מיהו השורד האחרון באולם?

"השורד האחרון", סרטו החדש של פיטר ברג (באטלשיפ, הנקוק), הוא סרט אקשן העוסק במבצע "כנפים אדומות" של יחידת אריות הים של הצי האמריקני, שמטרתו לחסל את אחד ממנהיגי הטאליבן באפגניסטן, אחמד שאה. הסרט עצמו מבוסס על ספרו של מרקוס לוטרל, השורד היחיד מהמבצע.

הסרט נפתח עם קטעים תיעודיים מהמיונים והאימונים הקשים של לוחמי אריות הים ומשם ממשיך להקדמה הסוקרת לנו באופן שטחי למדי את ארבעת חברי הצוות: מפקד הצוות מייקל מרפי (טיילור קיטש), מרקוס (מארק וולברג), דני (אמיל הירש) ואקס (בן פוסטר). משם אנו ממשיכים למבצע עצמו. הצוות מונחת על ההרים הקרובים למחנהו של שאה, אך במהלך תצפית הם נתקלים ברועה צאן מקומי עם שני ילדיו והצוות עומד בדילמה מוסרית בלתי אפשרית; להרוג אותם? לשחרר אותם? לכבול אותם?

[*]

מרפי, מפקד הצוות, מחליט לשחררם ומנסה ליצור קשר עם הבסיס על מנת לקבל הנחיות קדימה. למרבה הצער הוא לא נוחל הצלחה והארבעה מנסים לזוז למיקום טוב יותר ממנו יצליחו ליצור קשר. הם מתחילים לטפס על ההר וכאן מגיע הסיקוונס הטוב ביותר בסרט; הצוות עולה לחפש מיקום טוב יותר בידיעה שהרועי צאן ששחררו ילשינו עליהם. גם הם וגם אנחנו יודעים שזה רק עניין של זמן עד שהם יהיו תחת מתקפה. ברג מצליח לבנות את המתח בצורה מצוינת, אבל מכאן הסרט רק מדרדר.

ההמשך כולו מפוצץ באקשן ובעיקר באובר דרמטיות מוגזמת לחלוטין. ברג נכשל בניסיונותיו לרגש פעם אחר פעם, ואפילו בסצנות שאמורות לעשות זאת בקלות יחסית, אנחנו לא באמת מתרגשים, בעיקר בשל חוסר העניין המוחלט שלנו בדמויות.

[*]

אחת הטענות המרכזיות נגד הספר עליו מבוסס הסרט היא שהוא במקרה הטוב די מופרך, ובמקרה הרע אפילו שקרי. הסרט, למרבה הצער, הולך באתו הקו של הספר. ברג מציג באופן כמעט על טבעי את הצוות, שכן הם עומדים מול צבא שלם ומצליחים לשרוד מטח בלתי פוסק של יריות ואפילו נפילות שלא היו מביישות את גיבורי העל של מארבל. עם זאת, כאן לא נגמר מפגן הפטריוטיות של ברג.

הצבא האמריקני מוצג רובו ככולו בסרט כהירואי בצורה קיצ'ית עד כדי גיחוך. השיא מגיע באחת הסצנות בה מפקד המבצע אריק קריסטנסן (אריק באנה בתפקיד נשכח למדי), שנמצא במסוק ולא מקבל אישור לנחות ולעזור לצוות, מאיים באקדח על הטייס שינחית את המסוק.

[*]

המשחק בסרט גם הוא לא מרשים. השחקנים לא מצליחים להשאיר חותם כלשהו. הרביעייה המגלמת את אנשי הצוות מספקת תצוגות פושרות למדי והשאר לא מקבלים מספיק זמן בשביל להשאיר איזשהו חותם.

אחת מנקודות האור היחידות בסרט היא בחלק מסצנות הלחימה האינטנסיביות. הסרט מציג סצנות קרב מהמרתקות שראינו בשנים האחרונות על המסך הגדול ומציג לנו בצורה ריאליסטית איך נראית לחימה בשטח. ברג לא מפחד לקחת אותנו הכי קרוב שאפשר לשדה הקרב ואנחנוו מקבלים תמונה מעניינת של הקרבות באפגניסטן שמוצגים בצורה ברוטאלית וריאליסטית. בחלק הזה, לפחות, ברג מצליח.

לסיכומו של עניין, "השורד האחרון" נכשל בפן הדרמטי, ולא מצליח לרגש לכל אורכו. עם זאת, מי שמחפש אקשן נטו ימצא את עצמו נהנה מסצנות הקרב המצוינות בסרט.