אני צריך לצחוק כשאני מביים: ראיון עם במאי טיסה נעימה

דיוויד צוקר הוא ללא ספק אחד האנשים שהכי תרמו והשפיעו על הקומדיה הקולנועית בהוליווד, לפעמים קצת לרעה אבל בעיקר לטובה. צוקר הוא חלק משלישיית "צוקר, אברהמס, צוקר" יחד עם אחיו ג'רי וחברם ג'ים אברהמס. השלישייה עומדת מאחורי הפרודיות הקולנועיות המטורפות "טיסה נעימה", "סודי ביותר!", "סרט מטוגן" וסרטי "האקדח מת מצחוק", כל אלו סרטים שקשה להכחיש שהביאו מופרעות ושגעון מסוימים לעולם הפרודיה והקומדיה. השבוע הצוקר המבוגר יותר הגיע לארץ וקיים ארבעה מפגשים עם הקהל בסינמטקים בתל אביב, הרצליה וירושלים. היה לי העונג לראיין אותו.

איך אתה בונה בדיחה בתסריט?

"מה שאנחנו עושים זה לצפות בסרטים רציניים. או תכנית טלוויזיה רצינית. אנחנו משיגים תמליל, לעיתים קרובות, של הסצנה. ואז אנחנו מכניסים את הגאגים. פרודיה תמיד צריך להתחיל עם סצנה רצינית קיימת".

ספר לנו על גאג או בדיחה מאחד הסרטים שלך שאתה אוהב במיוחד

"אתה יודע, כשאני חושב על הבדיחות האהובות עליי אני חושב על האחת מ'טיסה נעימה' כשלסלי נילסן שואל את הדיילת - 'איך את מחזיקה מעמד?' והיא נשברת ואומרת 'אני מפחדת, אף פעם לא פחדתי כל כך, וחוץ מזה אני בת 26 ולא נשואה'. אז עוד אישה נכנסת ולסלי נילסן שואל אותה 'איך את מחזיקה מעמד?' והיא אומרת 'ובכן, אף פעם לא הייתי כל כך מפוחדת, אבל לפחות יש לי בעל". והדיילת סוג של פורצת בבכי וזה פשוט עובד כמו קסם בכל פעם".

[*]

צוקר התפרסם בעיקר בזכות ההומור הפרוע בסרטיו ועיצב מחדש את עולם הפרודיות הקולנועיות, תוך שהוא שוחט פרות קדושות ומאתגר את הידע הכללי של הצופים. עם יצירותיו האחרונות נמנות הקומדיות "מת לצעוק" ו"הכדור מת מצחוק" (בכיכובם של יוצרי "סאות'פארק"), ובימים אלו הוא שוקד על הסרט "האקדח מת מצחוק 444 ורבע: נורדברג עשה את זה!".

האם תמיד רצית לכתוב קומדיה?

"מהזמן שהייתי בכיתה א'. לא חשבתי שאני עומד לכתוב אבל התבדחתי וניסיתי להשיג תשומת לב מאז. ואז, כשהייתי בתיכון. כשאתה גדל במילווקי אתה לא חולם על להיות במאי קולנוע, זו אפילו לא הייתה אפשרות, אבל אני זוכר את עצמי רואה פרסומות מצחיקות בטלוויזיה וחושב 'אני יכול לעשות את זה. אני יכול לעבוד בשביל סוכנות ולחשוב על פרסומות מצחיקות".

והיום, מה אתה אוהב בליצור קומדיה?

"החלק הכי טוב הוא שזה כיף. זה כיף לכתוב. אנחנו צריכים לצחוק כשאנחנו כותבים, אני צריך לצחוק כשאני מביים. זו דרך נפלאה להתפרנס אם אתה יכול להתפרנס מזה".

ספר לנו על סרט שנתן לך ולקומדיה שלך השראה

"יש שני דברים. יש קומדיות כמו האחים מרקס, 'מרק ברווז' ו'לילה באופרה' ו'מאנקי ביזנס' ו'אנימל קראקרז'. האחים מרקס באמת עשו קומדיה נפלאה שממש לימדו אותנו על סאטירה. הם עשו סאטירות על סרטים. וודי אלן גם כן עשה סרטים נפלאים כמו 'בננות', 'קח את הכסף וברח' ואנחנו רצינו לחקות את האמנים הללו. הדבר השני שנתן לנו השראה היה סרטים רציניים כמו 'שעת אפס' מ-1967. זה היה הסרט שנתן השראה ל'טיסה נעימה' כי זו הייתה אותה עלילה - בחור עולה על מטוס, ויש הרעלת מזון".

מל ברוקס אוהב לומר שצריך לאהוב כל סוג של סרט שאתה עושה עליו פרודיה. אתה מסכים עם זה?

"בהחלט. אנחנו באמת אהבנו את סרטי האסון במטוס, סרטי ג'יימס בונד שהפכו ל'האקדח מת מצחוק'. אני לא באמת אהבתי סרטי אימה כל-כך, זה לא היה ז'אנר אהוב עליי. אבל זה היה מה שצחקנו עליו, אז עשינו את זה. אז בעצם, מל ברוקס טעה, אתה לא חייב לאהוב את זה, כי סרטי 'מת לצעוק' היו די מצליחים".

צוקר מזוהה עם המפלגה הרפובליקנית והוא נוטה כבדות לימין. ב-2008 יצר את “an American Carol” סרט שהוא פרודיה מימין על מייקל מור והמפלגה הדמוקרטית.

הרבה אנשים טענו שהסרט היה פוליטי מדי

"אני מסכים עם זה. הוא לגמרי פוליטי מדי. אבל זה כאילו, יש לי את הרעיונות המטורפים האלו ואתה מתנסה, אתה לוקח סיכון, לפעמים זה עובד ולפעמים הם לא, אבל אני לא חושב שאני אעשה את זה שוב כי קשה לעשות פארסה פוליטית".

לאחרונה בקריירה שלך עשית סרטים שהרבה אנשים לא אוהבים כמו הסרטים הראשונים שלך. אתה חושב שזה מוצדק?

"יש ערבוב. בכל התקופות יש דברים לא כל כך אהובים. אני מתכוון, 'סודי ביותר' לא הצליח כל כך בקופות אבל זה נהיה קאלט, ואז סרטי 'האקדח מת מצחוק' כולם הצליחו ו'הכדור מת מצחוק' לא היה כל כך אהוב אבל נהפך לקאלט, וכל סרטי 'מת לצעוק' היו מאוד מצליחים, אולי הם לא היו כל כך אהובים אבל הם כולם הצליחו. מבחינתי חלקם עבדו וחלקם לא".

אתה מרגיש גאה בסרטים המאוחרים יותר?

"הייתי גאה בהכל ומאוד מעורב רגשית בכל סרט שעשיתי, בין אם הוא היה מצליח או לא, זה היה משהו שהייתי צריך לעשות באותו הזמן. אם אתה מפחד לקחת סיכון, אז אתה לא ממש יכול לעשות שום דבר נהדר. אז אני רוצה לקחת סיכונים, ויש לי כמה תסריטים עכשיו שכן מכילים את הסיכון הזה, וקשה לגרום להם לקרות בהוליווד של היום של 'מכסחות השדים' או 'משמר המפרץ'. הוליווד לא ידידותית למחשבה יצירתית".

מה אתה חושב שנוגע בך בסגנון הזה של קומדיה מול סוגים אחרים של קומדיה?

"אני פשוט נטיתי לא לחשוב שדמויות מצחיקות וקומיקאים היו כאלה מצחיקים. יוצא מן הכלל היה וודי אלן, הוא היה ממש מצחיק, והאחים מרקס, אבל לא הרבה אחרים היו שחשבתי שהיו מצחיקים במיוחד. אני חושב שסטיב מרטין היה מצחיק".

עשית גם את "חטיפה נעימה" שזה סרט קומדיה אבל לא בדיוק פרודיה. אתה חושב שלכתוב קומדיה שונה מלכתוב פרודיה?

"ובכן, זה פשוט לוקח כישרון אחר. אנחנו לא היינו יכולים לכתוב את 'חטיפה נעימה'. זה סגנון כתיבה מיומן ביותר שנעשה על ידי אנשים מסוימים כמו דייל לאונר, והוא היה מסוגל לייצר את הפרשה המצחיקה למדי הזו. ואז אנחנו נכנסנו, הוספנו את הטאצ'ים שלנו לזה ועזרנו להפוך את זה למצליח, אבל זו לא סוג הקומדיה הקולנועית שאנחנו רגילים אליה".