מהיר ועצבני על אופניים

מאת: יאיר הוכנר

בימים אלו אני שוהה בברלין למספר שבועות וזאת הזדמנות נהדרת לצפות בכל הסרטים שהמפיצים בישראל החליטו פשוט לא להוציא בארץ אבל משום מה כן זכו להגיע למסכים בעיר הבירה של גרמניה. אחד מהם הוא סרט פעולה אנרגטי שמצליח להפתיע וגרם לי לתהות: מדוע דווקא הסרט הזה לא הופץ בישראל ו"אלכס קרוס" האיום כן?

שנת 2012 היא השנה שבה השחקן ג'וזף גורדון לוויט ביסס את מעמדו בהוליווד כאחד הגברים הצעירים המובילים בעיר כאשר סרטו "לופר" הפך להצלחה מסחרית וביקורתית. הוא השתתף בשובר הקופות "עלייתו של האביר האפל" ובדצמבר נראה אותו בסרטו המדובר של סטיבן שפילברג "לינקולן" על נשיא ארה"ב בכיכובו של דניאל דיי לואיס. לצד כל ההצלחות היה גם כשלון מסחרי אחד בשם Premium Rush"".

[*]

אז "Premium Rush" הוא סרט שגיבורו הוא צעיר פזיז בשם וויילי, שלמד בקולג' אבל החליט שעבודה עם חליפה פחות מתאימה לאופי שלו והוא מעדיף לעבוד כשליח על אופניים ברחובות מנהטן. עבודה מסוכנת במיוחד אבל כייפית לצעיר שמחפש אתגרים שונים ומשונים הקשורים בעיקר במהירות. ונסה, חברתו מרגישה שאין להם עתיד כי מה יקרה כאשר הוא יגדל? איך אפשר להקים משפחה כאשר שניכם עוסקים במשלוחים ברחובות ניו-יורק?

[*]

אבל אז החיים של וויילי עומדים בפני סכנה כאשר הוא אוסף מעטפה משותפתה לדירה של ונסה וצריך להעביר אותה בזמן למסעדה בצ'יינה טאון. בובי מונדי, בלש משטרה גבוה ומטריד במיוחד שצץ לפתע משום מקום דורש את המעטפה. מייקל שנון (סערת רוחות, אימפריית הפשע) הוא אחד משחקני האופי הטובים ביותר שקיימים כיום בארה"ב בהופעה מוצלחת אך נטולת חשיבות בקריירה הענפה והאיכותית שלו. הוא שוטר המכור להימורים וכדי לכסות חובות צריך להשיג את המעטפה.

[*]

מה שנראה עבור השוטר המושחת כמו משימה קלה במיוחד מתגלה כמובן כבעייתית כי וויילי הוא עובד מסור והוא מתכוון להעביר את המעטפה ליעד שלה בזמן. ברגע זה מתחיל מרדף מהיר ותזזיתי ברחובות מנהטן הפוטוגניים. הסרט עצמו כתוב היטב - לא מבריק מדי אבל גם לא נמוך מדי. זה לא מפליא כי התסריטאי והבמאי הוא דיויד קופ מקצוען הוליוודי שבין היתר אחראי על התסריטים לסרטים "ספיידרמן", "מלאכים ושדים", "מלחמת העולמות" ועוד שלל להיטים. הוא גם ביים את "חלון סודי" עם ג'וני דפ ו"גוסט טאון" עם ריקי ג'רוויס.

"Premium Rush" הוא אולי לא הסרט הטוב של השנה אבל הוא בהחלט מוצר צריכה מבדר וכייפי. יש בו משהו נאיבי והוא מזכיר ברוחו את סרטי הפעולה בכיכובם של בני נעורים בשנות השמונים בהם צעירים נלחמו במבוגרים מושחתים והצליחו במשימה בלי לשפוך טיפה אחת של דם. ואכן מדובר בסרט מאוד יוצא דופן בנוף הקולנועי העכשווי כשבוחנים את האלימות המשתוללת על מסך הקולנוע.