חיות בסרט: חמישה סרטים מומלצים על בעלי חיים

רובנו, עוד מילדות, אוהבים בעלי חיים ורוצים בטובתם. אלא שכחובבי קולנוע, קשה להתעלם מהעובדה שרוב הסרטים מתמקדים בבני אדם, על בעיותיהם ורצונותיהם. חלק גדול מהסרטים שכן עוסקים בבעלי חיים הן אנימציות המיועדות לילדים, שלרוב מייחסות לחיות רצונות ובעיות של בני-אדם, ודמויותיהן מהוות לא יותר ממשל לסוגיות אנושיות.

אלא שהסיפור של רוב בעלי החיים החולקים איתנו את כדור הארץ נמצא במקום אחר: החיים של רובם מוכתבים לחלוטין מתחילתם ועד סופם בידי בני אדם, במתקנים בהם נעשה בהם שימוש למטרות כלכליות, הרחק מעיני הציבור. בשנים האחרונות מצבם של בעלי החיים הללו עולה יותר ויותר על סדר היום הציבורי, והחלטנו להרכיב עבורכם רשימה של כמה סרטים בולטים שכן הצליחו לעסוק בהם וביחס אליהם באופן מרגש ואפקטיבי. הרבה מהם מוכיחים גם שאין סתירה בין עניין קולנועי בבעלי חיים ובבני אדם, כיוון שהבעיות בהן הסרטים עוסקים משפיעות במידה רבה גם עלינו. הכתבה בשיתוף עמותת "אנונימוס" לזכויות בעלי חיים

1. מרד התרנגולים

אולפני האנימציה ארדמן, שיצרו את "וואלאס וגרומיט", מתמקדים בסרט הזה בבעלי החיים שבני אדם מגדלים הכי הרבה מהם: תרנגולות. גיבורות הסרט, שיצא לאקרנים בשנת 2000, חיות בלול לביצים המתואר מנקודת מבטן באופן רגיש ומשעשע, למרות שמציאותן משעשעת פחות: החוק שהנהיגו בעלי הלול הוא שתרנגולת שמטילה מעט - נשלחת למוות, ממש כמו בתעשיית הביצים במציאות, בה נהוג להרוג את התרנגולות בגיל שנתיים (כשתוחלת החיים הטבעית שלהן היא תשע שנים), כי ככל שהזמן חולף הן מטילות פחות ורווחיות פחות.

בשלב מסוים בעלת הלול מחליטה להפוך את המקום ללול בשר, לשחוט את התרנגולות ולהפוך את בשרן למילוי של פשטידות. כשהתרנגולות מבינות שגורלן נחרץ, הן מחליטות לארגן מבצע בריחה הרואי. אחת מהסצנות הבלתי-נשכחות של הסרט מתרחשת כשהגיבורה מוכנסת אל מכונה אוטומטית לייצור פשטידות ונאבקת לצאת ממנה בחיים.

למרות הנושא הלא פשוט, בנוסף להצלחה רבה בקרב המבקרים (כולל מועמדות לגלובוס הזהב), "מרד התרנגולים" זכה גם להצלחה קופתית גדולה בקרב ילדים ונוער, הרבה בזכות ההקפדה על הומור משובח ואנימציית סטופ-מושן מרהיבה.

2. מזון בע"מ

קצת אחרי "אמת מטרידה" של אל גור, שמיקד את תשומת הלב של כולנו בסכנת ההתחממות הגלובלית, החליטה ב-2008 חברת ההפקה שלו ליצור סרט דוקו-אקטיביסטי שעוסק בסכנות שמציבים תאגידי המזון הגדולים לבעלי החיים, לסביבה ולבריאות של כולנו. מייקל פולן (מחבר "דילמת השפע") ואריק שלוסר (מחבר "פאסט פוד" שאף עובד לסרט מוצלח בעצמו) מקריינים את הסרט ולוקחים אותנו להצצה למה שמתרחש בדרך לצלחת שלנו, או כמו שהם מגדירים זאת: "התעשייה לא מעוניינת שתדעו את האמת על מה שאתם אוכלים, מכיוון שלו ידעתם, ייתכן שלא תרצו לאכול אותו." אחת מהסצנות הבלתי-נשכחות בסרט מתרחשת לאחר שיוצריו נתקלים שוב ושוב בלולנים המסרבים לאפשר להם לצלם בתוך הלול שלהם, ואז מגיעים לחוואית אחת שדווקא כן מסכימה: היא מספרת כיצד התעשייה מכריחה אותה לגדל אפרוחים שעוותו גנטית כדי שיגיעו למשקל השיא שלהם בגיל חודש וחצי עד שהם בקושי מסוגלים ללכת, ומאפשרת לצלם אותה אוספת ומפנה את האפרוחים שלא שרדו אפילו את חייהם הקצרים כי לא עמדו בתנאים הקשים, וזאת בזמן שהיא עצמה מכוסה במסכה מפני הזיהום הקשה בלול.

היא מספרת כיצד השימוש המסיבי באנטיביוטיקה בתעשייה פגע בבריאותה, כמו גם מרואיינים אחרים בסרט שהפכו חולים בעקבות אכילת בשר, ומנסים במאמץ רב לגרום לשינוי. זאת בעוד שהתעשייה מצידה מבקשת להשתיק כל ביקורת ודואגת לחוקק חוקים שאוסרים כל מחאה נגדה. הסרט עורר דיון נוקב על הצורך בשינוי דחוף בתעשיות המזון, ואף היה מועמד לפרס הסרט התיעודי בטקס האוסקר.

3. בייב

קלאסיקה מהניינטיז. סרט דרמה שרוב הדמויות בו הן חיות מדברות, המתמקד בסיפורו של חזיר בשם בייב. כחזרזיר קטן הוא נלקח מאמו שבמשק תעשייתי סטנדרטי (כלומר כזה הכולא את האמהות בכלובים שלא מאפשרים כל תזוזה במשך כמעט כל חייהן, חותך את זנבותיהם ושיניהם של הגורים ללא הרדמה כדי שלא יוכלו להוציא את התסכול זה על זה, ועוד).

בייב מועמד כפרס ביריד חקלאי, וחוואי כבשים (ג'יימס קרומוול) זוכה בו ומביא אותו למשק, שם אשתו מחליטה מיד שהוא מיועד לשחיטה, אחרי שיגדל. בחווה, בייב מתחבר עם בעלי החיים האחרים, ביניהם ברווז, כלבי רועים והכבשים עצמן. החוואי אף הוא נקשר אליו ומתחיל להתייחס אליו כאל אחד הכלבים במשק, ולאט לאט בייב מוכיח לו ולכולם בחווה עד כמה חזירים יכולים להיות לא רק חמודים אלא גם חכמים, אם רק נותנים להם הזדמנות.

אמנם מדובר במעשיה שלא שואפת להיות ריאליסטית, אבל גם במציאות חוקרים הוכיחו שחזירים מסוגלים ללמוד כיצד להשתמש במראה, לסמן אחד לשני היכן הסתירו מזון, ושבאופן כללי הם אינטליגנטים אף יותר מכלבים. הסרט זכה להצלחה מסחררת גם בקופות וגם בביקורת, קיבל מועמדות לפרס הסרט טוב ביותר באוסקר של 1995, וגרם לדור שלם של ילדים ומבוגרים להביט באופן שונה על בעל חיים שהם רגילים "לראות" רק בצלחת.

4. קאוספירסי

בעשור האחרון יותר ויותר מחקרים של גופים רשמיים, כמו ארגון המזון והחקלאות של האו"ם, מדגישים את אחריותם של המשקים התעשייתיים של בעלי החיים לבעיות הסביבתיות החמורות ביותר: מההתחממות הגלובלית (הגז שמיליארדי החיות פולטות מגופן מחמם את כדור הארץ יותר מכל תעשיית הרכב גם יחד), הרס האוקיינוסים על ידי כלובי הדגים הצפופים בים, כריתת יערות באמזונס עבור חוות בקר וכיו"ב. אז איך זה שרוב ארגוני הסביבה הגדולים לא עוסקים בנושא?

האקטיביסט הסביבתי קיפ אנדרסן יצא לבדוק את העניין. בהתחלה הוא מציג, באמצעות אנימציות מרהיבות, נתונים עוכרי שלווה אודות ההשפעה של מזון מהחי על הסביבה (ידעתם שכדי להפיק המבורגר אחד משתמשים ב-2,500 ליטר מים?) וגם על בעלי החיים עצמם.

לאחר מכן הוא נוסע לראיין פעילי סביבה ונציגי ממשלה, ונדהם לגלות איך שוב ושוב הם מנסים להתחמק מתשובות לשאלות כגון: מדוע בעוד שהם קוראים לציבור להתקין חוסכי מים בברזים, הם נמנעים מלקרוא לציבור לאכול פחות בשר, כאשר רק כמה ימים ללא בשר בשבוע יחסכו פי ארבעה יותר מים?

הוא מגלה בהדרגה שבין הגורמים להסתרה הם תאגידי בקר בארה"ב המפעילים לחצים על פעילים וממשלות ברחבי העולם כדי להביא להשתקתם (ביניהם רצח של שומרי יערות באמזונס, מעקב משטרתי אחרי פעילי זכויות בעלי חיים ועוד). גרסה של הסרט שהופקה על-ידי ליאונרדו דיקפריו זמינה לצפייה בנטפליקס, והוא מרתק למדי לכל מי שחובב דוקו-אקטיביזם או סתם אכפת לו מכדור הארץ.

5. Carnage

סרט עתידני-קומי חדש, בהפקת ה-BBC ובבימויו של הקומיקאי הבריטי הפופולרי סיימון אמסטל, שמתרחש בבריטניה של 2067, ומתאר כיצד הפכה המדינה לטבעונית לגמרי. אמסטל הטבעוני מצליח לתאר באופן משעשע ומחריד גם יחד את הדרכים בהן הפך הבשר בבריטניה לכל-כך פופולרי לאורך המאה ה-20, ולאחר מכן משלב "ראיונות" ו"קטעי ארכיון" מוקומנטריים שמתארים את האופן בו הצליחה המדינה להשתחרר מכך במהלך המאה ה-21:

פעילי זכויות בעלי חיים שעודדו את מרביתם של הבריטים לפתוח את ליבם לאומללותם של בעלי החיים במשקים (כולל מחזמר בלתי-נשכח בביצוע פרה ששרה על העגל שנלקח ממנה), שף טבעוני מסוקס שפרסם מתכונים באינטרנט, ומחקרים אודות סכנות המזון מן החי שיחד הביאו למסה קריטית בציבור שזנחה את הבשר. הדבר יצר כדור שלג בלתי ניתן לעצירה, והתהליך ההיסטורי הסתיים בהוצאת השחיטה, הגידול והאכילה של בעלי חיים אל מחוץ לחוק.

במציאות העתידית בה מתקיים הסרט, כמה עשורים אחרי שחרור בעל החיים האחרון מכלאו, נראים בני נוער מדברים בהלם וחוסר הבנה על דור הסבים והסבתות שלהם שאכל יצורים חיים. במקביל, נראים בסרט גם מפגשי תמיכה משעשעים-עצובים של קשישים שמתקשים להתמודד עם עברם כאוכלי בשר ומכים שוב ושוב על חטאיהם. הסרט זוכה כעת להצלחה רבה בבריטניה וברחבי העולם בזכות האופן בו הוא מצליח להפוך נושא כבד למשעשע ומחכים בקלילות ובהומור, האופיינים לאמסטל.

הרבה תוהים האם מדובר בכלל בסרט נבואי. כבר היום ניתן לראות במדינות רבות בעולם, כולל בבריטניה, ארה"ב וישראל, עלייה בכמות הצמחונים והטבעונים, ותעשיית הבשר גם היא מתחילה להשקיע יותר במוצרים מהצומח. האם נוכל לייצר עתיד ללא התעללות בבעלי חיים, כמו שהסרט מציע? כנראה שהתשובה תלויה בהחלטות שכל אחד מאתנו ייקח כבר בהווה.