Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: מלבישה מהסרטים - ראיון עם המלבישה המובילה של הקולנוע הישראלי

אחרי שלושים שנה בתחום ועם רקורד מרשים ביותר, רונה דורון, מעצבת התלבושות המובילה בישראל, זוכה לתערוכה מיוחדת במינה, שתוצג החל מהשבוע (14.1) ולמשך החודשיים הקרובים בגלריית המשכן בחולון בה יוצגו מיטב העבודות שלה, ממגוון הפקות קולנועיות שהשתמשו בכישוריה. איך הפכה דורון למעצבת של מעל 60 סרטים מהמובילים בישראל בשלושת העשורים האחרונים? מה מיוחד כל כך בעיצוב תלבושות לקולנוע? למה זה יכול להיות ממש מסובך לפעמים? ואיך אפשר לפתור בעיות בתסריט באמצעות תלבושת? התשובות בכתבה שלפניכם:

בילדותה רונה דורון כלל לא חשבה להיות מעצבת תלבושות. היא למדה ציור וחשבה לעסוק בתחום עיצוב תפאורה. גורלה השתנה לאחר שהיא הגיעה לראיון עבודה ברשות השידור לתפקיד של מעצבת תפאורה והופנתה לעסוק באפיק אחר ולא מפותח בתעשיית הבידור הישראלית - עיצוב תלבושות. לאחר שנתיים בערוץ הראשון עיצבה דורון בפעם הראשונה בגדים לסרט קולנוע בסרט "מבצע שטריימל" מ-1984. אבי נשר שצפה בסרט, אהב את עבודתה והזמין אותה לעצב תלבושות לסרטו "זעם ותהילה" (1985). משם היא המשיכה לשורה ארוכה של של למעלה משישים סרטים בהם הותירה את חותמה, ביניהם "סוף העולם שמאלה","התגנבות יחידים", "עג'מי", "ללכת על המים" ורבים אחרים.

"אבי, זכרונו לברכה, לא הבין מה אני עושה", מתוודה דורון. "הוא חשב שזה מסתכם בלהביא בגדים לסט וזהו, הולכים הביתה. קשה להבין מה המשמעות של העבודה עד שמבקרים ביום צילום שבו מלבישים מאה או מאתיים איש. היו ימים שחזרתי בשישי בערב להורים אחרי שבוע של עבודה, והייתי נרדמת להם באמצע הארוחה. זה לא היה קל, אבל אם אתה באמת אוהב משהו, אז אתה עושה את זה. זה משהו שהפך להיות חלק ממני. היום המשפחה שלי לא יכולה לדמיין אותי עושה משהו אחר".

מאיפה את מקבלת השראה לעיצוב התלבושות?

"השראה אני מוצאת בכל מקום, מהרגע שאני פותחת את העיניים וזה ממשיך גם בחלומות. אני חושבת שהדבר הכי נכון לאנשים יוצרים זו סקרנות בלתי נלאית, וגם טכנית, היכולת להוציא את זה החוצה ולהפוך את זה לממשי. כמובן כאשר אני באה לפרוייקט, התסריט הוא התנ"ך של כל יצירה. אני קוראת אותו וככה מתחילה לפתח רעיונות. אני מאוד אוהבת לקרוא תסריטים ומיד אחרי זה להיכנס לאינטראקציה עם הבמאי והתסריטאי. אני שואבת הרבה השראה גם מספרי היסטוריה ואומנות ואלבומים תקופתיים. בגדים בשבילי זה הרבה מעבר לחתיכת בד, אם אני שומעת שאנשים זרקו את הבגדים הישנים של מישהו, אני עצובה יומיים. מישהו השקיע בבגד, תפר, יש לזה כל כך הרבה ערך, זה קסם".

[*]

(תלבושות מתוך הסרט "סוף העולם שמאלה")

דורון מבהירה שעיצוב תלבושות היא לא עבודה קלילה ומהנה כפי שהיא נשמעת. עבודה על תלבושת מתחילה בקריאה דקדקנית של הטקסט וממשיכה בשעות רבות על הסט, עם הבמאי והשחקנים. ואחרי כל ההשקעה, ההתלבטויות והמאמצים, מעצבת התלבושות נשארת מאחורי הקלעים ורק השם שמופיע בכתוביות הסיום מעיד על האישה שמאחורי הבגדים.

איך מצליחים לדייק בהרכבה של תלבושת?

"אני עובדת מול צלם, שחקן ובמאי וגם מול האמת הפנימית שלי. זה סיזיפי ומורכב. בסופו של דבר זה משהו שיוצא מהקרביים, בא מרגש ומאינטואיציה. אני לא יודעת ממש לשים על זה את האצבע. העבודה שלי רצופה בהמון לבטים ומחשבות, אבל מה שמדהים זה שכשאני מוצאת את הבגד הנכון אני מיד יודעת את זה".

איך תלבושות יכולות לפתור בעיות תסריטאיות?

"במקום ששחקן יצטרך להגיד עשרים משפטים, אפשר לקחת בגד מסוים ובזה נגמר העניין. אם מצליחים לגעת בול, ולהגיד את הדברים בחולצה ומכנסיים, אתה יכול לחסוך מהשחקן להגיד טקסט ארוך ומסורבל. זה מאפשר לתת לצופה את המרווח האינטליגנטי, להבין ולקלוט, מעבר ליופי ולאסתטיקה גם את המשמעות. מה שאני מנסה לעשות זה ליצור בשביל השחקן את הגשר, להיכנס לתוך הדמות. כששחקן לובש בגד, והוא אומר לי 'וואו אני מבין מי אני, זה ממש עוזר לי להיכנס לדמות' אז אני יודעת שהצלחתי. המטרה בעיצוב התלבושות היא שהצופה יאמין לעולם שאתה יוצר, אם עושים את זה נכון ובמינונים המדויקים זו ממש תחושת ניצחון".

[*]

(תלבושות מתוך הסרט "איים אבודים". צילום: תום זויאלי)

אלו קשיים זכורים לך במיוחד מהעבודה לאורך השנים?

"כל סרט זו התמודדות משמעותית, אולי כי אני כזו שלא מקלה ראש. למשל ב'התגנבות יחידים' מ-2010, היה אתגר גדול לייצר את מדי צה”ל כמו שהם היו ב- 1950, לבחור את הבד הנכון והצבע הנכון. ישבו איתי שני כימאי צבע וטבלו את הבד בצבע והייתי צריכה להשוות את זה לסט אחד מקורי של מדים שהיה לי. אחר כך הייתי צריכה לשלוח את זה לצביעה ולמתפרה, זה היה סיוט. זה דרש המון זמן, עצבים וסבלנות. יש צורך להפעיל סוג של קסם, כדי שדברים יצאו לפועל. אחד הסרטים הקשים שעשיתי היה 'תחיה ותהיה', קופרודוקציה ישראלית-צרפתית מ-2005, בכיכובה של יעל אבקסיס, שעוסק בסיפורו של עולה מאתיופיה. זה היה סרט עם 4500 תלבושות, על הסט היו שלוש משאיות מלאות בבגדים, וכמויות עצומות של אנשים שהיינו צריכים להלביש".

קרה שראית סרט על המרקע ואמרת לעצמך 'וואו, אני לא מאמינה שעשיתי את זה'?

"כן.. הרבה פעמים שאלו אותי למה אני מוכנה לצאת בארבע בבוקר לצילומים? וזה בדיוק מהסיבה הזו. בשביל לראות את הסרט מקבל חיים משל עצמו, ולהבין שלי יש חלק בזה. כשזה קורה אני עומדת משתאה, מתרחש שם איזה קסם קולנועי שאני לפעמים לא מאמינה שאני נגעתי בו. סרט כזה שזכור לי הוא 'אלף נשותיו של נפתלי סימן טוב', משנת 1989, בו הצלחתי לשים יד על בגדים בוכריים עתיקים משנות העשרים. זה היה ממש הישג שרק היום אני יודעת להעריך".

באיזה סרט שעשית את הכי גאה ועל איזה סרט הכי נהנית לעבוד?

"בכולם אני גאה. קשה מאוד לבחור יצירה אחת מתוך מכלול, אבל הכי נהנתי לעשות את הסרט עם אריק איינשטיין 'כבלים' מ-1992. לא הפסקנו לצחוק מהבוקר עד הערב, זו פארודיה נהדרת וגאונית של אריק, צבי שיסל ומוני מושונוב. הייתי חוזרת עם כאבים בסרעפת מרוב צחוק".

[*]

(בתמונה: רונה דורון)

לאחר שנות עבודה כה רבות, דורון נחשבת למעצבת התלבושות המובילה בישראל עם רזומה מרשים של מעל ל-60 סרטים, חלקם הגדול מהסרטים המשמעותיים שנעשו בארץ בשלושת העשורים האחרונים. בזכות ההספק המרשים שלה הייתה דורון מועמדת עד כה ל-15 פרסי אופיר (האוסקר הישראלי) וזכתה בלא פחות משישה פסלונים. לאות הערכה למפעל חייה מוזיאון העיצוב בחולון העלה את הרעיון להעלות תערוכה בה יוצגו מבחר מעבודותיה לקהל הרחב ובה הקהל יוכל להיחשף למהות העבודה של מעצבת תלבושות בסרטים. בין היתר יוצגו בתערוכה מדים של נבחרת הקריקט מ"סוף העולם שמאלה" אותם לבשו נדב אבקסיס וישראל קטורזה, חליפת ההופעה של זוהר ארגוב מהסרט "זוהר" בכיכובו של שאול מזרחי, בגדי המסיבות שלבשו אושרי כהן ויובל שרף ב"איים אבודים" והשמלות המהודרות בסגנון שנות ה- 60, שלבשו מירי מסיקה וריימונד אמסלם ב"שלוש אימהות".

איך הגבת כשהציעו להעלות תערוכה לכבודך?

"לא הייתי חולמת שתעלה תערוכה כזו. זה מאוד משמח אותי כי זה מדגיש את חשיבות המקצוע, את זה שאין דבר כזה סרט בלי תלבושות. זה לא טבעי בשבילי להיות בקדמת הבמה. ביום יום העבודה שלי היא לחלוטין מאחורי הקלעים, נוח לי שם ואני מרגישה חזקה מאחורי המצלמה, ופתאום פנו אליי ממוזיאון העיצוב, אמרו שראו תערוכה כזו בניו יורק, והציעו לי לעשות משהו כזה בארץ ואני הסכמתי. זה מאוד מרגש, כי תמיד עסקתי בלהשריש את החשיבות של תלבושת. אין אצלי להביא את התלבושת מהבית. היום מעריכים את זה ומכבדים הרבה יותר מבעבר. וזה דבר מדהים שהתערוכה עולה כי אנשים לא יודעים מה זה להרים הפקה של סרט מבחינת התלבושות, במיוחד בסרטים תקופתיים".

מה השאיפה הכי גדולה שלך בתחום?

"תמיד הדבר שאני הכי שואפת אליו זה הסרט הבא, אני רוצה לגעת בעוד משהו, ליצור עוד עולם".

מה דעתך על התחום בארץ?

"אני מקווה שאנחנו הולכים למקום טוב, של שיפור והתקדמות והישגים. יש נטייה בארץ להוזיל עלויות כשעובדים על סרט ולכן לא תמיד משקיעים בתלבושות. זה מאוד משפיע על איך שהסרט נראה".

לאיזה סרט ידוע היית רוצה לעצב תלבושות?

"כל הסרטים התקופתיים שעושים בחו”ל. הייתי מוכנה להיות זבוב ב'משחקי הכס' וב'מד מן', במיוחד עם התקציב הענק שיש להם שם לפרק".

** התערוכה "תופרת הסרטים" תיפתח מחר, יום רביעי 14.1.15, בגלריית המשכן, בית מאירוב, חולון ותימשך עד לתאריך ה-7.3.15. הכניסה חופשית