Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: קאן היום השישי

כבר יום שישי שאני בקאן. למרות שהלכתי לישון אמש לקראת הזריחה, התייצבתי ראשון בתור על הבוקר להקרנת סרט ישראלי נוסף, הפעם ״שבוע ויום״ סרטו הראשון של הבמאי אסף פולונסקי. הסרט מוקרן במסגרת חיצונית לפסטיבל הנקראת ״שבוע המבקרים״ ומאורגנת על ידי מבקרי הקולנוע של צרפת. סרטי המסגרת הזו מוקרנים בקולנוע הנמצא בקצה הטיילת ובין הצופים ניתן למצוא תלמידי תיכון רבים ובעיקר חובבי קולנוע שמתעניינים בבמאים צעירים שעתידם לפניהם.

הסרט עוסק במשפחה שאיבדה את בנה למחלת הסרטן ובדיוק סיימה את השבעה. שרשרת של אי הבנות משולבות במועקה מתארות איך מנסים אנשים לשמור על שפיות בשעתם הקשה ביותר. למרות המשחק המצוין של שי אביבי ויבגניה דודינה, אני מצאתי את הסרט סתמי ומייגע. הניסיון לייצר בכוח קומדיה מקאברית מכביד על התסריט הרעוע והתוצאה מאכזבת במקרה הטוב.

אחרי הצהריים הגיעה שעתו הגדולה של הביתן הישראלי כששרת התרבות והספורט מירי רגב הגיעה לפתוח רשמית את הבניין. כל המי ומי של הקולנוע הישראלי כולל ראש קרן הקולנוע הישראלי כתריאל שחורי וגם משפחת אדרי (בעלי סינמה סיטי) הגיעו כדי להשתתף בחגיגה. השרה דיברה על חשיבות הביתן כחלק ממערך ההסברה הישראלית בעולם וציינה כי היא תעשה כל שביכולתה להמשיך ולקדם את הקולנוע הישראלי כולל לנסות (סוף סוף) לגרום לחברות הפקה לצלם את סרטיהן בארץ, דבר שהיום קשה לבצע לאור תקנות מיסוי דרקוניות.

[*]

(שרת התרבות גוזרת את הסרט בטקס השקת הביתן הישראלי, צילום: לוסיאן פול רייט) הגיעה שעת החליפה והפפיון והפעם הלכתי לצפות במסגרת תחרות ״מבט מסוים״ בסרטו של הבמאי הסקוטי דיוויד מקנזי ("חוש מושלם") "Hell or High Water", המתרחש בטקסס ומתאר שני אחים השודדים בנקים כדי להציל את החווה שלהם מפשיטת רגל. בסרט שהוא די צפוי ומסחרי לחלוטין, שתי נקודות אור: המוסיקה שכתבו וורן אליס וניק קייב שבדרך כלל עובדים עם ג׳ון הילקוט (״ההצעה״, ״ארץ יבשה״) וג׳ף ברידג׳ס בתפקיד נפלא של טקסס ריינג׳ר לפני פרישה. עוד בסרט בן פוסטר בעוד תפקיד של פסיכופט עם קבלות והיפיוף כריס פיין, שממש מנסה לעשות תפקיד דרמטי ונכשל בצורה מפוארת.

[*]

(תמונה מתוך הסרט "Hell or High Water")

את ההיי-לייט של היום השישי בקאן שמרתי לסוף. ממש במקרה פגשתי בתור לסרט את המפיק היהודי דני וולף, שהפיק בין היתר את הגרסה החדשה ל"קראטה קיד". דני סיפר לי על עלילותיו כמפיק אמריקאי בסין ועל יחסיו עם ג׳קי צ׳אן וכוכבי הקולנוע הסיני. מכיוון שקולנוע אסיאתי הוא בנפשי שתיתי בשקיקה את כל הסיפורים על השוק הסיני שיהפוך בקרוב לגדול בעולם. בדרך לדירה שלי עוד עצרתי בשתי מסיבות על החוף כדי לפזז קצת לפני השינה. אני מתחיל להבין שבקאן כמעט ולא ישנים - רואים סרטים, מראיינים ובלילה רוקדים.

לסקירה הקודמת מפסטיבל קאן: לחץ כאן