ראיון עם טלי שלום-עזר, במאית פרינסס

אחד הסרטים האמיצים ביותר שניתן לראות היום בקולנוע הוא "פרינסס", סרטה הראשון באורך מלא של הבמאית טלי שלום-עזר לאחר מספר סרטים קצרים שזכו להצלחה ברחבי העולם. הוא עוסק בנושא הקשה ביותר: יחסים מיניים בתוך המשפחה, אך במקביל ואולי אפילו קודם כל, מדובר בסיפור התבגרות. לא רק יוצרי ושחקני הסרט נדרשו להיות אמיצים. מי שנדרש להיות אמיץ מכולם הוא הצופה שבמקום לברוח מההתעסקות בטאבו, בוחר לשבת באולם הקולנוע ולפתוח את העיניים במקומות שאחרים בוחרים לעצום אותן.

הסרט עוסק באדר (שירה האס) תלמידה בת 12 שגרה עם אימה, עלמה (קרן מור), ובן זוגה הצעיר - מיכאל (אורי פפר). בזמן שאימה הרופאה נמצאת רוב היום בעבודה, אדר ומיכאל מנהלים משחקי תפקידים. מיכאל מתייחס לאדר בלשון זכר ובהדרגה חוצה את הגבול שהופך אותו מהחבר של האמא לפדופיל. גם עלמה עצמה היא לא ממש מודל לחיקוי. מערכת היחסים שהיא מנהלת עם מיכאל הינה מאוד מוחצנת מינית בתוך הבית ללא כל התחשבות באדר. כדי להתמודד עם המצב, אדר מביאה חבר חדש למשפחה: ילד רחוב בשם אלן (אדר זוהר הנץ) שדומה לה כאילו היה התאום האבוד שלה. הסרט מצוי כל הזמן במרווח שבין המציאות לחלום ולא תמיד ברור מה מתרחש במציאות ומה בחלום. לא ברור גם האם אדר המציאה את אלן או שהוא באמת קיים. לאחר השבוע הראשון להקרנתו של הסרט, ולפני שהיא טסה להציגו בפסטיבל הונג-קונג, פגשתי לראיון את במאית הסרט טלי שלום-עזר.

איך נולד הרעיון לסרט ולמה בחרת בנושא כל-כך קשה לסרט ראשון באורך מלא?

"לא החלטתי לבחור בנושא קשה. עסקתי ביחסים של מיניות בתוך המשפחה גם בסרטים הקצרים הקודמים שעשיתי ('סרוגייט'- נ.ל). ידעתי שאני רוצה שהסרט הראשון שלי באורך מלא יהיה סיפור התבגרות. הגיל הזה מרגש אותי. היה לי דימוי חזק מאוד בראש של תאומים, של ילדה וילד שנראים אותו דבר, ולקח לי זמן להבין מהי הדמות המפוצלת הזאת".

חששת מהתגובות של הקהל לנושא?

"ברור שחששתי. אני תמיד חוששת כי אין לי שליטה איך אנשים יגיבו לזה. לקח לי הרבה זמן עד שהייתי מסוגלת לעשות אותו. הרעיון עליו עלה לפני שעשיתי את 'סרוגייט'. קיבלתי את התקציב לפיתוח אבל החלטתי לחכות. לא ידעתי אם אני באמת מסוגלת לעשות סרט כזה. לקח לי זמן להבין שזה הרגע בשבילי לעשות אותו".

איך הגיבו הקרובים אלייך כשסיפרת להם על הרעיון לסרט?

"אני עובדת עם אותם אנשים כל הזמן. הם חברים מאוד טובים שלי. למשל זה הסרט השלישי שלי ביחד עם המפיק אלעד גביש. את הרעיונות שלי הוא מכיר. הוא יודע עם איזה עולמות מעניין אותי להתעסק. גם בני המשפחה שלי מכירים את התחומים ותומכים. זה לא הפתיע אותם".

[*]

(בתמונה: טלי שלום עזר)אחד מאותם האנשים הקרובים שהפכו עם הזמן לחברים שלה הוא הצלם הפולני ראדק לאדצ'וק. כשהייתה סטודנטית היא חיפשה צלם לסרט "סרוגייט". הבחירה הייתה לא פחות משמעותית בעבורה מאשר בחירת שחקן. ראובן הקר, שהיה ראש החוג לקולנוע באוניברסיטת ת"א בזמן לימודיה, הציע לה לעבוד עם לאדצ'וק. הוא הקרין לה סרט קצר שלו. שלום-עזר וגביש התרגשו עד דמעות מהסרט: "יש בעבודה שלו רמה גבוהה של אנושיות, עומק, אהבת שחקנים ותאורה כל-כך עדינה ורגישה," מסבירה שלום-עזר. "לאדצ'וק אהב את התסריט והסכים להגיע לארץ לצלם את 'סרוגייט'. מצאנו שפה משותפת ואת הדרך שלנו לעבוד ביחד. אני מאוד אוהבת את זה שהוא לא מבין עברית. כשהוא בתוך השוט, יש לו אינפוט בשבילי אם זה עובד או לא ללא מילים. אנחנו מדברים בדימויים והוא חבר נורא קרוב שלי גם". שלום-עזר הייתה גם זו שהמליצה לבמאית ג'ניפר קנט על לאדצ'וק לצילום סרט האימה המוערך "הבאבאדוק".

מה היו הלבטים הכי גדולים שלך במהלך הסרט?

"למצוא את האיזון בין עולם שהוא דמיוני, פנימי וסוראליסטי ולבין עולם שהוא ריאליסטי. כל הזמן חיפשתי את האיזון הנכון עבורי. היה לי מאוד חשוב להיות נאמנה לדמות של אדר ולספר את הסיפור כמו שהיא חווה אותו מנקודת המבט שלה".

הרבה אנשים בורחים מהפחד. את בוחרת להתעסק בנושאים שמפחידים אותך

"זאת דרך עבורי ללמוד סיטואציות מסוימות. עניין אותי לדעת איך זה שאנשים כל-כך קרובים אחד לשני לא יכולים לראות האחד את השני. כתבתי את התסריט הכי אינטואיטיבית מדימויים וממחשבות שעלו לי ואחר כך עשיתי תחקיר, אבל זה לא סרט שנולד מתחקיר. הוא לא היה בשלב הראשוני".

פיתחת את התסריט ל"פרינסס" במקביל לסרט האימה "הבאבאדוק" של ג'ניפר קנט. "הבאבאדוק" הוא סרט אימה וב"פרינסס" יש אלמנטים של סרט אימה. השפעתן האחת על השנייה?

"הכרנו בסדנה לפיתוח תסריט בהולנד. היא חברה ממש טובה. היא מוכשרת חכמה ועמוקה. בטוח הושפעתי. היא הייתה שחקנית לפני שהפכה לבמאית. היא מאוד אוהבת לעבוד עם שחקנים ומאוד מרתק אותה להגיע למקומות הכי אמתיים עם שחקנים וגם אני כזו, כך שאני בטוחה שלדיאלוג הייתה השפעה הדדית".

שנת 2014 הייתה אחת השנים הטובות ביותר בהיסטוריה של הקולנוע הישראלי. סרטים כמו "הגננת", "אפס ביחסי אנוש", "מיתה טובה", "גט" ואחרים זכו להערכה מסביב לעולם. באותה שנה "פרינסס" (ביחד עם גט) זכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים של ירושלים. הזכייה מאוד הפתיעה את טלי שלום-עזר: "לא התפללתי לזה אפילו. לקחתי סיכון עם הסרט הזה. לא האכלתי את הצופה בכפית. קיוויתי שאנשים יבינו אותי ושהסרט יצליח לגעת. זאת הייתה הכרה ראשונה לסרט".

אחת התופעות הבולטות בתור הזהב הנוכחי היא הצלחתם של במאים שזוכים להערכה בארץ ובעולם עם סרטם הראשון או השני. "אולי כי בסרט ראשון אנשים מדברים על מה שהכי דחוף להם לדבר עליו, משהו שהוא נועז וחזק ולכן זה נוגע באנשים ומשפיע עליהם", אומרת שלום-עזר כשאני מבקש ממנה להסביר את התופעה.

[*]

(תמונה מתוך הסרט "פרינסס")

איך הייתה חווית פסטיבל סאנדנס עבורך?

"זו הייתה חוויה מאוד חזקה. החלק הכי מרגש היה שלב השאלות והתשובות עם הקהל. אנשים מעולם אחר ומתרבות אחרת. היה מעניין לראות את התגובות שלהם לסרט ואת השאלות שזה מעלה אצלם. אנשים היו פתוחים לסרט. בדרך כלל שלב השאלות אחרי הסרט נמשך 20 דקות. שם אנשים נשארו מחוץ לאולם שעות לדבר איתי ועם היוצרים והשחקנים. זאת הייתה חוויה מאוד חזקה עבורנו.".

בחרת בקרן מור פעמיים לסרטים שלך, למרות שהיא מזוהה יותר עם תפקידים קומיים

"קרן מור עבורי היא משהו אחר. אני רואה בה המון צדדים וממש הייתה לי תשוקה לעבוד אתה. ראיתי בה המון רגישות ועומק. זה התחיל עם "ליבינג רום" כשהייתי סטודנטית. הרגשתי ששתינו דוחפות אחת את השנייה לקצה ומותחות את הגבול אחת של השנייה. הרגשתי שיש לה הרבה דברים לתת לדמות של עלמה; הקסם שלה, הכריזמה והסקסיות. אני אוהבת את זה שקרן מור היא מוסד וגם הדמות של עלמה היא כזאת - רופאה שהיא חלק מהממסד ולא מישהי מוזרה עם מקצוע מוזר. זה היה לי חשוב כדי לשייך את זה לבית שנראה נורמטיבי במבט ראשון".

"פרינסס" הוא לא סרט קל לקהל הישראלי. לחלקם מהאנשים היה קשה לצפות בו או אפילו לנהל דיון עליו

"יותר מפעם אחת אמרו לי שאם הסרט היה בשפה אחרת, בשוודית למשל, היה יותר קל לצפות בו. נושא המיניות בתוך המשפחה זה משהו שלא רוצים לדבר עליו. זה הטאבו הכי גדול שיש. אחת מכל שבע נשים בישראל סובלת מפגיעה מינית במשפחה. מצד שני יש אנשים שאומרים שזה בכלל לא סרט על גילוי עריות. זה לא סרט על פגיעה מינית. זה סרט על התבגרות וגיבוש זהות. סרט על היופי והקסם בגיל הזה".

מה את יכולה לומר לצופים כדי להכין אותם לסרט?

"בקמפיין שלנו לא הסתרנו שום דבר. אנחנו שמים הכל בחוץ כדי שאנשים ידעו מה הם הולכים לראות. מה שאני הייתי רוצה זה שהצופה יבוא לשם כדי לעבור חוויה רגשית. השאיפה שלי היא שאנשים יכנסו לתוך העולם הפנימי של אדר, שהם פחות יחפשו את העלילה ויותר יחוו את התהליך שהיא עוברת בעולם הדמיוני והראליסטי. יש בו משהו חיובי. דמותה בסרט מסיימת אותו הרבה יותר חזקה. היא עוברת תהליך שמבחינתי הופכת אותה למנצחת. היא מצליחה לשנות את המציאות הפנימית שלה כדי להתמודד עם המציאות. היא שמה גבולות מאוד ברורים בתוך המשפחה. גיליתי שאנשים צעירים מתחברים יותר לסרט הזה. זה סרט שנועד לתת כוח לאנשים למצוא בתוכם תעצומות נפש כדי להתמודד עם דברים. אחד הצופים שראה את הסרט אמר לי 'אני עברתי את זה בילדות שלי. הסרט שלך נתן לי הזדמנות לנשום. אני מרגיש הרבה פחות לבד ואני אמליץ לכל מי שאני מכיר שעבר דבר כזה לראות את הסרט הזה".