Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: סיכום הסרטים הטובים ביותר לשנת 2007

מאת: יאיר הוכנר

הגיע הזמן לספירה האמיתית לאחור, עשרת הסרטים הטובים ביותר של השנה. אני כבר מציע לחלק מיכם להשחיז את לשונכם ואת ציפורני האצבעות על המקלדת כי בטוח יהיה להם מה להגיד בנידון:

10) רטטוי

[*]

אחד מסרטי ההנפשה המרהיבים והמרגשים של השנים האחרונות. אחרי ההתרסקות עם "מכוניות" האיום אולפני פיקסאר חוזרים אל עצמם והם נעזרים בנופים הקסומים של פאריס, במטבח הצרפתי ובעכברוש בשם רמי שחולם להיות שף במסעדת יוקרה. העושר הוויזואלי, הדיוק בפרטים והשנינות של התסריט יוצרים על שפתי הצופה חיוך שמרוח לאורך כול הסרט. אין ספק, מדובר בקלאסיקה שדורות של ילדים עומדים לגדול עליה. רטטוי עוסק בהגשמה עצמית, לידתו של אמן וכמובן אהבת הזר והשונה - עכברוש שאנחנו מתאהבים בו מהרגע הראשון. אם זו לא הברקה אני לא יודע מה כן.

9) זהות אבודה

[*]

הסרט השלישי בעלילותיו של הסוכן ג'ייסון בורן מוכיח שאפשר לעשות סרטי פעולה שקודם כול מסתמכים על תסריט מעולה. התוצאה עוצרת נשימה, עמוסת מרדפים, סצנות קרב אלימות וגיבור אנושי מעורר הערצה. יש כאן עלילה, דמויות, תיאוריות בנושא מדעי המדינה והרוח, ובאופן מפתיע העובדה שבסרט הושקע קצת שכל לא הופכת אותו לפחות מבדר, בדיוק ההפך. ללא ספק סרט הפעולה הכי טוב והכי חכם שראיתי בשנת 2007.

8) מכתבים מאיוו ג’ימה

[*]

אחרי הדרמה האינטימית "מיליון דולר בייבי", קלינט איסטווד ביים שני סרטי מלחמת עולם שנייה ברצף. הראשון, "דגלי אבותינו" היה מרשים אך בעייתי. "מכתבים מאיוו ג'ימה" הוא כבר קטגוריה בפני עצמו, בהחלט הסרט החשוב ביותר השנה. הסרט מתאר את הצד היפני בקרב האכזרי שהתרחש באי איוו ג'ימה. מדי פעם ישנם פלאשבקים לזיכרונות של החיילים אבל מרבית הזמן מדובר בסיפורה של קבוצת חיילים שנשלחת לקרב אבסורדי ונטול סיכוי ועושה הכול כדי לשרוד. קן וואטנבי מבצע את התפקיד הראשי בעדינות ובצניעות מעוררת הערצה. הוא כובש את הלב עם עבודת משחק פשוטה אך עמוקה ומורכבת.

7) חיים של אחרים / 4 חודשים, 3 שבועות ויומיים

[*]

שני סרטים אירופאים, אחד מגרמניה והשני מרומניה. שניהם מתמודדים עם ההיסטוריה הפשיסטית הקומוניסטית מנקודות מבט ייחודיות. שניהם זכו בשלל פרסים, שניהם חביבי פסטיבלים, שניהם מותחנים מוקפדים המתחזים לדרמות איכותיות ושניהם בוחנים בחוכמה ובצניעות את ההיסטוריה ומשמעותה כלפי ימינו. הגרמני מתמודד עם הזיכרונות המפוקפקים שהשטאזי הותיר אחריו והאזנות הסתר שניהל נגד אנשים הנחשדים בבגידה. הרומני מתאר את התמודדותן של נשים צעירות המעוניינות לבצע הפלה. שני הסרטים מספקים קולנוע מרגש שלקראת סופו מעורר צמרמורת ואפילו מצליח להפתיע.

6) חופשת קיץ

[*]

"חופשת קיץ" של הבמאי הטירון דוד וולך הוא יצירת מופת קטנה ומרגשת. סרט בודד ואמיץ בזירת הקולנוע האומנותי והאיכותי שלא מתחנף לקהל ההמונים הפופוליסטי. סרט על אמונה, אובדן וזהות. זוכה פרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל טרייבקה. בימוי מבריק, תסריט מרשים, אסי דיין, שרון הכהן בר, ואילן גריף מעולים והצילום של בועז יעקוב נוגע ללב.

5) פלאנט טרור

רוברט רודריגז חוזר ובגדול ביצירת מופת שכולה טראש טהור. החלק השני והמוצלח מתוך הפרויקט הקולנועי Grindhouse, שכולו מחווה לסרטי הפעולה והאימה הזולים של שנות השבעים. הסרט הראשון, "חסין מוות", היה פטפטת בלתי נגמרת תוצרת קוונטין טרנטינו. החלק השני בבימויו של רודריגז הוא קלאסיקה בעלת פוטנציאל פולחני. העלילה עוקבת אחרי התפרצות של מגפת זומבים וחבורת לוחמים המונהגת ע"י חשפנית עם תת מקלע במקום רגל וכתוביות פתיחה בלתי נשכחות. רוז מגואן בתפקידה הטוב ביותר. חבל שבאקדמיה לא יודעים להעריך תפקידים מהסוג הזה.

4) המבוך של פאן

[*]

"המבוך של פאן" הוא אחד הסרטים הטובים ביותר של העשור האחרון. הוא אחד מסרטי הפנטזיה הטובים ביותר אי פעם, והוא ישאיר אתכם פעורי פה מההתחלה עד הסוף. הוא גם ללא ספק סרטו הטוב ביותר של הבמאי/תסריטאי גיירמו דל טורו. היוצר המבריק התפרסם בעיקר בזכות להיטים הוליוודיים כמו "הלבוי", "בלייד 2" ו"מימיק", אבל גם אחראי על שניים מסרטי האימה האיכותיים ביותר שיצאו ממכסיקו/ספרד אי פעם - "קרונוס" ו"ילדים של אף אחד". יצירה קולנועית פיוטית ואלימה על בריחה ממציאות אלימה לתוך עולם של פנטזיה אלימה לא פחות. בהחלט למבוגרים בלבד.

3) סימנים של כבוד

[*]

אחרי "היסטוריה של אלימות" המעולה קרוננברג לוקח לידיו תסריט כתוב היטב של סטיב נייט ("דברים יפים מלוכלכים") אך כהרגלו עושה בו כבשלו. הוא מטביע עמוק את חותמו והופך את הסרט שהיה יכול להיות בקלות חסר חשיבות בידיו של במאי אחר לשירה קולנועית מדממת ואכזרית המכילה את הסצנות המטרידות והמבעיתות ביותר שנראו על גבי מסך הקולנוע השנים האחרונות. בקיצור, סרט חובה. ויגו מורטנסן נותן כאן הופעה מושלמת. הוא מצליח לשלב אלימות לצד רכות, אלימות בוטה לצד אנושיות מפתיעה ולראשונה גם מפגין נזילות מינית. אין ספק, אחד הסרטים הטובים ביותר של העשור האחרון ובכלל סרט שכול חובב סרטי מתח חייב לעצמו ברזומה.

2) זודיאק

[*]

דייויד פינצ'ר מוכיח שהוא התבגר והפך מבמאי סרטי אימה וקאלט נוצצים, מתוחכמים וחלקם אף מעולים לבמאי רציני שמצליח לנבור בתוך נפשה החולה של אמריקה האובססיבית כלפי סקס, אלימות ופרסום. פינצ'ר מתגלה כיוצר שקול, איטי, מהורהר שלראשונה לאורך הקריירה העשירה והמוצלחת שלו מצליח ליצור דרמת מתח איטית שחודרת אל מתחת לעור, מדגדגת בציפורניים ומייצרת חרדה מהשנייה הראשונה שלה. הפעם בגזרת הפעלולים ניתן למצוא את התסריט המבריק של ג'יימס ואנדרבליט שיצר פסיפס מדהים של דמויות מרתקות ומטרידות. "זודיאק" הוא מלאכת מחשבת מדויקת ובוגרת. שלא כמו בסרטיו האחרים של פינצ'ר, בסרט זה הרוע הוא בלתי מושג.

1) קין

[*]

סרט השנה שלי הוא קונטרה לכול סרטי הפעלולים המעצבנים, הילדותיים והמטומטמים שתקפו את בתי הקולנוע השנה. כול כך הרבה כסף נשפך על סרטים אנאלפביתיים כמו "300", "ביוולף", "אני האגדה" וחבריהם למועדון המאה והמאתיים מיליון הדולר. לעומתם, סרטו העצמאי של לודג' קריגן לא זקוק לשום פעלול כדי לרגש, להסעיר ולזעזע את הצופים. מדובר ביצירה שמוכיחה שבמאי שיודע מה הוא רוצה, מצלמה שמאחוריה צלם מבריק (ג'ון פוסטר), שחקן מעולה (דמיאן לואיס) ועלילה קורעת לב מספיקים כדי להפוך את הצופה לשבוי של סרט ולא לשכוח אותו לעולם. אגב, הסרט הגיע ארצה באיחור לא אופנתי של שלוש שנים, הציג שבועות ספורים בלבד במוזיאון ת"א ונעלם במהירות בארכיון של יוניטד קינג. מי שלא הספיק לראות אותו במוזיאון או לא שמע עליו, ניתן למצוא אותו מעלה אבק בספריות ה DVD הסמוכות לביתכם. העלילה המתרחשת בניו-יורק ועוקבת אחרי גבר שמחפש כבר שש שנים אחר בתו הקטנה שאבדה בתחנת הרכבת בעיר. יצירה מקורית ומעוררת מחשבה שתלווה אתכם זמן רב אחרי שהמסך יירד. ללא מוסיקה, עם צוות מצומצם, מצלמת כתף, המון נחישות, אומץ והבנה עמוקה בנפשם המיוסרת של גיבוריו, יצר לודג' קריגן את אחד ה