סיכום תשעז: הסרט הישראלי של כתבי ומבקרי האתר

סרטי השנה של עורך מדור הביקורות יאיר הוכנר

1. לא פה, לא שם - סרטה של מייסלון חמוד פועל בתוך ז'אנר סרטי הבנות, אבל היא מטעינה אותו בעולם פוליטי, חברתי ואקטואלי הייחודי לישראל ולקהילת הנשים הפלסטינאית הצעירה המתגוררת בארץ ומתמודדת עם קונפליקטים הייחודיים רק לה. חמוד מביימת בחיוניות סוחפת שגרמה לסרט להפוך ליצירה המצליחה ביותר בשנה החולפת ובצדק רב.

2. אנשים שהם לא אני

3. עניינים אישיים

סרטי השנה של עורך האתר אלעד שלו

1. נורמן - כמו בסרטו הקודם, "הערת שוליים", סידר מוכיח בסרט כי הוא מאסטר קולנועי יחיד במינו בישראל השולט הן ברזי מלאכת הבימוי עד לפרטים הקטנים ביותר באפיון הדמויות, והן בתסריט שלם ומורכב בו כל חלק מסתדר בסופו של דבר באופן מושלם בפאזל ומוביל לסוף הבלתי נמנע. הבמאי המוערך מוכיח כי קפיצת המדרגה להפקה ישראלית-אמריקאית המעוטרת בשמות ענק הולמת לחלוטין את מידותיו ומצליח לייצר סרט שהוא אישי לחלוטין ובו בעת קומוניקטיבי, מרתק והומני.

2. געגוע

3. אבינו

סרטי השנה של מבקר האתר רון פוגל

1. אבינו- גדולתו של הסרט היא בכך שהוא לא מסתפק רק בבידור והפן הדתי מוסיף לו עומק והופך אותו ליצירה שהיא בעצם סרט ז'אנר איכותי. סרט מתוחכם שאותי ריגש עד דמעות, בעט בי והטיח אותי לקיר. "אבינו" מצדיק במלואה את הציפייה שהותיר "המשגיחים". מני יעיש מוכיח שוב את היותו במאי מוכשר כשד, מתוחכם ורגיש. "אבינו" הוא העתיד של הקולנוע הישראלי.

2. לא פה, לא שם

3. מעבר להרים ולגבעות

סרטי השנה של מבקרת האתר מור קומפני

1. מעבר להרים ולגבעות - קולירין, בכתיבתו החדה ובבימויו המדויק טווה יצירה שספוגה בישראליות. היא רוויה וניזונה ממנה עד כדי כך שקשה שלא לזהות את עצמך מאחורי המסך. בקווי המתאר הייחודיים שלו מפרק קולירין את סוד התא המשפחתי הישראלי לגורמים. אבל מה שיפה יותר מכל ביצירה הזו הוא כמובן האופן החכם בו היא נכתבה ובוימה –ברגישות יצירתית המשקפת כאב ודאגה אמיתיים לארץ הזו – מה שהיא הייתה יכולה להיות, מה שהפכה להיות. אני לא זוכרת אף סרט ישראלי שגרם לי להרגיש את מה שהרגשתי מול היצירה הזו. נותרתי לשבת המומה מול המסך בתחושת התרגשות מהולה בתסכול וכאב. כאילו זיקקו לתוך היצירה הזו את כל מה שהחיים במדינה הזו מפילים על כתפי תושביה.

2. לא פה, לא שם

3. געגוע סרטי השנה של מבקרת "טיים אאוט" יעל שוב

1. עניינים אישיים - רישום עדין, שנון ומקסים בתכלית של משפחה לא מאושרת. הסכסוך הישראלי־פלסטיני נמצא בשולי הסיפור, אך בלב חוויית התלישות והזרות של הדמויות, והוא מרומז בסצנות פיוטיות ומרגשות להפליא. הסרט מצליח להיות מלא בהומור מעודן עם מגע של אבסורד וגם באמפתיה גדולה, עד כדי כך שבסופו אתם רוצים לקום ולחבק את הבמאית.

2. נורמן

3. לעבור את הקיר

סרטי השנה של ישי קיצ'לס, מבקר "ישראל היום"

1. מעבר להרים ולגבעות - מצחיק, שובר לב, מעורר מחשבה, גדוש בסצנות מעולות, ומעורר דכדוך ברמות הגבוהות ביותר - סרט מאוד שאפתני, ומאוד ישראלי. באמצעות סיפורה של משפחה בורגנית טיפוסית קולירין מתמודד עם המורכבות הקיצונית, הטרגית ומרובת הסתירות שמתלווה לחיים בישראל העכשווית, ומנסח דרכה אמירה צלולה, עגומה ומייאשת. קולירין מציב מראה בפני הצופים ומשרטט פורטרט חסר רחמים של אשמה, הכחשה וחוסר אונים. אם לא די בכל אלה, הרי שסצנת הסיום היא אחת מסצנות הסיום המדויקות ביותר והעוצמתיות ביותר בתולדות הקולנוע הישראלי.

2. לא פה, לא שם

3. תיקון

סרטי השנה של מתן שאוטר יניב

1. לב שקט מאוד - הסרט מצטייר כדרמה שקטה ונהפך במהרה לסרט מתח שמשאיר אותך על קצה הכיסא. הסרט עוסק באישה חילונית הגרה בשכונה חרדית. נשמע קטן? שקט? צודקים לגמרי אך יש הרבה מתחת לפני השטח שמקנה לסרט לב גדול מאוד.

2. זוג יונים

3. הלהקה האחרונה בלבנון

סרטי השנה של קרן קוצ'ר

1. אבינו - בהשוואה לסרטו הקודם של הבמאי מני יעיש "המשגיחים", עם "אבינו" השיפור ניכר, בייחוד כשזה נוגע לביטוי -הראה אל תספר. התסריט מוצק והדבר הכי חזק ואיתן פה הם השחקנים ובראשם מוריס כהן ורותם זיסמן כהן בתצוגות משחק מצוינות.

2. ישמח חתני

3. לעבור את הקיר

סרטי השנה של מבקר האתר דין קליין

1. מעבר להרים ולגבעות - אחד הסרטים הכואבים, המצחיקים והמורכבים שעלו לאקרנים השנה, אבל מעל לכל הוא אולי הסרט שתופס בצורה הטהורה ביותר את ההוויה הישראלית, כאן ועכשיו. ערן קולירין יצר בשילוב עדין של רגישות וזעם מריר סרט שיכול בו זמנית לאהוב ולכאוב את הישראליות ולמרות שהוא ביקורתי ונוקב, מצליח לעשות זאת באמפתיה גדולה.

2. עניינים אישיים

3. אבינו

סרטי השנה של ניצן המבורג

1. אנשים שהם לא אני - סרט הסטודנטים, שמצולם ברדיוס תל-אביבי מינימלי, סובב סביב ג'וי, בחורה אשדודית שגרה בתל אביב, ומסתפקת בלתור אחר אנשים רק לשם סיפוקה המיני והרגעי. הסרט עתיר במין ובסצנות ארוטיות, והדס בן ארויה, הבמאית והשחקנית הראשית, מקפידה על טבעיות ואותנטיות למציאות של חיי הצעירים ומבטא את השוני התקופתי ואת פער הדורות.

2. הכל שבור ורוקד

3. לא פה לא שם

סרטי השנה של ליטן לשינר

1. ואז היא הגיעה - בשנים האחרונות היו הרבה מאוד נסיונות לא מאוד מוצלחים לפתח את ז'אנר הרום-קום בארץ ללא הצלחה, אבל אז הגיע התסריט הנהדר של "ואז היא הגיעה" שמביא לנו שילוב בין סרט בורקס לקומדיה רומנטית. הסרט הצליח להפתיע אותי ולהראות לי שגם אצלנו מסוגלים ליצור קומדיה רומנטית מוצלחת בניחוח ארץ ישראלי.

2. הלהקה האחרונה בלבנון

3. הכל שבור ורוקד

סרטי השנה של הדר אורלנוב

1. געגוע - שבי גביזון יודע לקחת סיטואציה שחוקה, להפוך אותה מכל הזוויות וליצור תסריט מעניין ומקורי המשלב בין הריאליסטי למופרך בצורה מבריקה. שי אביבי מצוין ומצליח להעביר לנו את תחושת העצב וההחמצה בעזרת משחק מרגש ומלא הומור.

2. אנשים שהם לא אני

3. לא פה, לא שם

סרטי השנה של שרון טהר

1. הכל שבור ורוקד - בסרטו השני של נוני גפן הוא מספר סיפור שהוא גם אוטוביוגרפי במידה מסוימת. הסרט מבקש לעסוק בנושא הקשה של הלם קרב, והאופן שאנו כחברה מקבלים אנשים אלו, והמחיר שאנו משלמים על כך.

2. ישמח חתני

3. החטאים

סרט השנה של אתר סרט בשקלול ציוני המבקרים:

1. לא פה, לא שם - תגובת הבמאית מייסלין חמוד: "תודה רבה לקהל המדהים שאהב את הסרט ומילא את האולמות, במיוחד לקהל הפלסטיני שבפעם הראשונה מגיע בהמוניו לבתי הקולנוע. כמובן אני מודה למבקרי הקולנוע שבחרו בו לסרט השנה והרעיפו כל כך הרבה הערכה לקולנוע שבו ולחשיבות שלו בתוך המציאות".

2. מעבר להרים ולגבעות

3. אבינו

לסרטי השנה של מבקרי האתר לשנת תשע"ו: לחצו כאן