Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: Seret מהעבר

לא כל יום מצליח צליל של מכונת כתיבה להקפיץ אדם בכיסאו. גם לא כל יום מצליח אדם להפיל ממשל מושחת, אך הנה מגיע סרט המצליח לעשות את שניהם. "כל אנשי הנשיא" הפך בארבעים השנים מאז יציאתו ליצירה המגדירה את מקצוע העיתונות ואת כוחו. נכון, היום כבר משתמשים במחשבים ולא תצליחו למצוא מערכת עיתון עם טלפון חוגה גם אם תחפשו בקצה העולם, אבל התהליך נותר דומה וכך גם תוצאותיו האפשריות כפי שנראה בסרט זוכה האוסקר האחרון "ספוטלייט".

שנות השבעים של המאה הקודמת היו בין התקופות הסוערות שידעה ארה"ב ובראשן עמדה פרשת ווטרגייט שהרעידה את המדינה והובילה להתפטרותו של הנשיא ניקסון. הפרשה נחשפה לראשונה על ידי צמד כתבים צעירים, בוב וודוורד וקרל ברנסטין, מעיתון ה"וושינגטון פוסט". סדרת הכתבות של השניים זיכתה את העיתון בפרס פוליצר. סיפור החקירה מאחורי אותם המאמרים הפך בשנת 1974 לספר פרי עטם של שני העיתונאים.

באותה השנה בה יצא הספר קנה רוברט רדפורד את הזכויות מתוך כוונה להפכו לסרט ואכן כך היה. בשנת 1976 יצא לאוויר העולם "כל אנשי הנשיא" (אותו השם כמו הספר) בבימויו של אלן ג'יי פאקולה. זהו סרטו האחרון של פאקולה בטרילוגיית הפרנויה שהחלה עם "נערת הטלפון והבלש" משנת 1971 והמשיך עם "ממבטו של פרנואיד" משנת 1974. בחלקה השלישי של הטרילוגיה מככבים רוברט רדפורד כבוב וודוורד ודסטין הופמן כקרל ברנסטין. לצידם הופיעו, בין היתר, ג'ק וורדן בתור עורך העיתון הארי מ. רוזנפלד, מרטין בלסם בתפקיד האוורד סימונס, האל הולברוק כ"גרון עמוק", ג'ייסון רוברדס בתור בן בראדלי וג'יין אלכסנדר בתפקיד ג'ודי הובק מילר- מנהלת החשבונות.

[*]

וודוורד וברנסטין עולים על הסקופ של חייהם במקרה כשהם נדרשים לדווח על פריצה למתחם ווטרגייט. על אף שבהתחלה אינם מבינים במה נתקלו, חושיהם העיתונאיים מאותתים שמדובר ביותר מפשע ממוצע. ככל שהם נוברים יותר בסיפור, כך נפרשת בפניהם רשת שחיתות המסתתרת מאחורי חומות של שתיקה, שקרים והפחדה. חשיפת האמת מייגעת ומתסכלת כשעדים מסרבים לפצות פה והתקשורת מוקיעה אותם כשקרנים ובוגדים במולדת. אל התסבוכת הזו מתווסף המקור המסתורי "גרון עמוק" שמבטיח להם שעלו על משהו גדול יותר משהם יכולים לתאר.

הסרט, כמו הספר, מגולל את סיפור חשיפת פרשת ווטרגייט, אך רק את שבעת החודשים הראשונים. כלומר, מחציתו השנייה של הספר הושמטה. עם זאת, גם בתצורה זו זכה הסרט להערכה ולשבחים רבים על הצגתו המציאותית של תהליך החקירה העיתונאי ללא קישוטים הוליוודיים. זהו החוזק וגם החולשה של "כל אנשי הנשיא". הסרט נאמן לספר ומציאותי מאוד, אולי מציאותי מדי. חקירה עיתונאית באמת איננה הוליווד, היא דורשת סבלנות ועובדות מוצקות, כפי שאומר וודוורד עצמו: "אם אתה הולך לעשות את זה, עשה זאת כמו שצריך. אם אתה הולך לגרום למהומה תקשורתית, עשה זאת עם עובדות". המשתמע מכך היא שחקירה אמיתית איננה מרוץ רווי אקשן ועלולה להיות מעט משעממת. כך גם העלילה לפרקים איטית וטובעת בהררי תאריכים, שמות וסכומים. מבקר הסרטים הנודע רוג'ר איברט אף כתב: "כל האלמנטים הללו ב'כל אנשי הנשיא' ראויים לשבח, אך עדיין אינם מתחברים לחוויית סרט מספקת".

[*]

נכון, יש הרבה דברים ראויים לשבח בסרטו של פאקולה. למשל היכולת ליצור מתח ודרמה אפילו במצבים פשוטים כמו ברנסטין הניגש לשולחן של שותפו על מנת להקשיב לשיחה המתנהלת בטלפון. הדמויות עצמן, על אף שאיננו לומדים דבר על חייהם האישיים, פורחות בסביבה מקצועית. רדפורד והופמן משכנעים מאוד בתור כתבי עיתון הרודפים אחר האמת וכך גם שאר חברי הקאסט. כולם, כמובן, משחקים אנשים אמיתיים בין אם הם עדים בפרשה או עורכי עיתון המגנים על וודוורד וברנסטין מפני גל השנאה התקשורתי.

העובדה כי מדובר בסיפור אמיתי היא אחד הדברים המדהימים בהצלחת "כל אנשי הנשיא". לא כי איש לא הכיר את הסיפור לפני כן, אלא כי כולם הכירו אותו. הפרשה התפוצצה רק מספר שנים לפני כן, השערורייה הייתה עדיין טרייה במוחם של תושבי האומה. אז למה לצפות בסרט שמספר את מה שכולם כבר יודעים? התשובה פשוטה, כי מדובר בסיפור מעורר השראה. האיש הקטן שמצליח להפיל את המערכת המושחתת, דוד מול גוליית. זו דוגמה מאלפת לכוחה וחשיבותה של העיתונות החופשית בדמוקרטיה ואי אפשר שלא להריע לגיבורנו במאבקם מול כל הקשיים.

סרטו של פאקולה הוא כנראה שובר הקופות היחיד הסובב סביב שני אנשים המבלים את זמנם בשיחות טלפון, ארגון מסמכים וראיונות ארוכים וזה עובד. גם אם הקצב מעט איטי לפעמים וגם כשיודעים מה יקרה, המתח והמסתורין שומרים על הצופה בקצה המושב וגורמים לו לתהות עד כמה באמת ניתן לסמוך על המערכת שכולנו חלק ממנה.

"כל אנשי הנשיא" נחשב לאחד הטובים אי פעם בז'אנר סרטי העיתונאים, על כן אין זה מפתיע שסרטים וסדרות טלוויזיה רבות הושפעו ממנו או מזכירים אותו, ביניהם "ספוטלייט" ו"ורוניקה מארס". בנוסף נעשו גם פרודיות רבות בסדרות כמו "טייני טון", "הסימפסונים" ו-"ספין סיטי". כמו כן, המשפט "עקוב אחר הכסף" המוזכר בסרט (אך לא בספר) הפך לשגור בפיהם של בלשים בדיוניים רבים בטלוויזיה ובקולנוע.

רוברט רדפורד, מי שהניע את הגלגלים מאחורי יצירת הסרט, המשיך לאחריו לקריירה ענפה בתור שחקן, במאי, מפיק, איש עסקים, פעיל סביבתי, פילנתרופ וכוכב מהשורה הראשונה. בין סרטיו ניתן למצוא את "זכרונות מאפריקה", "הלוחש לסוסים" ו"אנשים פשוטים" אותו ביים ועליו זכה באוסקר. בשנת 1978 הקים את פסטיבל סאנדנס המתקיים עד היום. חברת "סאנדנס הפקות" שבבעלותו אחראית להפקת סרט תיעודי בשנת 2013 בשם "כל אנשי הנשיא: ביקור מחדש". הכוכב הגדול השני לצידו של רדפורד, דסטין הופמן, היה אף הוא לשם דבר בהוליווד בתור שחקן ובמאי עם סרטים כמו "הבוגר", "קרמר נגד קרמר" ו"איש הגשם". על השניים האחרונים אף זכה בפרס האוסקר לשחקן הטוב ביותר.

מתוך שאר חברי הקאסט, חלקם כבר אינם בין החיים. ג'ק וורדן, מרטין בלסם וג'ייסון רוברדס הלכו לעולמם אך הספיקו לבנות קריירת משחק עשירה בקולנוע, בטלוויזיה ובתיאטרון. וורדן היה מועמד לפרס האוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר על תפקידו בסרט "השמיים יכולים לחכות". בלסם ורוברדס זכו באוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר. בלסם על תפקידו ב"אלף ליצנים" ורוברדס על תפקידו כבן ברדלי ב"כל אנשי הנשיא" ושנה לאחר מכן על תפקידו ב"ג'וליה".

האל הולברוק הוא עד היום שחקן קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון. בין סרטיו ניתן למצוא את "וול סטריט", "הש" ו"עד קצה העולם" עליו היה מועמד לפרס האוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר. ג'יין אלכסנדר היא שחקנית וסופרת ששיחקה בין היתר ב"קרמר נגד קרמר", "תזמורת על תנאי" ו"תקנות בית השיכר".

פרשת ווטרגייט שינתה את האופן בו מסתכלים תושבי ארה"ב על השלטון, "כל אנשי הנשיא" שינה את האופן בו מסתכלים אנשים על עיתונאים. לא עוד מטורפים חולי סקופים בסגנון הילדי ג'ונסון ו-וולטר ברנס ("נערתו ששת", 1940) אלא לוחמי צדק ואמת המגנים על ערכי הדמוקרטיה באמצעות עבודה מאומצת. זהו הסיפור והסרט שנתנו השראה לרבים להרים עט ופנקס ולהתחיל לשאול שאלות וטוב שכך. בעולם בו המציאות יכולה לייצר שערורייה העולה על כל דמיון אנו זקוקים לאנשים כאלה.