פסטיבל קאן: סרט הזומבים שפתח את הפסטיבל והנאום של זלנסקי

ברוכים הבאים לפסטיבל קאן ה-75, הפסטיבל השישי שלי עד היום. השנה הקדמתי והגעתי לריביירה הצרפתית יומיים לפני הפתיחה מה שאפשר לי נחיתה רכה. המלון שלי השנה נמצא כעשר דקות הליכה ממרכז הפסטיבל וזה דבר חשוב מאד כשרוצים לקפוץ באמצע היום לאיזו התרעננות או סתם לנוח בין ראיונות והקרנות של סרטים. ביום הראשון של הפסטיבל אני מגיע להקרנת עיתונאים סודית לסרט הרוסי "אשתו של צ'ייקובסקי", סרט של הבמאי הרוסי הגולה קיריל סרברניקוב העוסק דווקא במי שהייתה אשתו של המלחין. בואו נגיד שראיתי סרטים הרבה יותר טובים ופרועים של הבמאי המתפוצץ מאנרגיה הזה.

הסרט מסתיים ואני קופץ לשוק הסרטים, שלשם שינוי רועש וגועש כמו בימים הטובים של קאן לפני הקורונה. איך אני אוהב את הפוסטרים של סרטים שבחיים לא הייתי שומע עליהם עם שחקנים מעבר לשיא - תענןג לעכברי קולנוע כמוני. גיחה קצרה לביתן הישראלי בכפר הבינלאומי של הפסטיבל ואז לביתן הקוריאני. יש לקוריאנים השנה נציגות מכובדת בפסטיבל, כולל שני סרטים בתחרות הראשית וכמה בתחרויות המשניות. אני במיוחד מצפה להקרנת חצות של סרטו החדש של לי ג׳ונג-ג׳ה כוכב "משחק הדיונון", שממש לפני חודש בפירנצה קיימתי כיתת אמן איתו.

אני ממהר למסיבת העיתונאים עם שופטי התחרות הראשית. השנה בין השופטים אושיות קולנוע כבמאי האיראני אשגר פרהאדי, השחקנית נומי ראפאס, רבקה הול המקסימה, הבמאי יואכים טרייר ועוד - בקיצור צוות שיפוט איכותי. אני חושב על שנה שעברה בפסטיבל כשהייתי יו"ר חבר השופטים של ארגון מבקרי הקולנוע - חוויה של פעם בחיים.

[*]

(חברי צוות השיפוט בתחרות הראשית. צילום: רון פוגל)

ראש חבר השופטים ונסן לנדון ("טיטאן") מתייחס לנושא השונות בקולנוע וגם למלחמה שמתקיימת באוקראינה ואומר שהשופטים והפסטיבל לא מנותקים מהמציאות והקולנוע מהווה מזור לנפש בשעות קשות..מסיבת העיתונאים מסתיימת ומייד מתחילה אחת אחרת עם זוכה אות ההוקרה מטעם הפסטיבל השנה השחקן הנהדר פורסט ויטאקר ("גוסט דוג"), שהיום הוא יותר מפיק ומקדם פרויקטים. הוא מספר על ימי נעוריו ואיך חלם להיות שחקן ועל זכרונותיו מ-1988, אז היה בקאן כשכיכב בסרטו של קלינט איסטווד "בירד" על צ׳רלי פרקר. אני אישית הכי אהבתי אותו בתפקיד אידי אמין ב"מלך האחרון של סקוטלנד".

ערב יורד על קאן עולים על חליפה ופפיון והכל מוכן לטקס פתיחה מפתיע ביותר. למרות השטיח האדום והמלבושים הססגוניים, היה משהו עצור ומסויג באוויר והשיא הגיע כשבאמצע הטקס התחבר לשידור ישירות מאוקראינה נשיא אוקראינה זלנסקי ונשא נאום חוצב להבות של רבע שעה על אימת המלחמה והכניס קצת פרופורציה לפסטיבל הנהנתן. אחרי הטקס הוקרן סרט הפתיחה הטיפשי והמאוד משעשע "Coupez" של מישל הזנוויציוס, זוכה האוסקר על "הארטיסט". הסרט הוא קומדיית זומבים הזויה ומלאת דם.

היום השני בקאן. אני פןתח את הבוקר כהרגלי בשעה שבע בכניסה למערכת הזמנת הכרטיסים . אחרי ביטול הפסטיבל ב-2020 בגלל הקורונה החליטו המארגנים שתבוטל שיטת התורים ועברו למערכת הזמנת כרטיסים ממוחשבת. זה שיפור אדיר וגם חוסך זמן כי אפשר להגיע להקרנה רבע שעה לפני בלבד. הבעיה שבמיוחד השנה המערכת די קרסה עד שמארגני הפסטיבל הוציאו הודעה שככל הנראה האקרים ניסו להשתלט על המערכת. מערכת כרטיסים גם הוציאה את כל הספונטניות מהפסטיבל. אני זוכר שהיו מקרים בעבר שלא הצלחתי להיכנס להקרנה, אז פשוט הלכתי להקרנה אחרת. היום זה כבר בלתי אפשרי.

הסרט היחיד שאראה היום הוא ״שמונה הרים״ הבלגי העוסק בשני חברים טובים בשוויץ בעיירה קטנה אי שם בהרים. סרט של שעתיים וחצי עם לא מעט רגעים יפים ובעיקר נופים מהממים של האלפים השוויצריים. הסרט המבוסס על ספר משתתף בתחרות הראשית. שני השחקנים הראשיים טובים מאוד, אבל למה צריך למתוח את העלילה על פני שעתיים וחצי? באיזשהו שלב אחד הגיבורים עוזב את שוויץ ונוסע לחפש את עצמו בטרקים בהרים בנפאל. היציאה מהכפר הקטן בשוויץ ככל הנראה אמורה להגדיל את הנפח של הסרט אבל בשבילי זו הייתה יציאה מפוקוס והייתי מסתדר גם בלי סצנות של הגיבור מלטף יקים. זהו סרט שיקסום למוצ'ילרים באשר הם ולמי שאהב את ״הולכת רחוק״ עם ריס וויתרספון. עוד יומיים נקבע לי ראיון עם צמד הבמאים.

אני יוצא מהסרט וממהר לראיון עם צמד השחקנים מהסרט ״אשתו של צ'ייקובסקי״ של הילד הרע של הקולנוע הרוסי קיריל סרברניקוב. אוליאנה מיכאלובה, המגלמת את אשתו של המלחין המהולל שהיה הומו הארון, מקסימה ומקיימת את הראיון יחפה ואודין בירון לונד, שהוא בכלל אמריקאי שעזב את רוסיה לאחר שיצא מהארון, ומגלם את צ'ייקובסקי. הוא מספר על איך זה להיות אדם גאה ברוסיה של ימינו לעומת מאה פלוס שנים לאחור. הראיון יתפרסם באתר עם יציאת הסרט לאקרנים.

לאחר מסיבת עיתונאים עם טום קרוז עליה ארחיב בכתבה הבאה, אני בדרכי לראיון השני שלי היום עם הבמאי הנפלא מישל הזנוייציוס, שביים את סרט הפתיחה של הפסטיבל. הבמאי זוכה האוסקר מספר כמה קשה לביים סרט על הפקה כושלת של סרט אימה ושסרטו הוא בעצם על אהבת הקולנוע ולא רק קומדיית אימה קלילה ובכוונה מטופשת. הראיון יפורסם באתר כשהסרט יצא לאקרנים. ערב בקאן ואני מקנח במסיבת הפתיחה של ״השבועיים של הבמאים״ (מסגרת צדדית בפסטיבל) וחותם עוד יום גדוש בקאן.