מיומנו של שופט בקאן: יאיר הוכנר מסכם את הפסטיבל

למרות שאני מבקר קולנוע כבר 15 שנה במקצועי, ומנהל פסטיבל קולנוע כבר 12 שנה, חיכיתי לרגע הנכון כדי להגיע לפסטיבל קאן ואכן הוא הגיע: הזמנה רשמית להיות שופט בתחרות "הדקל הקווירי". התחרות מאגדת בתוכה את כל הסרטים הלהט"בים המציגים בכל המסגרות השונות בפסטיבל - מהתחרות הרשמית ועד המסגרת האזוטרית Acid, המתמחה בקולנוע עצמאי דל תקציב. בין הסרטים הלהט"בים השונים ניסיתי לצפות גם בסרטים נוספים מהתחרות הרשמית של הפסטיבל:

סיפור רפאים סיציליאני

סרט הפתיחה של שבוע המבקרים. הסרט, שבוים על ידי פאביו גראדאוניה ואנטוניו פיאצה, עוסק בחטיפתו של נער צעיר על ידי המאפיה בעוד שחברתו מחפשת אחריו ואיננה מבינה מדוע האנשים המבוגרים סביבה מתעלמים מהעובדה שחברה נעלם. הסרט, בעל אלמנטים על טבעיים, מבוסס על סיפור אמיתי ולא פשוט ויש בו מספר סצנות חזקות ומרשימות, אך במהלך הסרט מצטרפות דמויות מיותרות וסצנות נוטות לחזור על עצמן. לעיתים ישנה תחושה שצופים בפרק ארוך מדי ולא ממוקד של סדרת המד"ב "Stranger Things". יש לציין כי המשחק של בני הנוער הצעירים בסרט הרבה יותר מרשים מאשר של השחקנים הבוגרים. התוצאה, למי שלא צפה בסרטים מסוג זה, תהיה מפתיעה - לאחרים הרבה פחות.

במסגרת שבוע המבקרים גם צפיתי במקבץ של שלושה סרטים קצרים שעוסקים בתשוקה: "After School Knife Fight" מתאר את התמודדותה של להקה צעירה המתגוררת בישוב מרוחק עם עזיבתה של הסולנית העוברת לפריז בעוד שהמתופף מאוהב בה בסתר. התוצאה צנועה, אך לא מרשימה. יותר אפקטיביים הם הסרט הפורטוגלי "Coelho Mau" והצרפתי "Les Iles" היצריים והנועזים. הראשון עוסק באח המנסה למצוא מאהב זמני לאחותו החולנית שיבתק את בתוליה ואילו השני עוסק בדמויות שונות הנעות בסוג של מבוך ארוטי וחושפות את נשמתן וגופן. שני הסרטים רחוקים משלמות, אבל מרשימים מאוד מבחינה ויזואלית.

אוקג'ה

סרטו החדש של הבמאי הקוריאני בונג ג'ון-הו בהפקה של נטפליקס ובכיכובם של טילדה סווינטון, ג'יק ג'ילנהול, פול דאנו, לילי קולינס, שירלי הנדרסון והילדה הקוריאנית אן סיו-הייון. בעולם שבו האוכל אוזל, חברה תעשייתית יוצרת במעבדה יצור גנטי, סוג של חזיר ענק ואפור. היא שולחת את הצאצאים לגדול בחוות שונות ברחבי כדור הארץ כדי לגלות אלו תנאים יהפכו אותם לגדולים וטעימים. במשך עשור הילדה מיגה חיה עם היצור ממין נקבה הנקרא אוקג'ה. היא מגדלת אותה יחד עם סבה אחרי שהוריה נפטרו. מדובר בחברה הכי טובה שלה. היא לא מבינה שמדובר בעניין של זמן עד שהקונצרן הענק ידרוש אותה בחזרה כדי להפוך אותה לסטייק עסיסי. התוצאה אפקטיבית, עם מספר סצנות פעולה מרשימות ולקראת הסוף הסרט גם הופך למאוד מטריד. אני די מאמין ש"אוקג'ה" עתיד להפוך לסרט פולחן עבור צמחונים וטבעוניים. הסרט יוקרן בחודש הבא בנטפליקס.

120 פעימות בדקה

הבמאי הצרפתי הנפלא רובין קמפילו מחזיר את הצופים אל ראשית שנות ה-90 אל שיא מגפת האיידס ומשחזר את המאבק של ארגון "Act Up" נגד חברות התרופות הפוליטיקאים. התוצאה סוחפת ואפקטיבית, כאשר מרבית הסרט מורכב מצוות שחקנים צעיר ולא ממש מוכר. הסרט הוא בית ספר לאקטיביזם והוא יצירה שכל כך חשוב שבנות ובני נוער להט"בים, וכאלו שהם לא, ייחשפו לה כדי ללמוד שחשוב לצאת לרחובות ולהפגין נגד אטימות הממשלה.

ההרג של האייל הקדוש

סרטו החדש והלא צפוי של יורגוס לאנטימוס הוא הוכחה שהבמאי, למרות המעבר שלו להוליווד, לא מכר את סגנונו הקולנועי וגם לא נכנע מבחינת התוכן. גם הפעם הקהל שאהב את סרטיו הקודמים - "שיני כלב" ו"הלובסטר" - עתיד לאהוב או לשנוא ולאהוב את יצירתו החדשה.

קולין פארל מגלם מנתח בכיר, אשתו (בגילומה המעולה של ניקול קידמן) היא פסיכולוגית בכירה והם מגדלים שני ילדים מקסימים. האב מסתיר מערכת יחסים מסתורית עם נער מתבגר שאביו היה מטופל שלו ומת במהלך הניתוח. העניינים הולכים ומסתבכים כאשר אותו נער מדווח למנתח שיום אחד בנו הצעיר יפסיק ללכת, כמה ימים לאחר מכן הוא יפסיק לאכול ובסופו של דבר ידמם מעיניו וימות, אותו הדבר גם יקרה לבתו ורעייתו. עין תחת עין, אלא אם כן האב יקריב את אחד מיקיריו. התוצאה בעלת ההומור המורבידי והאכזרי תספק מאוד את מעריציו של יורגוס. לעומת "הלובסטר", שהיה מפוזר במקצת, הפעם הרעיון והעלילה מהודקים יותר אבל הוא מרגיש קצת ארוך מדי ובהחלט היה ניתן לקצרו במידה.

לכל הדיווחים מהפסטיבל ולכל עמודי הסרטים המתחרים בתחרות הרשמית היכנסו למתחם הפסטיבל