משחקי הכס עונה 7: ביקורת פרק הסיום

כמו כל מערכת יחסים, גם העונה של “משחקי הכס” הגיעה לסיומה עם הפרק השביעי שסגר בסוף אפי את העונה. אז היו לנו הרבה דמויות שנפגשו שוב, התוכנית מול סרסיי סוף סוף יוצאת לפועל, ואם בווינטרפל עד כה סילקנו זבובים משעמום, תפנית מפתיעה עולה לאצבעון בחייו.

הרגע הגדול עבורו כולנו התכנסנו הגיע. מיטב הדמויות כולן מגיעות לזירה כדי לשבת אחת מול השנייה ולדון בשביתת נשק. אם אמרתי שוב ושוב שהתכנית להביא דוגמית של צבא המתים לסרסיי, כדי שתתעשת ותחשוב בהגיון היא טיפשית, בהתחלה נראה שסרסיי אכן מוכנה לשתף פעולה. ולמרות שג'ון בצעד סטארקי של כבוד, נמנע מלהבטיח שלא ייקח צד במלחמה, סרסיי מוכנה לגייס את כוחותיה לצד דיאנריז וללחום בצבא המתים. מהר מאוד שיחה קצרה מול ג'יימי במעלה המלך, מסבירה כי הלאניסטרים הפעם לא הולכים לשלם את חובם. צעד שבוודאי יביא לסופה של סרסיי ושלטון לאניסטר. בינתיים זה רק הרחיק ממנה את ג'יימי עוד יותר.

[*]

סאם שפרש מבית הספר למלומדים, מגיע לווינטרפל. הוא ובראן יושבים לשיחה ונזכרים בימים הטובים בהם סאם עזר לבראן לחצות את החומה. בשיחה מספר בראן לסאם על מוצאו של ג'ון. הבן של רייגר טארגריון וליאנה סטארק, ומכיוון שנולד בדורן שמו הוא "חול" ולא "שלג" (כך קוראים שם לממזרים), אבל איזה מזל שהוא בכלל לא ממזר. סאם משלים את הפאזל, ומספר שרייגר התגרש מאשתו, ונשא את ליאנה סטארק לאישה עוד לפני שילדה את ג'ון. שמו האמיתי של ג'ון הוא איאגון טארגריון. השיחה הזו, לה חיכינו כמה עונות מאשרת סופית את כל הפרטים, ואף נעשית במקביל לסצנה בהם ג'ון ודאינריז נפגשים ומממשים את המתח המיני ביניהם שנפרש על פני כל העונה. תיאון גרייג'וי הוא בדיוק מהדמויות האומללות האלו שחיכיתי שיוכיחו את קיומם במהלך הסדרה. לטעמי הכותבים השתהו מדי וזה היה מאכזב מאוד. אולי בגלל זה בפרק האחרון סופסוף מגלה תיאון קצת אומץ. לאחר שיחת מוטיבציה קצרה עם ג'ון, הדמות הכל כך הפוכה לו, מבין תיאון מה עליו לעשות. הוא מחליט לגייס את אנשיה של יארה ולהציל אותה מיורון. מאבק בינו לבין אחד מהם מסתיים בניצחון קטן בדרך הארוכה שעליו לעשות. מדובר בסצינה חשובה מאוד עבור הדמות הזו. בדרכה לגאולה הוא עוד יחווה הרבה מאוד כאב, ולדעתי יגלה את כוחותיו בסוף.

בינתיים בווינטרפל, אצבעון הלוחש לאוזנה של סאנסה מביא אותה לכדי מסקנה כי אריה זוממת להיות הגבירה של ווינטרפל במקומה. ככל שרואים יותר סצנות עם אצבעון, עולה השאלה של - מתי מישהו יסיים כבר את תפקידו של מחרחר המזימות הזה? ובכן, בדיוק כשאצבעון בטוח לגמרי שמזימתו עבדה, סאנסה לצידו של בראן מזמנת את אריה למשפט. אצבעון המחייך בפינה, מופתע לגלות שהוא זה שעומד למשפט באשמת בגידה ורצח במהלך כל העונות וכן על כך שמזימתו הביאה למותו של נד סטארק אביהם. בסצינה של ברוך שפטרנו, סופסוף אצבעון לא מקבל לומר את המילה האחרונה, ואריה משספת את גרונו באחת.

[*]

בדומה לשאר הפרקים העונה, גם הפרק הזה היה נטול קרבות וחיילים מתים. ולכן, הסצנה הסופית נותנת את מנת הקרב שכל צופה ב"משחקי הכס" מצפה לה. כאשר שועט צבא המתים אל עבר החומה, טורמונד ובריק צופים עליהם בבעתה. מלך הלילה, רוכב על הדרקון הזומבי החדש שלו, מגיע כדי להחריב את חומת הקרח, על ידי אש הדרקון הכחולה שלו. החומה כולה בדרך לקרוס, ואז דבר לא יפריד בין צבא המתים לבין ווינטרפל, ואחריה שלל הממלכות.

האם הסצנה הסופית השאירה טעם של עוד? במידה מסוימת כן. אבל איכשהו סיומה של העונה השביעית העביר את התחושה שהתסריטאים לא ממש יודעים איך לחדש, ולהפתיע את הצופים. ובעיקר הסדרה מרגישה כבר עייפה, וחסרת החדות שאפיינה אותה במהלך העונות. יתכן שהיו צריכים לסיימה כבר עכשיו. בינתיים נחכה בסבלנות לעונה האחרונה ב-2018.

לביקורות על שאר פרקי העונה: לחצו כאן