המסע המופלא של אמן האנימה הגדול הייאו מיאזאקי

אמן האנימציה הייאו מיאזאקי ממש גרוע בלפרוש - וכולנו אסירי תודה על כך. מי שכונה "וולט דיסני היפני", איים לעזוב את עולם האנימציה כבר מספר פעמים, אך תמיד נשאב חזרה מהסיבה הפשוטה שיש לו עוד רעיון לסרט. כשזה קרה בשנת 2001 הוא זכה בפרס האוסקר לסרט האנימציה הטוב ביותר עבור "המסע המופלא". מכאן שחזרתו כעת כדי ליצור סרט על זחל קטן היא עניין מבשר טובות.

מיאזאקי נולד בשנת 1941 בטוקיו. מגיל צעיר אהב מנגה. עם השנים פיתח אהבה גם לאנימציה ועל אף שסיים את לימודיו באוניברסיטה עם תארים במדעי המדינה וכלכלה לא ויתר על חלומו ליצור סרטים וקומיקס. בשנת 1963 הוא החל לעבוד כאנימטור באולפני "טואיי" והמשיך לבנות לעצמו שם כאמן מוכשר ופורה.

בשנת 1979 זכה לביים סרט באורך מלא לראשונה: "לופין ה-3: הטירה של קליוסטרו", שהפך לקלאסיקה. בשנת 1984 ביים סרט על פי מנגה פרי עטו. התוצאה הייתה "הנסיכה מעמק הרוחות", אפוס שהצלחתו המפתיעה הובילה את מיאזאקי יחד עם שותפים נוספים להקים אולפן אנימציה ששמו הפך נרדף לאיכות - "ג'יבלי". השם נלקח ממילה איטלקית שמהווה בעצמה עיוות ל'סירוקו' השם הלובי לרוח מדברית חמה, אולפן שיפיח רוח חדשה בעולם האנימציה. זה הצליח.

[*]

("עליך לראות את הטוב ברע ואת הרע שבטוב", הייאו מיאזאקי. צילום: רויטרס)

כמו דיסני לפניו, הפך מיאזאקי לסמל לדמיון ויצירתיות פורצת דרך בסרטים כמו "חברי השדון טוטורו" ו"חזיר באוויר" ואלו רק מספר דוגמאות. ההשוואה בין שני האישים מובנת אך איננה במקום, גם לדעתו של האמן היפני. על אף שהוא מכבד מאוד את דיסני, חדשנותו והרמה הטכנית אליה הגיע, תמיד חש מיאזאקי שהדמויות של דיסני פשטניות מדי וחסרות עומק.

כאן בדיוק נבדלים ביניהם שני המאסטרים הגדולים של האנימציה. דיסני היה איש עסקים מבריק ששאף ליצור בידור איכותי לכל המשפחה וכמובן גם להצליח מסחרית. לצורך כך הוא שאב השראה מאגדות וספרים אותם הוא פישט ודילל על מנת שיתאימו למה שהיה לדעתו מתאים לקהל אליו כיוון. כלומר שירים וריקודים, הטובים מול הרעים וכולם חיים באושר ועושר בסוף היום. גם הדמויות עצמן כוונו ללב המיינסטרים ועוצבו להתחבב על הקהל או להשניא את עצמן, בהתאם לצרכי העלילה.

מיאזאקי עובד הפוך. הדמויות שלו הן הבסיס לעלילה והגורם המניע אותה ובהתאם הן גם מורכבות ואנושיות הרבה יותר. קיקי, גיבורת "שירות המשלוחים של קיקי", היא מכשפה צעירה שאוהבת לעזור אך היא גם יכולה להיות חצופה. נאוסיקה מסרטו "הנסיכה מעמק הרוחות" רוצה שלום והרמוניה, אך כשכעסה גובר עליה היא גם יכולה להיות אלימה ומסוכנת. רק בגלל שדמות אמורה להיות 'אחת מהטובים' לא אומר שהיא תהיה מושלמת ובאותה מידה רק בגלל שדמות אמורה להיות 'מהחבר'ה הרעים' לא אומר שלא יהיו לה צדדים חיוביים. מיאזאקי לא עובד בשחור ולבן. במילותיו שלו "עליך לראות את העולם בעיניים שאינן מעורפלות ע"י שנאה. לראות את הטוב ברשע ואת הרשע בטוב. אל תתחייב לאף צד ובמקום הישבע לשמר את האיזון בין השניים"."הנסיכה מונונוקי" משנת 1997 הוא אחד מסרטיו הידועים והמצליחים ביותר. זהו מקרה קלאסי של הטבע מצד אחד ובני האדם מהצד השני, אך בניגוד לסיפורים רבים מהסוג הוא אינו נוקט בעמדה. החיות והרוחות של היער מנסות להגן על ביתן מהפולש, אולם האנשים אינם הרעים. ליידי אבושי אמנם רוצה להשמיד את הרוחות ולהשתלט על האדמה, ולצד זאת היא גם מנהיגה מוכשרת המעניקה לאנשיה חיים טובים ואף דואגת לחולים ולפצועים.

עם כל ההבדלים, ישנו לפחות דבר אחד בו שני אמני ההנפשה הגדולים מהמזרח ומהמערב דומים בו - וזו תשומת הלב האדירה לפרטים. אנימציה היא תהליך יקר הן בכסף והן בזמן, לכן אין זה מובן מאליו שאולפן ירשה לעצמו להשקיע בפירוט התרחשויות שוליות ברקע או להנפיש התנהגויות כמו הצורה המיוחדת בה דמות אוכלת או הולכת, בייחוד כשמרבית העבודה עדיין נעשית באופן ידני ולא ממוחשב. אולם אלו הדברים הקטנים שמוסיפים אופי לסביבה וליצורים המאכלסים אותה.

הסרטים של אולפן "ג'יבלי" גם לא מפחדים לייצר סצנות שקטות בהם הצופה יכול להירגע ולספוג את האווירה, זאת בניגוד לחלק נרחב מהאנימציה הפופולרית במערב, בייחוד זו המיועדת לקהל צעיר. מיאזאקי חזר וטען במשך השנים שילדים הם חכמים ולכן אם יוצרים עימם קשר רגשי וגורמים להם להתחבר לסיפור ולדמויות, לא צריך להסתמך על תמונות שזזות וקופצות ללא הרף על מנת לשמור על תשומת ליבם.

עם זאת, למרות השבחים הרבים והראויים להם זכו סרטיו במהלך הקריירה לא כל יצירה הייתה הצלחה. סרטו האחרון "הרוח העולה" משנת 2013 היה מקרה שכזה. זהו סרטו הריאליסטי ביותר של המאסטר היפני וגיבורו לכוד בקונפליקט בין חלומו האידיאליסטי לטוס ולתכנן מטוסים למציאות בה כלים אלה ישמשו למלחמת העולם השנייה. המסר האנטי מלחמתי מסתבך בסרט שמהלל מכונות שנועדו לקרב. לכך הוסיפו גם התבטאויות שונות של הבמאי נגד מדיניות השלטון ונגד פשעים שביצעה המדינה בזמן המלחמה - וקריאות 'בוגד' לא איחרו לבוא.

ייתכן שכבר הבנתם, הייאו מיאזאקי איננו אדם שחושש להביע את דעתו. בשנת 2003 כשהיה מועמד לפרס האוסקר, החרים את הטקס כמחאה על הפלישה של ארה"ב לעיראק. למעשה הוא לא דרך על אדמת ארה"ב עד שנת 2009 בה נכח בכנס הקומיקס "קומיקון" בסן דייגו כטובה לידידו במאי האנימציה ג'ון לסיטר.

אולם האמירה הידועה ביותר לשמצה של מיאזאקי היא "אנימה הייתה טעות". אנימציה יפנית או אנימה כפי שהיא ידועה ברחבי העולם היא תחום שמיאזאקי הוא אחד מסמליו הבולטים והנערצים ביותר. מיותר לציין שההצהרה צבטה בליבם של לא מעט חובבי אנימה ברחבי העולם. המדהים הוא שזוהי טעות בתרגום. מה שהוא באמת אמר זה שאנימה בימינו "מיוצרת ע"י אנשים שלא סובלים להסתכל על אנשים אחרים".

מיאזאקי שייך לדור שייסד רבים מהחידושים שמעריצים מזהים כיום כחלק בלתי נפרד מתחום האנימה. למעשה רעיונות אלו שהיו מקוריים בזמנו, הפכו למשומשים כל כך שנהיו לקלישאות עליהם חוזרים יוצרי אנימה מודרניים שוב ושוב, לפעמים מבלי להבין את הכוונה שעומדת מאחוריהם. החקיינות חסרת המחשבה היא זו עליה הבמאי היפני מתרעם.

בילדותו העריץ את אוסמו טזוקה, הסנדק הגדול של המנגה והאנימה וניסה לחקות את עבודתו, אך במהרה הבין שמעשה זה מונע ממנו מלפתח סגנון משלו. מאז נסמך על רעיונות מקוריים ובחר לשאוב השראה מנושאים החשובים לו באופן אישי ולא לנסות לחקות את מה שאופנתי. את "המסע המופלא" הגה לאחר שראה כמה בתו של חבר מרוחקת מהוריה וקיבל השראה לדמותה של צ'יהירו. נכון, לפעמים הוא נסמך גם על חומרים של אחרים כמו במקרה של "הטירה הנעה", המבוסס על ספרה של דיאנה וין ג'ונס, אך גם אלו מקבלים את הפרשנות האישית שלו כשהוא מפיח בהם חיים על המסך. אנימציה עבורו היא כלי להבעה וללמידה ולא כדי למכור בובות וצעצועים.

בתור מעריצה מושבעת של הנפשה בכלל ואנימה בפרט, אני יכולה להבין את התסכול. יוצרי אנימה רבים מעדיפים לשאוב השראה מסדרות וסרטי אנימה אחרים ולא מהעולם שסביבם. התוצאה היא סדרות וסרטים כל כך דומים אחד לשני שנראה כאילו ירדו מאותו פס ייצור. אבל ביניהם ישנן גם עבודות שלא היו מביישות את טובי האמנים ומספרי הסיפורים כמו "גלקסיית הטאטאמי" "דד ליבס" ו"שחור ולבן". אלו מצאו להם סגנון ייחודי משלהם הן בגרפיקה והן באופן הסיפור. בהחלט ייתכן כי המאסטר הוותיק איננו מודע לחלוטין למגוון האדיר שקיים כיום.

לאחר שהודיע על פרישה בפעם האחרונה בשנת 2013, נראה היה כי הפעם זה לתמיד. הוא הקדיש את זמנו לעבודה על מוזיאון "ג'יבלי" וכך התכוון להמשיך עד שכדבריו, יהפוך למאובן ויוצג במוזיאון בעצמו. אולם לאחרונה הוא חשף כי החל לעבוד על סרט חדש שגיבורו זחל קטן.

מיאזאקי הוא אמן, במאי תסריטאי ומפיק שיוצר מקרביו ודוגל באמונתו, גם אם איננה פופולרית או אופנתית. לא הרבה ידוע על הפרויקט הנוכחי אבל מהיכרות עם עבודתו ניתן להניח שהוא לא ידמה לשום דבר אחר בסביבתו ויהיה עתיר דמיון, יצירתיות, מרהיב ביופיו, לא מובן מאליו וכמו תמיד - מעורר השראה.