יום הולדת 70 לספילברג: חוזרים למלתעות שפרץ לו את הדרך

כריש טורף אנשים, אנשים צדים כריש. זו על רגל אחת העלילה של "מלתעות". על פניו לא נשמע כמו סרט מסובך להבנה או לעשייה אך ההיסטוריה וסטיבן שפילברג מוכיחים אחרת. בעבודתו הקולנועית השנייה בלבד (שלישית כולל סרט הטלוויזיה "דואל") יצר הבמאי את אחד מסרטי הקאלט הגדולים של כל הזמנים, המסוגל לעורר צרחות אימה כל הדרך משנת 1975 עד לימינו בהם הוא חוגג 40 שנה לצאתו לאקרנים. הישג מרשים לסרט שזכה לכינוי "flaws"-"פגמים" על ידי אותו הצוות שעמל על יצירתו.

"מלתעות" מבוסס על רב מכר בעל אותו השם שנכתב ע"י פיטר בנצ'לי ופורסם שנה לפני צאת הסרט. הסיפור זכה לשינויים רבים עם המעבר למסך הגדול אך בבסיסו נותר זהה: כריש ענק מטיל אימה על תושבי עיירת נופש קטנה. האחריות על הטיפול במפגע הקטלני נופלת על מפקד המשטרה, שמנסה לסגור את החופים לחרדתם של עסקנים מקומיים. לאחר שרשרת תקיפות אכזריות, המשכנעות גם את המתנגדים העקשנים ביותר, יוצאים בלית ברירה מפקד המשטרה, ביולוג ימי ודייג מנוסה להרוג את החיה.

יצירתו של בנצ'לי צדה את עיניהם של מפיקים באולפני "יוניברסל" עוד ב-1973 ותהליך הפיכתו לסרט נכנס לפעולה. לאחר שפוטר הבמאי המקורי דיק ריצ'ארדס שלא חדל להתייחס לכריש כ"לוויתן" הופקד הפרויקט בידיו של במאי אלמוני יחסית בן 27 בלבד. שפילברג, שלא היה מרוצה מטיוטת התסריט שכתב בנצ'לי, הביא את השחקן-כותב קארל גוטליב, ששכתב את התסריט תוך כדי הצילומים. הם הורידו את עלילות המשנה המקוריות שבספר והחליטו על קו עלילתי אחד ברור סביב סיפורו של הכריש.

[*]

מועמדים רבים הביעו עניין בתפקיד בהם גם צ'רלטון הסטון ("בן חור"), אך לבסוף נבחרו שחקנים שהיו מוכרים אך לא כוכבים גדולים שיאפילו על הסיפור. כך לוהק רוי שיידר כמפקד המשטרה ברודי, ריצ'ארד דרייפוס כביולוג מאט הופר ואת הדייג קווינט גילם רוברט שו. בשל חוסר ניסיון או שאפתנות יתר קיבל הבמאי הצעיר החלטה גורלית שתשנה את כל מהלך העבודה; לא מיכלי מים ולא אגמים שלווים, לתחושת אותנטיות "מלתעות" יצולם באוקיינוס. עם זאת, על אף הרצון לא ניתן היה לאלף כריש אמיתי עבור הסרט ולכן בתור תחליף נבנו שלל בובות פנאומטיות אותן כינה שפילברג "ברוס", על שם עורך דינו. באופן אירוני דווקא מי המלח שבסביבתו הטבעית של הטורף פגעו קשות בתפקודן של בובות הכריש וכך נותר הסרט ללא הכוכב שלו.

היצ'קוק היה זה שאמר פעם שאין אימה בפיצוץ אלא רק בציפייה לו. "מלתעות" הוא התגלמות הציפייה. ציפייה לנשיכה, לדם, לזעקות ובעיקר ציפייה לכריש, שכמעט ואינו נראה אך גם אינו נחסר. בדיעבד, הודה שפילברג, שקיבל ברכה במסווה שכן בלי הבובות היה עליו למצוא דרכים אחרות לעורר פחד. שלל זוויות צילום תת מימיות מנקודת מבטו של הטורף בשילוב משחק משכנע ופס הקול הייחודי מאת ג'ון ויליאמס מעוררים מתח ואימה מבלי להראות קצה של סנפיר. סצנת הפתיחה בה נראית צעירה נמשכת מתחת לפני המים ע"י כוח לא נודע היא אחת המזעזעות לא רק בסרט אלא בקולנוע בכלל, אך לא בגלל מלתעות החיה או חלקי גוף מבותרים אלא מצרחות, הבעות פנים וטלטולי הגוף האלימים. כך במשך מרבית הסרט נותר הכריש בעיקר בדמיונו של הצופה אך הוא איננו מרפה ולו לרגע. כל הדמויות מדברות עליו ("...יש לנו עסק עם מכונה מושלמת, מכונת אכילה"). ברודי אף מעלעל בספר המציג תמונות של כרישים וקורבנותיהם ומבלה את זמנו מזנק מכל רחש על החוף. לשכוח את הכריש זו לא אופציה.

גדולתו של "מלתעות" מתבטאת גם בשינויים מבורכים מהספר שערכו שפילברג וצוותו. הבולט שבהם קשור ברקע של קווינט, שאינו רק דייג אלא גם חייל ממלחמת העולם השנייה. בנאום שמהווה אחד מרגעי השיא הבולטים של הסרט מתאר קווינט את קורותיו במלחמה ואת הסיבה שבגינה בחר להקדיש את חייו לציד כרישים. בעשותו כן מקבל הסיפור מימדים חדשים של עומק ורגש הלוקחים אותו הרבה מעבר לסרט מתח סטנדרטי.

כש"ברוס" מופיע לבסוף בחלקו האחרון של הסרט, בגדול ומקרוב, הוא לא משכנע במיוחד ודי ברור שמדובר בזיוף ולא בבעל חיים אמיתי. הסצנות הללו רק מבהירות עד כמה קל היה להפוך את "מלתעות" לעוד סרט מתח/אימה/מפלצות מן המניין אך רצה הגורל והתכנון המקורי השתנה לטובה. בעוד שאפקטים מיוחדים משנות ה-70 לא מרשימים כל כך בימינו האימה שבדמיון האנושי לא מאכזבת. לכך מתווספת הציפייה הבלתי נסבלת למתקפה הבאה, שלל מאבקי כוחות בין הדמויות עצמן ועם החיה, שורה קומית פה ושם ("אתה תצטרך סירה גדולה יותר") ומשחק נוגע ללב והתוצאה היא קלאסיקה מודרנית.

[*]

עוד טרם יציאתו לאקרנים זכה "מלתעות" למסע פרסום שלא נראה כדוגמתו עד אותה העת. כששוחרר בקיץ 1975 והופץ במאות בתי קולנוע במקביל היה ללהיט מיידי. בעוד היה שוברי הקופות המסחריים יוצאים בקיץ, תקופה זו נחשבה בזמנו כחצר האחורית של הקולנוע ו"מלתעות" היה לראשון. במובן זה חשים רבים שמדובר בתחילתה של הידרדרות עם הרדיפה הבלתי פוסקת אחר הסרט הרווחי ביותר בעונה ולאו דווקא הטוב ביותר ועדיין קשה להתווכח עם מאות אלפי האנשים, שפחדו להיכנס למים החל מאותו חודש יוני.

כמו שוברי קופות רבים זכה גם "מלתעות" למספר סרטי המשך וגם חיקויים כמו "מלתעות 2", "מלתעות הנקמה", "ים כחול עמוק" ו"פיראנה". על האחרון אמר שפילברג, שלא ביים אף אחד מההמשכים, שמדובר בחיקוי הטוב ביותר שראה. שמועות אף טוענות שהסרט "הנוסע השמיני" של רידלי סקוט הוצג לראשונה למפיקים כמלתעות בחלל. לכל אלה ניתן להוסיף גם את שלל הפרודיות והאזכורים בסרטים וסדרות למיניהן בדרך כלל לצלילי המנגינה האיקונית המבשרת על בוא הכריש.

"מלתעות" היה סרט חשוב במיוחד עבור הבמאי הצעיר והשאפתן שלו. הוא היה ללהיט הגדול הראשון באמתחתו וגם לטראומה גדולה. בשל העבודה באוקיינוס חרג הסרט הן מהזמן והן מהתקציב שהוקצבו לו, מחלת ים הפכה לעניין שבשגרה ואחת משתי הספינות שנועדו לגלם את ה"אורקה" של קווינט אפילו טבעה כשהצוות והשחקנים עוד עליה. כך נמשכו הצילומים 155 ימים במקום 52 ועלו לבסוף 9 מיליון דולר במקום 4 מיליון. הקלישאה הנושנה "לעולם לא תעבוד בעיר הזו שוב" נראתה עבור שפילברג, שאוים בפיטורים על בסיס יומי, נכונה מתמיד. אך כמובן, הוא עבד בעיר הזו עוד פעמים רבות והמשיך לביים להיטי ענק כמו "אי טי", "פארק היורה", "רשימת שינדלר" ועוד קצרה היריעה.

מבין שלושת השחקנים הראשיים ריצ'ארד דרייפוס שגילם את הופר הוא היחיד שנותר בחיים. רוברט שו מת במפתיע בשנת 1978 בגיל 51 בלבד. לשו הייתה קריירת משחק וכתיבה ענפה עוד לפני "מלתעות". בין הופעותיו הידועות ביותר נכללות דמות הרוצח השכיר דונלד גרנט בסרט "מרוסיה באהבה", והנרי השמיני ב"אדם לכל עת". לאחר מותו נקרא על שמו פאב בעיר הולדתו באנגליה ובמחווה יוצאת דופן נקרא ובוסס על דמותו נבל העל סבסטיאן שו מקומיקס ה"אקס מן".

רוי שיידר חזר לגלם את דמותו של מפקד המשטרה ברודי גם בסרט ההמשך "מלתעות 2". הוא זכה לקריירת משחק ארוכה ובין סרטיו ניתן למצוא את "איש המרתון" לצידו של דסטין הופמן, "כל הג'אז הזה" ו-"2010", סרט ההמשך ל"2001:אודיסאה בחלל". שיידר מת בשנת 2008 ממחלת הסרטן בגיל 75. ריצ'ארד דרייפוס המשיך לעבוד עם שפילברג גם בסרטו הבא "מפגשים מהסוג השלישי". בשנת 1978 זכה בפרס האוסקר לשחקן הטוב ביותר על תפקידו בסרט "דירה לשניים". לאחר מספר שנים בהן נאבק בהתמכרותו לסמים שב לשחק עד לפרישתו החלקית מהתחום בשנים האחרונות.

שפילברג היה זה שאמר פעם "אל תחלום את הסרט שלך, עשה אותו!" וזהו אכן המקרה עם "מלתעות". על אף הררי הקשיים והתקלות, עליהן נכתבו ספרים ונעשו סרטים תיעודיים, ידעו יוצרי הסרט באלו חלקים להיאחז ומה לשנות. אם לשפוט על פי התוצאה על כולם להיות ברי מזל מספיק להיתקל ב"פגמים" שכאלה.