חסרי אלוהים: ביקורת סדרה

"חסרי אלוהים", המערבון החדש של נטפליקס, היא סדרה המספרת על שני יריבים במערב הפרוע של 1880. פרנק גריפין (ג'ק דניאלס, "טיפשים בלי הפסקה") הוא ראש כנופיית פורעי חוק, הרודף אחרי רוי גוד (ג'ק אוקונל, "לא נשבר") שותפו לשעבר ובן טיפוחיו שבגד בו. גריפין חסר המצפון מבטיח לנקום בכל מי שיעזור לרוי ומקיים את הבטחתו. בזמן שרוי הפצוע מוצא מקלט בביתה של אלמנה (מישל דוקרי) ובנה חצי האינדיאני, בעיירה שרובה מאוכלסת על ידי נשים בשם "לה בל" בניו מקסיקו.

הסדרה יועדה מראש להיות סרט קולנוע. מדובר בפרויקט שלקח לסקוט פרנק התסריטאי 13 שנים למצוא במאי שיסכים לביימו. בסופו של דבר ביים סקוט את התסריט בעצמו, והפך אותו מסרט למיני סדרה בת שבע שעות במימון נטפליקס. יצירות הממוקמות במערב הפרוע הן כבר לא פופולאריות כמו בהוליווד של פעם, ובהחלט לא נעשתה יצירת מערבונים טובה טלוויזיונית כבר שנים רבות מאז "דדווד". גם "חסרי אלוהים" לא משנה את מצבו העגום של הז'אנר.

[*]

החכים סקוט לעשות, וכתב תסריט המתאים מאוד לתקופה שבה כמות היצירות בהן נשים במרכז הולכת וגדלה. הסדרה ממוקמת בעיירה של נשים. בעקבות אסון גדול שהתרחש במקום, לה בל איבדה את כל גבריה והפכה לעיירה שכל כולה נשים. הרעיון בפני עצמו מעניין כצופה, אך מתגלה מהר מאוד כגימיק בלבד. נשים המתלבשות בבגדי גברים, בונות, רוכבות ויורות ברובים זה הכול טוב ויפה, אבל כצופה אין ערך מוסף כלשהו מכך. למרות שמבחינה עלילתית, הסדרה יוצרת כמה וכמה דמויות נשיות מעניינות וחשובות.

אחת מהן היא אליס פלטשר (מישל דוקרי), האלמנה העוזרת לרוי גוד להחלים מפציעתו. דוקרי משחקת דמות נשית חזקה, שבעברה התאהבה באינדיאני, וילדה את בנו. היא אינה נרתעת להיות חריגה מבחינת הקהילה, ולא ממהרת להרחיק את גוד מביתה. דמות חזקה המציגה המון חוכמה ואומץ לב בעולם של גברים. כמו גם אחותו של השריף (מריט וויבר), שבמהלך הסדרה לוקחת את תפקידו של אחיה להשכין חוק וסדר בעיירה הקטנה, מוצאת עצמה מתמודדת עם בדידות בעיירה של נשים ומתאהבת באישה.

הסדרה מעצימה נשים במידה רבה, והאסון שהתרחש בלה בל, נותן אופציה הגיונית לסיבה שבזכותה בתקופת המערבונים, נשים יזכו בתפקידי מפתח בעיירה. כמו תפקיד השריף, או ראשת העיר. כמו כן הסכנה שמרחפת מעל ראשיהן עם בואה של כנופייתו של פרנק, מאפשרת לנשים לצאת למלחמה ולשלוף את הרובים ולהראות לכולם שגם נשים יכולות לירות, לפגוע ולהרוג, ואפילו לעשות את זה מצוין. ועדיין את המצב מצילים הגברים הגיבורים, ולמרות התהילה הנשית בסדרה, הם אלו שנותנים את הטון בסופו של דבר.

כאשר צופים בפרקי הסדרה, קשה שלא לחשוב שהתסריט היה מובנה בעיקרו להיות סרט. את סיפורי הביניים שמציגה הסדרה, מעבר לציר העלילה העיקרי, לא פיתחו מספיק והם נותרים סיפורים קטנים ומקבץ של עובדות המתגוללות לנו מול העיניים. הסדרה עצמה מצולמת וערוכה מצוין עם משחק מעולה. היא מרהיבה, ועשירה בנופים מדבריים, יערות, וסוסי פרא מדהימים. אך התחושה היא שמבחינה עלילתית סקוט השאיר את התסריט כתסריט לסרט ולא לסדרה. זה ניכר מבחינת זמן המסך הלא מנוצל, הסיפורים המתקדמים באיטיות ויוצרים תחושה שלא נעשתה מלאכת מחשבת טובה מספיק כדי להעשיר את רגעי המסך שיוסיפו להצגת הסיפור - ולמען האמת חבל.