אאוטסיידרס: ביקורת פרק הפתיחה

יש משהו מרתק בשבט פראי. זהו קונספט זר, לא מוכר, חופשי ונדמה שלפעמים גם מאושר. מסקרן כל אדם החי בציוויליזציה להבין את חווית הקדמון, זה שחי ללא חוקים, בזכות עצמו וללא אחרים. זו הזווית שמנסה להביא סדרת הטלוויזיה החדשה "אאוטסיידרס", שעלתה ביום חמישי האחרון לסלקום TV.

עלילתה של הסדרה עוסקת במשפחת פארל, החיה בבידוד ובניתוק על הרי שיי שבקנטאקי. המשפחה הגדולה, שדוגלת בחופש ובהפרת חוק, מנהלת את חייה בעצמאות, למעט גיחות גניבה לסופרמרקט בעיר הקרובה. שלל דרמות תוך שבטיות מתרחשות - בן סורר שעזב את השבט מחליט לחזור בו והנהגת השבט אמורה לעבור בפתאומיות אליו, בן אחר סוחר בכסף (הנחשב ככוח ההרסני ביותר על כדור הארץ) עם בני תמותה בעיירה ואיילי פחם, שמבקשים לסלק את החמולה לאלתר, עושים את הסיפור כולו למורכב עוד יותר.

[*]

ועדיין, כל זה לא מספיק. "אאוטסיידרס" פשוט לא מספיק מרגשת. מצד אחד, סצנת הפתיחה של הפרק הראשון חושפת יותר מדי מידע ולא מאפשרת למתח להיבנות, ומצד שני ההתרחשות לא מספיק מלהיבה כדי למשוך את הצופים להישאר לעוד פרק.

בניגוד למשחקם הבינוני של השמות הגדולים בקאסט - דייוויד מורס ("גרין מייל") , ראיין הרסט ("ילדי האנרכיה", "להציל את טוראי ריאן"), וג'ו אנדרסון ("הרקולס"), זורח בנוכחותו דווקא קיילי גלנר ("צלף אמריקאי", "שעה של גיבורים"), בגילומו את האסיל פארל, שמצליח להיכנס לדמותו באופן מצוין, ולהבהיר לצופה מהי קשת הרגשות שעוברת בראשה וליבה של הדמות.

"אאוטסיידרס" היא סדרה קלאסית לבינג'. כזו שנחמד לצפות בה פרק אחרי פרק ברצף, ומצד שני שעה לאחר מכן כבר לא תרגישו בנוכחותה, ואז כנראה שגם לא תשובו אליה.

שתי העונות של "אאוטסיידרס" עלו בו זמנית לצפיית בינג' בשירות סלקום TV. לביקורות סדרות נוספות: לחצו כאן