Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: המעיין - הסרט הטוב ביותר שלא תראו (אולי)

מאת: בן חכים

כמו בכל פסטיבל, סרט הפתיחה אמור לייצג אופי מסויים, כיוון אמנותי המתיישב יפה לצד הנורמה התרבותית, כזה שמותר להחשיבו כאיכותי ומרתק, אך בו בזמן להינות ממגוון שחקנים מוכרים ואמידים. זה צריך להיות סרט שידברו עליו הרבה ואשר נושאו שנוי במחלוקת. כזה שיוצרו כבר ביסס את מעמדו כדמות חדשנית, תססנית, צבעונית ונועזת הקנאי מאוד ליצירתו ולא מעוניין להתפשר.

סרט שכזה רצוי שיהיה בעל אימרה, שיעורר שאלות וויכוחים שיבססו את התהוות רוח הפסטיבל בהמשכו ויעודדו התלהמות אינטילגנטית בבתי הקפה הסמוכים - כזה שישאיר משהו - חותם, מחשבה, בזיק של טעם. השנה, למרות המלחמה, התקיים בהצלחה פסטיבל הסרטים הבינלאומי ה- 22 בחיפה, ואכן הוקרן בו סרט פתיחה שעונה בהצלחה על כל הקריטריונים הרשומים לעיל.

[*]

"המעיין", כך קוראים ליצירת המופת הקטנה שגרפה אליה מאות צופים סקרנים במהלך הפסטיבל - כאלו ששמעו, כאלו שראו, כאלו שלא מסוגלים לשכוח את "ריקוויאם לחלום" (יצירה קודמת של היוצר דארן דארנובסקי), כאלו שלא מסוגלים לסבול אותו, כאלו שהתקציר הלהיט אותם, כאלו שהוא שיעמם אותם ואפילו סתם כאלו שחשים כמיהה עזה לצפות ביו ג'קמן על מסך גדול - מה שחשוב ומשותף לכולם - הוא שכולם היו סקרנים.

אבל מה לעשות שהסקרנות מוצדקת - במקרה הטוב מוציא הבמאי, דארן אהרונופסקי, סרט באורך מלא כל שלוש שנים - והפעם המעריצים הנלהבים נאלצו להמתין שש שנים בכדי לראות מה מכין עבורם הפעם הבמאי שעשה הרבה מאוד רעש בשנת 2000, עם יציאת סרטו המדובר - "ריקוויאם לחלום".

[*]

כמו "ריקוויאם לחלום", כך גם סרטו הקודם, "פיי" - היה מכונס בתוך עצמו, נורא מלא, עשיר, קנאי לעולמו, כזה שמזין את עצמו בכל צפייה מחדש, אך מצד שני נותן לנו להרגיש שעל כולם שורה אותו ניצוח משמעותי. כך גם "המעיין", שמעבר לשם המסקרן, מצליח לבנות עולם שלם, מסוגנן, מאובזר, מהפנט, אוניברסלי, מרתק, פנטסטי, מרשים, רומנטי עד כאב. הסרט מצטיין בבנייה מהוקצעת של קולנוע אפי שמחדיר בנו אמירות משמעותיות על החיים ועם זאת נותן לנו אגרוף אמנותי חזק וכואב ישר לבטן.

מעבר למימד האמנותי, "המעיין" זוקף לזכותו גם לא מעט שחקני צמרת הוליוודים - כמו אלן בורשטיין, שלמרות תפקידיה הרבים והמצויינים היא תמיד תיזכר לכל בתור כריס מקניל, אמה של הילדה אחוזת הדיבוק ב"מגרש השדים" המפורסם משנת 73. בורשטיין גם לקחה חלק בסרטו הקודם של אהרונופסקי, "ריקוויאם לחלום".

[*]

בסרט משחקת גם רייצ'ל וייז, זוכת האוסקר על תפקידה בסרט "הגנן המסור" (אגב וייז וארנובסקי התאהבו במהלך הצילומים ובימים אלו הם מאורסים, גרים בניו יורק וחולקים ילד משותף, הנרי). עוד משחק בסרט - יו ג'קמן, המוכר לכל כלוגאן/וולברין בטרילוגייה המצליחה - "אקס מן".

הסרט יצא בסוף השבוע האחרון לבתי הקולנוע בארצות הברית וכמו שקורה עם חלק גדול מיצירות המופת, לא זכה להערכת הקהל. בשלושת הימים הראשונים להקרנתו הוא הכניס סכום די עלוב של 5.5 מיליון דולרים.

עובדה זו אמורה להדליק נורא אדומה אצל הקהל חובב האיכות - לאחרונה חברות ההפצה נכנסו למתכון: "מה שלא מכניס מספיק כסף בארה"ב, לא זוכה להפצה בהרבה מאוד מקומות בעולם" ולצערינו, המשפט כולל בתוכו בין היתר גם את ארצינו הקטנטונת.

[*]

כזה היה "נערה במים", סרטו החדש של במאי המתח והאימה מ. נייט שאמאלאן, שהתגלה ככישלון קופתי מהדהד ברחבי ארה"ב, מה שהביא את חברת "האחים וורנר - ישראל", שמשרדי הפרסום שלהם היו עמוסים בכמויות אדירות של כרזות ופרומואים טלוויזיוניים, לדלג על שלב האקרנים המסחריים ולהוציא ביחד עם כל העולם את גירסת ה- DVD כפיצוי פיננסי הולם. (מה שלא כל כך מסביר את העובדה שבסינמה סיטי יש פוסטרים ענקיים שמבשרים על הגעת הסרט).

מה שמדאיג יותר זו העובדה כי בתי הקולנוע בישראל ובאותה החבילה מגיע גם הקהל הישראלי, מוצא את עצמו חשוף אך ורק לבלוקבסטרים אמריקאיים מנופחים ומוכרים שמרגיעים את כיסם של החברות הגדולות, אך מונעים מהקהל התמים לספק את היצר האמנותי שבו ולא חושפים בפניו דלת מסקרנת לעוד עולמות מלבד אלו המעצבים לנו כרגע את המציאות היומיומית - אוון וילסון בעוד קומדיה קטסטרופלית.

[*]

א.ד מטלון, האחראים על הפצתו בארץ, יפיצו אותו להקרנות מסחריות בסביבות פברואר, במידה ולא תיפול החלטה אחרת. אם לא, הוא כנראה ימצא את עצמו קבור אי שם בנבכי קטגוריית ה"דרמה" על המדפים בספריות הוידאו ובמקרה הטוב הוא יילקח בטעות ע"י קשישה שהתכוונה לראות סרט דוקומנטרי על המעיינות הנפלאים של קרואטיה.

"המעיין" הוא מעבר ליצירה קולנועית או עוד סרט - הוא יצירת מופת!