"ההפקה התנהלה בזכות המפיקים שלי. עברנו 3 פעמים דד ליינים ואיומים של תביעות והפרנו חוזה 4 פעמים מול גוף השידור. אסף וגיא היו בצד שלי. תמיד. בסרט יש הרבה גורמים ולחצים ועניינים והיינו תמיד באותו צד, שזה טובת הסרט, במין אמונה כזו שזה הדבר הנכון". וכך נמשכה העבודה על הסרט במשך 5 שנים מגבשות וחשובות. "עד שבאמת אתה מרגיש שזהו, שאתה באמת מוציא משהו שאתם יודע שזה זה מבחינתך".



האם קיים שוני בין העשיה האישית של "מועדון בית הקברות" לעשיה של סרטייך הקודמים מבחינת התהליך והתוצאה?

"כן, בטח. קשה לי קצת להשוות את זה ל"זהב לבן" כי זה גם סרט שאני מאוד אוהבת וגאה בו אבל זה משהו אחר לגמרי. פה אתה מרגיש את האפקט של הזמן בלי שאתה יודע, זה סרט רחב יריעה. גם מבחינה קולנועית הוא נעשה כמו שרציתי לעשות תמיד. רציתי שזה יהיה לאט, אתה מצלם סצנה ולוקח את הזמן. מבחינה קולנועית הסרט הוא התפתחות מאוד גדולה בשבילי. יש לו עומקים ורבדים וגם קולנועית הוא עובד. קיבלתי את האמצעים לעשות את זה כמו שרציתי וזה היה שווה. נהננו פשוט כל הזמן, היה תענוג! לא רצינו לגמור לערוך, לא רצינו לגמור את הסרט. פה קיבלתי את כל הזמן שהייתי צריכה, היו לי פרטנרים הפקתיים נדירים במקרה של הסרט הזה".

במה עוסק הסרט הבא שלך?

"הסרט הבא קשור קצת לסרט הקודם ["זהב לבן"] והוא סרט על חברות כ"א. זה סרט חזק, סיפור היסטרי".



"מועדון בית הקברות" זכה בפרס היוצר המבטיח ובפרס הצילום לשרק דה מאיו בפסטיבל דוקאביב 2006. ביום הראיון מספרת לי טלי שהיא טסה בערב לפסטיבל טורונטו ואחריו לפסטיבל קאן. כן, כן, יש לנו נציג מכובד בקאן בקטגוריית סרטי תעודה.

למזלכם לא תצטרכו להרחיק עד טורונטו או קאן כדי לצפות בסרט. הוא מוקרן מדי יום בקולנוע "לב" ובקרוב גם בירושלים, ראש פינה ובית גבריאל.