קאן, היום העשירי וה-11: החדש של חואקין פיניקס

ביום העשירי בפסטיבל שמתי פעמיי למלון "מרטינז" המפואר לכיתת אמן במסגרת אירוע שחושף את תעשיית הקולנוע הסינית הפורחת לעולם. ז׳אן פייר ז׳נה, הבמאי המהולל שביים בין יתר את "אמלי", "הנוסע השמיני 4", "דליקטסן" ועוד ניהל דיון עם במאי דור העתיד של הקולנוע הסיני וניסה ללמד אותם איך עושים זאת נכון. הוא סיפר בין היתר איך עבד שנתיים על הסרט ״חיי פיי״ ובסופו של דבר הבימוי עבר לאנג לי, אמר שהוא איש של עבודה ולא של השראה ודיבר על חוצפה והמון ביטחון עצמי ועל איך שהיום לאור חידושי הטכנולוגיה מאוד קל לעשות סרט.

[*]

(בתמונה: הבמאי ז'אן פייר ז'נה)

אחריו עלה לבמה הצלם הנפלא כריסטופר דויל, שצילם בין היתר את "גיבור" ואת "הדרך הארוכה הביתה" ובעיקר זכור כשותפו הנאמן של וואנג קאר-ווי בסרטים כמו ״מצב רוח לאהבה״ ו״צ׳ונקינג אקספרס״ המופתי. דויל, שנדמה כחצי מסומם וחצי שתוי דיבר במנדרינית שוטפת, וסיפר על שאיפתו לנסות ולהשיג כל פעם מחדש את הצילום המושלם. הצלם המאוד לא פורמלי, המכונה גם ״ הקית ר׳יצ׳רד של עולם הצילום״, הסתובב בקהל ונותן שואו כהרגלו כפי שצופיי סרטיו יכולים ליהנות ממופע הזיקוקים שלו.

[*]

(הצלם כריסטופר דויל)

מה"מרטינז" האלגנטי היישר למרפסת סרטי הסטודנטים בקומה החמישית של בניין הפסטיבל ה"פאלייס", שם פגשתי את יובל אהרוני, שסרטו ״בן ממשיך״ מתחרה במסגרת הסינפונדסיון - מסגרת סרטי הסטודנטים של הפסטיבל (רק אוניברסיטאות יכולות להגיש סרטים לתחרות הזו). אהרוני מציין כי אני הכתב היחיד מישראל שמראיין אותו ואני מסביר לו שזו בדיוק המטרה שלי: להביא לקוראי האתר, לא רק את הסיפורים הגדולים ולנסות ולתת חשיפה לכל מה שהוא כחול-לבן בפסטיבל. הראיון עם אהרוני יתפרסם בקרוב. לאחר מכן שבתי לביתי השני - חוף מג׳סטיק - לראיון עם וסיליניה מקובצבה, כוכבת הסרט ״יצור עדין״ של סרגיי לוזניצה, שמתמודד בתחרות הראשית. מקובצבה, זוהרת ואלגנטית, נראתה שונה לחלוטין מהתפקיד של אישה קשת יום שמנסה לבקר את בעלה בכלא אי שם ברוסיה. היא מספרת לי על כך שכבר הייתה בישראל ושהיא חוזרת אלינו כשחקנית תיאטרון ממש בקרוב. גם את הראיון עם השחקנית הסופר מוכשרת הזו תוכלו לקרוא לקראת הפצת הסרט בארצנו.

[*]

(רון פוגל והשחקנית וסיליניה מקובצבה)

מהחוף האלגנטי אל אולם ״סרטי המחר״ שהוקם בשנת השישים לפסטיבל ומאפשר לראות סרטים שהוקרנו יום קודם. אני מגיע לצפות בבכורה הכה מצופה לעונה השלישית של ״טווין פיקס״, יצירתו של דיוויד לינץ׳ - אחד האנשים המיוחדים ביקום. המבקרים גמרו את ההלל על ההמשך לסדרה המופלאה ההיא ואני מצטרף למחמאות. הסוכן קופר עדיין לכוד בין וילונות אדומים מתנפנפים ואנשים שמדברים בהילוך איטי.

לינץ׳ החזיר חלק מהקאסט המקורי וכמה התרגשתי לראות את האישה עם גדם העץ ואפילו לורה פלמר זצ״ל קפצה לביקור. בסיום הפרק נפגשות חלק מהנפשות הפועלות בבר השכונתי וזמרת דמוית ג׳ולי קרוז שרה בקול מלא אווירה ונוגעת בשמיים ובפעם הראשונה בפסטיבל, אני מוצא עצמי בוכה. עברו למעלה משני עשורים מאז שהסתיימה הסדרה ואני הרגשתי לרגע שוב צעיר ופוחז.

אחרי התאוששות נפשית מהאש שהולכת עם דיוויד לינץ', חזרתי לבניין ה"פאלייס" לערב הוקרה לכריס דויל - מאסטר של צילום. זו השנה החמישית שמוענק פרס פייר אנגנו לצלם מחונן והשנה זכה כריס דויל בפרס. ג׳ולייט בינוש ושלל אנשי קולנוע נאספו במיטב מחלצותיהם לאירוע החגיגי שבו סיפר דויל על ילדותו העשוקה ועל איך שעולם הצילום הציל אותו.

כבר לילה בקאן. ערב אחרון ואני נפגש אחרי חצות לשיחה עם ארתור, מפיק סרטים סיני שמחפש הזדמנויות בקאן ומספר לי על שוק הסרטים הסיני האדיר. ארתור מתלהב מכך שביוני אני מארגן את שבוע הקולנוע הסיני בישראל ומזמין אותי לבייג׳ין. אולי בחורף אגיע לשם.

אחרי כמה שעות שינה התעוררתי ליומי האחרון בקאן. אמנם הפסטיבל מסתיים מחר, אבל אני נאלץ לעזוב כבר היום. ביקור אחרון בפאלייס דה פסטיבל, המבנה הענק שמכיל את רוב האולמות שבהם מוקרנים סרטי הפסטיבלֿ, ריקון תיבת הדואר שלי ואסיפת הוואוצ׳ר עבור האוטובוס לשדה התעופה (שרות מבורך של הפסטיבל שחוסך כמאה יורו לכל כיוון).

מבט אחרון בשטיח האדום ואני ממהר לצפייה בסרטה החדשה של לין רמזי המוכשרת ״בכלל לא היית שם״ בכיכובו של חואקין פיניקס ששוב מציג דמות גברית גדולה ומחוספסת וממלמל משהו מתחת לזקנו רוב הסרט.

פיניקס מנסה לחלץ בחורה צעירה מרשת של סחר בנשים והכל משתבש. סרט לא מתחנף ובעל דימויים מטרידים. שלא מתאים ליפי נפש ונשאר עם הצופה הרבה אחרי סיומו. רמזי מרבה במעשים וממעטת בדיבורים וטוב שכך. היא נותנת לפס הקול ולתמונות להפנט את הצופה. מעניין אם הסרט המתוחכם והלא פשוט הזה יופץ בארץ.

זמני בקאן כמעט ותם. קצת מתנות למשפחה עוד ארוחת צהריים משובחת ברובע הישן וקדימה לסגור באסטה בשנתי השנייה בקאן. את הסיכומים אשאיר לכתבת הסיכום, שגם תסקור את הפרסים שחולקו. השמש קופחת על העיר ואני יוצא לצעדה שלי לכיוון תחנת הרכבת. הכנסתי את התג הכחול שלי למזוודה וחזרתי לאזרחות. תם ולא נשלם.

לכל הדיווחים מהפסטיבל ולכל עמודי הסרטים המתחרים בתחרות הרשמית היכנסו למתחם הפסטיבל