Inhumans: ביקורת פרקי הפתיחה

מארוול יצרו עם ABC סדרה על קבוצת גיבורי על חדשה, והדבר המסקרן במיוחד כאן הוא שאת שני הפרקים הראשונים הם גם שיחררו כסרט איימקס במספר הקרנות מוגבל. האם מעבר לגימיק השיווקי המוצלח בהחלט הפרקים עצמם מוצלחים?

ובכן, התשובה היא לא. באופן שהוא אולי, מעבר למשעמם, קצת מסוכן. "Inhumans" נוצרה על ידי סקוט באק (שעשה את "איירון פיסט", אז למה אני מופתע שזה לא טוב?) ומספרת על משפחת המלוכה ה"על אנושית", ששולטת בתחילת הסדרה בממלכה בירח. ביניהם מככבים אנסון מאונט ("גיהנום על גלגלים"), סרינדה סוואן ("טרון: המורשת"), קן ליונג ("אבודים"), אמה איקוואקטור והדוגמנית איזבל קורניש. הכוכב הגדול ביותר הוא איוון רמהאון, הלוא הוא רמזי בולטון ב"משחקי הכס".

זה לא ספוילר להגיד שאחת מהדמויות הראשיות תהפוך לנבל במהלך הפרקים הראשונים, וזה כי המעבר הזה, כמו הכל כאן, צפוי, קלישאתי ומשעמם למדי. זוהי אולי הבעיה הראשונית של "Inhumans": היא הולכת על פורמולה מאוד בסיסית וחסרת ייחוד או יצירתיות של ה"אפוס הגנרי לגיבורי על", פחות או יותר סרטי "ת'ור" לעניים.

[*]

כשסדרה מכוונת לכל-כך מעט, קשה לי שלא להתרגז עליה קצת, אבל גם אם היא כבר מכוונת לשם, אני מעדיף שהיא תצליח בזה. ו-"Inhumans" נכשלת גם ברף הנמוך שהיא מציבה לעצמה. יותר מכל מה שמארוול הוציאו כבר יותר מעשור, ויותר ממה שכל סרט או סדרת גיבורי על הביאו לאחרונה, זו סדרה שבה הכל הולך "כמו בסדרה".

אין לי בעיה עם קלישאה קטנה פה ושם, אבל הסדרה הזו שוחה בקלישאות, שואבת את כל ההתרחשויות והדמויות שלה מדמויות שנראו כבר מיליון פעם, בלי לטרוח לנסות להסתיר את זה. זו בעיה עצומה, שמשתקפת במיוחד בדיאלוגים, שחבר טוב שלי שראה איתי את הפרקים תיאר כ"נשמעים כמו טקסט מתורגם רע". כולם מכריזים מה הם רוצים בלי טיפת תחכום, ומה שהם רוצים הוא הרי תמיד מה שכל דמות של כותב עצלן רצתה משחר היסטוריית הכתיבה.

וכאן נכנסת שוב עוד בעיה עיקרית: הפורמולה. הסדרה, כאמור, משתמשת ללא ההרף בנוסחאות הוליוודיות עתיקות וגנריות, בלי להבין מה גורם להן לעבוד. זה דקלום חסר מוח של "מה שרואים בסרטים", בלי הבנה או ירידה לעומק של הערך הרגשי/דרמטי של זה. אפשר לראות את זה, בין השאר, בדמותו של בולזאיי - הכלב הענק מ-CGI מיושן למדי. הרעיון של סיידקיק/חיה חמודה הוא קלישאה מתקבלת בפני עצמה, אבל הסרט לא מתאמץ בשום אופן לעשות אותו אכן חמוד - היוצרים כנראה חושבים שסתם כלב שגם עוזר לגיבורים זה מספיק בשביל לבדר.

[*]מעניין לראות איך הכתיבה הרעה כאן היא מעבר לסתם משעממת (והיא בהחלט משעממת), אלא גם, במובן החברתי, מסוכנת. הסדרה היא על בני ובנות מלוכה ששולטים על הממלכה שלהם. כמו מיטב הפשיסטים הם נהנים מכמות עצומה ממשאבי המדינה לצד עוד מיעוט של "על-אנושיים" ומשאירים את הרוב, חסרי כוחות העל, לעבוד בפרך במכרות פחם. ואלו הגיבורים שלנו, אנחנו רוצים שהם ינצחו, ושהנבל שמפיל אותם מכיסאם ומנסה לשמור עליו באופן קבוע יפסיד.

קריאה מרקסיסטית של הסדרה תצביע עליה ככלי קפיטליסטי מרושע, שמעוצב כדי להעצים את השולטים בחברה הקפיטליסטית, אבל בעיניי זה יותר פשוט מזה. אנחנו כחברה עדיין מקבלים את המסר ההרסני שקורא לנו לציית לשלטון ויהי מה, לא משנה כמה רע הוא מתייחס אלינו, אבל הסיבה היא לא מתוך אינטרס לשימור מצב כוח קיים. זו רק כתיבה רעה.

הוליווד כבר מזמן הפכה את הדיסטופיה הכללית הזו למעין קלישאה כללית. הממשל הפשיסטי שלוקח לעצמו את כל העושר כשכל המדינה ענייה, מעמד הפועלים שעובד במכרות פחם- אלו קלישאות שאנחנו מכירים. כאמור, אין לי בעיה מהותית בשימוש בהן, אבל "Inhumans" לא מבינה אותן. בגלל חוסר ההבנה הבסיסי הזה, היא משתמשת בהן לא כראוי: לא כדי להראות את הרוע של הממשל אלא סתם כי הם "ראו את זה באיזה סדרה פעם או משהו". וזה יוצר, בסופו של דבר, מסר בעייתי וקשה.

אם כי, במובן מסוים, ניצלנו מההשפעות האפשריות שלו על החברה כי זו סדרה גרועה מדי כדי שהרבה אנשים יראו אותה ויושפעו ממנה. אין בה אלמנט אחד שמושקעת בו מחשבה אמיתית, וזו עצלנות צינית ובלתי נסבלת - מהצילום שמעתיק את האסתטיקה של יצירות אחרות בלי להבין את התכלית של אותה אסתטיקה, דרך קווי העלילה המגוחכים והדמויות המשעממות שמועתקים מיצירות אחרות בלי להבין את התכלית שלהם באותן יצירות ועד למסרים הפשיסטיים. הסדרה "Inhumans" היא כמו דונלד טראמפ: יהירה משום מה, כל בחירה שלה היא טיפשית, כל שורה שלה היא טיפשית עוד יותר והיא משדרת ומיישמת מסרים פשיסטיים מתוך בורות. לפחות טראמפ הוא מעניין.

לביקורות סדרות נוספות: לחצו כאן