קאן, היום הרביעי: יאיר הוכנר במחאה על השטיח האדום

היום השני שלי בפסטיבל קאן מתחיל. סוף סוף צפיתי ביצירת המופת החדשה של הבמאי הקוריאני בונג ג׳ון-הו״ אוקג׳ה״. על הסרט יכתוב עורך מדור הביקורות באתר יאיר הוכנר, אציין רק כי הסרט הוא עוד הוכחה לכשרונו האדיר של הבמאי הדגול.

אם מציינים את הוכנר, ששופט השנה במסגרת הגאה של הפסטיבל וגם משמש כמייסד ומנהל פסטיבל הקולנוע הגאה שיתחיל בחודש יוני, הוא השתתף אמש במפגן מחאה עם שופטי התחרות על השטיח האדום נגד ההתעללות בהומואים בצ'צ'ניה בה הם הניפו שלטים "שתיקה שווה מוות" ו"לא עוד".

[*]

(יאיר הוכנר בצד ימין של התמונה ושופטי התחרות במפגן מחאה)

רצתי לאולם הקולנוע ״סטודיו 13״ קולנוע שכונתי בטעם של פעם שם מוקרן סרטו של הבמאי הישראלי הצעיר מתן יאיר. הסרט "פיגומים" מוקרן במסגרת ״אסיד״ - סרטים שמבקרי צרפת חשבו שכדאי לחשוף בפסטיבל. זו אמנם מסגרת צדדית, אך חשיפה ראשונית שכזו בפסטיבל הגדול בעולם היא חלומו הרטוב של כל יוצר קולנוע מתחיל. מדובר בסרט נוגע ללב המבוסס על ניסיונו של הבמאי כמורה בתיכון. השחקן הראשי אשר לקס היה תלמיד של יאיר ומכאן אמינותו וכוחו של הסרט. עוד דוגמא לשימוש נהדר בנון-אקטורס.

תפסתי טרמפ בחזרה לפסטיבל עם אנשי ההפקה של הסרט שמח וטוב לב מהיצירה שראיתי וקדימה לראיון עם במאי הסרט מתן יאיר במלון הגרנד הוטלֿ, עוד אחד מהמלונות המפוארים על הטיילת של קאן. את הראיון עם מתן המקסים תוכלו לקרוא בכתבה נפרדת ממש בקרוב.

[*]

(רון פוגל עם שחקני ובמאי הסרט "פיגומים", צילום: רון פוגל)

חלון הזמן הקצר שהיה לי איפשר לי לעשות גיחה לביתן הסיני. אני מארגן בעוד חודש את שבוע הקולנוע הסיני בישראל ורציתי להתעדכן במה שקורה עם האומה הגדולה הזו בקאן. אנשי הביתן שמחו מאד על שבוע הקולנוע ומיד הזמינו אותי לערב מחווה לקולנוע הסיני שיערך בשישי הקרוב. אהיה שם כדי לדווח על כל ההתרחשות. בחזרה לפסטיבל והגיע הזמן לאחת הרצועות האהובות עליי: ״הקלאסיקות של קאן״, שבה נותנים כבוד ליצירות שלא נס ליחן. הפעם חוגגים בפסטיבל 25 שנה לסרט "בלתי נסלח" של אחד מהבמאים והשחקנים האהובים עליי: קלינט האיש והאגדה איסטווד, שעוד שבועיים יחגוג 87.

[*]

(קלינט איסטווד בהקרנת "בלתי נסלח", צילום: רון פוגל)

באולם דבוסי הצופים ממתין בנשימה אצורה למלך קלינט ובינתיים שורקים את נעימת הנושא מתוך "הטוב הרע והמכוער". איסטווד נכנס והאולם כולו רועד ממחיאות כפיים לאחד הבמאים החשובים בדורנו. הוא מבויש משהו ורק אומר ״אני לא דובר צרפתית אז בואו נצפה בסרט״. המערבון ששבר את כל כללי הז'אנר והוא אחד מסרטיו האפלים ביותר יוצא לדרך.

בחזרה למלון לעלות על בגדים חגיגיים ובטיילת של קאן עומדת להתחיל עוד הקרנת במסגרת ״השבועיים של המבקרים״, מסגרת שאמנם אינה רשמית(היא מאורגנת על ידי מבקרי הקולנוע בצרפת ולא על ידי הפסטיבל), אך חשובה ומאתגרת אמנותית.

[*]

(קאסט "רק להיות בטוח", צילום: רון פוגל)

אני צופה בסרט ״רק להיות בטוח״, קומדיה סנטימנטלית של הבמאית קארין טרדיאו. הקהל מגיב לסרט בהתלהבות (בכלל הקהל בקאן לא מאופק בלשון המעטה. הוא יכול למחוא כפיים ויכול גם לשרוק בוז אם הסרט לא מוצא חן בעיניו). הסרט מתאר אדם שמגלה שאביו אינו אביו הביולוגי, זאת בזמן שבתו מחפשת מי הכניס אותה להריון. הרבה ענייני משפחה בסרט שנע בין קומדיה לדרמה ומספק חווית צפייה נעימה. מחר אראיין את הבמאית ואת השחקנים הראשיים.

לילה יורד על קאן ובדרך למלון מקרינים בסינמה על החוף את "שיגעון המוזיקה" האהוב והטוב. בינתיים לילה טוב מאם כל הפסטיבלים. מחר מחכה לי כיתת אמן עם קלינט ואז אוכל לפרוש בשיא.

לכל הדיווחים מהפסטיבל ולכל עמודי הסרטים המתחרים בתחרות הרשמית היכנסו למתחם הפסטיבל

[*]