביל", "בוסטון ליגל") והבמאי מארק וואלה ("מועדון הלקוחות של דאלאס", "הולכת רחוק"), משתייכת לקטגוריה השנייה.

הסדרה היא כנראה "פאשן פרוג'קט" של הרבה אנשים, לכן, אולי, בקרדיט ה"מפיק" מתחלקים הכותב, הבמאי, ושלושת הכוכבות הראשיות. ריס ווית'רספון ("הולך בדרכי") היא הכוכבת הראשית, ולצידה מככבות ניקול קידמן ("עיניים עצומות לרווחה", "מולאן רוז'") ושיילין וודלי (סדרת "מפוצלים"). עוד מופיעים אדם סקוט הנפלא מ"מחלקת גנים ונוף" ולורה דרן מ"פארק היורה".

כל אחת משלושת הנשים, כולן אמהות לילדים באותו הגן, נאבקת במעין מיני-משבר זהות כבר בפרק הראשון: ווית'רספון מבינה בעצב ואף עוברת תהליך של קבלה לעובדה שהיא מתרחקת מילדיה, כחלק מההתבגרות שלהם. קידמן מתמודדת עם היותה השולטת ברוב המעגלים החברתיים שלה ומושא הקנאה והתסכול שהיא מהווה כתוצאה מכך. וודלי היא אמא חד-הורית צעירה שרק עברה לעיר ומנסה להשתלב ולשמור על קשר טוב עם אימה, שמתנגדת במיוחד למעבר.

[*]

משבר הזהות הזה מסתמן בתור הבסיס הדרמטי והרגשי שילווה את הסדרה וגם בתור המרכז התמטי של הסדרה. כאן נכנס לתמונה המבנה שדיברתי עליו קודם- מונטריי השמשית שנראית בהתחלה כמו גן עדן עלי אדמות, ומתגלה לאט-לאט בתור משהו אפל ומורכב בהרבה, ממש כאילו העיר חווה משבר זהות דומה לאלו של גיבורותיה, מגלה צדדים חדשים ומפחידים בעצמה.

אורח החיים המוצג בעיר באופן שטחי הוא ליברלי מאוד, בו כל אחד יכול לבחור לנהוג בדיוק כמו שמתאים לו ולנהל את חייו בהתאם לנטיותיו שלו. אבל המאבק של הדמויות והראיונות שהשוטרים עורכים עם דמויות צדדיות שונות במהלך הפרק מראות צביעות מסוימת בפנים הללו. לא סתם באחת הדקות הראשונות של הפרק, אחת האימהות מרפררת למחזמר "המילטון". המחזמר מקבל שבחים ופופולריות בחוגים ליברליים בשל היותו נהדר כמחזמר, אבל גם בשל העובדה שהוא מציג את הסיפור של היווסדות אמריקה בתור סיפור של מהגרים ואנשים ממעמד חברתי-כלכלי נמוך יחסית.

בעוד זה בהחלט מדויק היסטורית, רבים כבר הצביעו על האירוניה שמצויה בטבעו של מחזמר ברודווי ענק שעוסק בנושא הזה, כשכרטיסים אליו עולים כמויות עצומות של דולרים, ולכן עושים את היצירה נגישה במלואה אך ורק לקהל ממעמד חברתי-כלכלי גבוה, בדרך כלל אף מעל למעמד הביניים - וכמעט אף פעם לא מהגרים. כדי להנציח את הניגוד הזה, האימא אפילו משוויצה ומספרת לחברותיה שזו כבר הפעם הרביעית שהיא הולכת למופע. גם בהמשך הפרק התדמית החופשית והמחייכת שהחברה הידידותית למראה נוטה מתקלפת לאיטה, ובהדרגתיות נחשפות את הברוטאליות והביקורתיות הרבה בה תושבי העיר נוהגים זה בדרך החיים של זה. שלוש הגיבורות שלנו הן בהחלט קורבנות של התופעה, אבל הן בשום אופן לא חפות ממנה, כי גם הן נראות מרכלות באכזריות כלשהי מספר פעמים בפרק.

רגע השיא הוא העימות הגדול של שתי האמהות ביציאה מהגן, סביב העובדה שאחת הילדות טוענת שאחד הילדים חנק אותה, כשאותו הילד טוען אחרת. זה מביא את האמא לבת (לורה דרן המוזכרת לעיל) להתפרצות פומבית על הילד, שהוא גם במקרה בנה של אחת מהגיבורות שלנו. בצורה הזו, הסדרה מציירת לאיטה חברה צבועה, שמתיימרת להיות חופשית אבל נכשלת ונהיית לאלימה ומלאת שנאה. אולי בהשראת ערים ומקומות ספציפיים שיוצרי הסדרה הכירו ואולי כשלט אזהרה כללי יותר לחברות עם שאיפות דומות.

עוד משמעות מעניינת שעולה מהפרק הראשון בלבד היא ייצוג של המאבק האישי והרגשי שנשים רבות עוברות בעקבות ההגדרה מחדש של מושגים מגדריים כמו "גבר" ו"אישה" בשנים האחרונות. בעוד הסדרה בהחלט לא מציגה את המאבק הזה כדבר שלישי, היא כן מציגה את חוסר הוודאות הטבעי שגיבורותיו חוות בניסיון להגדיר עם עצמן: מה זה צריך להגיד עליי שאני אישה? שאני רעיה? שאני אמא? המושגים הללו מתערפלים ונהיים מורכבים יותר.

עצם זה שהסדרה לערער ולבקר חברות מהאזור הפוליטי-חברתי שפחות או יותר שולט בטלוויזיה עלילתית, ובוודאי שבוודאי שברשת HBO בה הסדרה משודרת, ואולי לגרום לחלק מצופיה לבחון בביקורתיות את החברה סביבם ואת הערכים שמוצגים בה כמובנים מאליהם, היא חלק ממה שכל כך נהדר בה. אם לא נרשה לעצמנו לתת לטלוויזיה כזו לערער ואולי אפילו לשנות את תפיסת העולם שאיתה הגענו אליה, אז אנחנו לא באמת לוקחים טלוויזיה ברצינות. ואם נבחר שכן לתת לטלוויזיה כזו מקום, בוודאי כשהיא מגיעה בצורה של מותחן משוחק נהדר וכתוב באופן הדוק כמו זה, אולי נרוויח עוד סדרות נפלאות כאלה.

הסדרה תעלה בצמוד לארה"ב בימי שני ב-yesVOD ותשודר גם בימי שלישי ב-22:50 ב-yes Oh