הבוזגלוס: ביקורת פרקי הפתיחה

כביכול, אני הכי רחוק מקהל היעד של "הבוזגלוס" שאפשר, בעיקר בגלל העובדה הפשוטה שאני לא נוהג לראות כדורגל ולא ממש הכרתי את הנפשות הפועלות כאן. בנוסף, אני כן סוג של סנוב בדיאטה הטלוויזיונית שלי וריאליטי הוא לא חלק שגרתי ממנה. עם זאת, נהניתי מאוד משני הפרקים שראיתי. וזה נובע מעשיית טלוויזיה טובה, עם הרבה דברים שחסרים בז'אנר הריאליטי ככלל.

"הבוזגלוס" מתעדת את משפחת אימפריית הכדורגל הישראלית שמתאגדת תחת השם "בוזגלו". שלושת האחים אסי, מאור ואוהד, בנות זוגם, ושני הוריהם חני ויעקב, ועל חייהם כדמויות ציבוריות, ספורטאים ואנשים. יותר מכל, זו סדרה על התפקוד שלהם כמשפחה. וזה ריאליטי על משפחה סלבית, ז'אנר מוכר ומבאס למדי בדרך כלל שיוצר כאן משהו כיפי למדי ואפילו יותר.

חשוב לציין שבסך הכל, אין פה הרבה תחכום, לא במובן הקלאסי. אין כאן סאבטקסט. הכל ברור למדי ומאוד "לפנים" של הצופה. זה חלק בלתי נמנע מהז'אנר וזה בסדר. אגב, בהמשך אפרט שפה ושם כן יש שם הבזקים של תחכום, של "כתיבה" דוקומנטרית סימבולית או סאבטקסטואלית יפה, אבל לרוב מדובר בסדרה שמאוד קל להבין בה הכל. אז מה בכל זאת מוצלח בה, מהו הרכיב החסר בריאליטי רבים אחרים שיש בסדרה הזו? התשובה היא רגישות.

מפתיע שדווקא ביצירה של סדרה על משפחת כדורגלנים, שבאופן סטריאוטיפי ייצגו מצ'ואיזם אטום, יוצרי ויוצרות הסדרה החליטו שלא ללכת למקום הצפוי והקל אלא לנהוג באנשים הללו ברגישות ובאהבה של ממש. הגברים שבמשפחה הזו כן מתבדחים ביניהם כמו הכדורגלן הקלישאתי לפעמים, אבל חשוב לציין שכשהיחס שלהם זה לזה או לנשים שבחייהם מגעיל, הסדרה בבירור מראה את זה כבעיה. ולצד זה, הבמאית לא הופכת אותם כאן רק למשהו נגחך אלא מראה, ברוב רובה של הסדרה, את יופיים הפנימי: רגישותם, חוכמתם ואהבתם חסרת הבושה לכל שאר המשפחה. מרגש יותר מכל כאן הוא באמת החוסר המוחלט של בושה כזו או אחרת של הדמויות הללו מלאהוב אלו את אלו ולהביע את זה. זה קיטשי למדי, אבל יש בזה הרבה אותנטיות לאנשים הללו. וחשוב מכך, גם אם זה פברוק קולנועי לחלוטין של המצב- מעניין וכיף הרבה יותר לצפות בה כשיש לה לב פועם ואהבה לדמויות שלה. בנוסף, יש גם ערך רעיוני מסוים במבט הרך והרגיש בו הסדרה מסתכלת על המשפחה הזו. הבחירה דווקא בתעשיית הכדורגל, סמל בארץ למאצ'ואיזם יותר מכמעט כל תחום אחר, והחשיפה של הפגיעות והרגשות של גיבורי התחום הזה היא אקט חכם, שיוצרי הסדרה היו מודעים בהחלט לקונפליקט המשתמע ממנו. זה קצת סטריאוטיפי, אבל יש כאן ייצוג מאוד מדויק ומרגש של איך גברים אוהבים.

מעניין להתעכב לרגע על נקודת המבט הנשית שבסדרה, כי ביימה אותה אישה. אולי זה חלק מה"זרות" לעולם המאצ'ואיסטי שמורגשת פה קצת בביקורת שמופנית כלפיו לפעמים ובהתנתקות מערכיו בדמויות הללו. נראה שהדמויות הנשיות כאן הן מעניינות לא פחות והיחס אליהן הוא אוהב למדי ולא מזלזל. כשמירן, החברה של מאור, מתלוננת ומקנאת על יום צילומים של בן זוגה עם שיר אלמליח, הסדרה כן שמה על זה פילטר קומי מסוים, אבל בניגוד למה שהייתי מצפה, אין פה לעג על "האישה המנדנדת" אלא הבנה עמוקה לליבה. וזה לא עוצר שם, כי הסדרה מבינה גם לליבו של מאור בוויכוח ביניהם ומצליחה לשמור על איזון בין הזדהות וחמלה לשניהם. דרך הדמויות הנשיות הסדרה גם מתחילה להיכנס לאזורים מורכבים ומעניינים יותר עם דיון של ממש שנוצר פה על מקומה של האישה ומקומו של הגבר בחיי המשפחה, והקבלות מרתקות שהסדרה מדגישה בין הקשר של ההורים לקשר של הבנים שלהם עם נשותיהם.

בואו נתעכב על יעקב המהמם ביותר בהקשר הזה ובכללי: הוא דמות באמת נוגעת ללב, והיחס שלו לאשתו ממוגג. ההטפה החכמה שהוא נותן לבניו על היחס שלהם לנשותיהם הוא תענוג לצפייה, ויותר מכל: אהבתו לבן שלו הכי נוגעת ולא מסוננת. בעקבות יחסו למאור נוצרת תחרות לא פשוטה בין האחים. יש כאן אלמנטים שיכולים להיות חטטניים, אבל גם זה נעשה ברגישות אדירה.

"הבוזגלוס" זו סדרה של מערכות יחסים, שלוכדת ברגישות ומקצוענות המון מערכות יחסים בתוך משפחה אחת. במובן הזה, יש למשפחת בוזגלו יותר במשותף עם משפחת אדאמס או בלות' בספקטרום של משפחות טלוויזיוניות מאשר שיש לה במשותף עם הצד הקרדשיאני שלה. הסדרה מוכיחה את הפוטנציאל הטמון של ריאליטי: הוא אולי לא יכול להיות מעורר מחשבה למדי אבל הוא בהחלט יכול להיות נוגע ללב, אם מוציאים את המסורת הציניקנית שהתגנבה אל עורקי הז'אנר. זו סדרה כיפית בטירוף ומקסימה למדי, והלוואי שתכניות ריאליטי נוספות ילכו בעקבותיה.

הסדרה "הבוזגלוס" החל מה-20/11 ב- yes COMEDY והחל מה-16/11 ב-yes VOD.

לביקורות סדרות נוספות: לחצו כאן