סקירות פסטיבל חיפה: ג'ונגל, שכונה בטוחה, הכאב ועוד

הכאב

הסרט של הבמאי עמנואל פינקייל מבוסס על ספרה הנודע של הסופרת הצרפתייה הנחשבת מרגריט דיראס ומתרחש במלחמת העולם השנייה. העלילה מנסה להיכנס לעולמה הפנימי של אישה בשם מרגריט המחכה לשובה של בעלה, חבר במחתרת הצרפתית, שנשבה בידי הנאצים. בחלקו הראשון של "הכאב" פוגשת האישה סוכן גסטאפו ומתקרבת אליו בתקווה שיכול לספק אות חיים מבעלה ובחלק השני אנו פשוט חוזים בה שוב ושוב נקרעת בין ייאוש לתקווה קלושה לפגוש שנית את בעלה ולהשיג סימן לכך ששרד את המלחמה.

הבעיה של "הכאב" הוא שהסיפור שעומד במרכזו פשוט לא מחזיק סרט שלם. אנו רואים פעם אחר פעם את מרגריט מתפרקת לרסיסים בניסיון לחדש את הקשר עם בעלה, כאשר אין לנו שום מידע מה היה טיב הקשר בין השניים ומה הפך אותו לכה משמעותי עבורה. חלקים גדולים מהסרט מועברים בוויס-אובר טרחני של מרגריט ובחלקו השני הסרט נתקע לחלוטין במקום ומעורר רק רצון להגיע לסיומו ולחוסר עניין בהמשך קורותיהם של הדמויות.

"הכאב" יוקרן פעם נוספת ביום שבת (14.10) ב-16:30 באולם קריגר בחיפה.

הכאב | פסטיבל חיפה - Memoir Of Pain - Haifa International FIilm Festival from Haifa Film Festival on Vimeo.

הפסגה

הסיבה המרכזית בגללה הגעתי לסרט זה הוא השחקן הראשי ריקרדו דארין ("הסוד שבעיניים", "טרומן"), אחד השחקנים האהובים עליי שמצליח בכל סרטיו לגלם דמויות מורכבות, אמינות ואנושיות. ב"הפסגה" מגלם דארין את נשיא ארגנטינה הרנאן בלאנקו, שנבחר על הטיקט של "אדם כמוך" ונראה עם תחילת הסרט כפשוט ונאיבי למדי לתפקיד הפוליטי הדורש חלקלקות ודורסנות.

הסרט, שהוצג השנה במסגרת "מבט מסוים" בפסטיבל קאן, נע בין שני מישורים: ועידת פסגה של נשיאי אמריקה הלטינית ומשבר אישי שחווה בתו של הנשיא ועשוי להשפיע גם עליו. המעבר שמבצע הסרט בין העלילות לא תמיד חלק והן לא בהכרח משתלבות זו בזו, אך הנושא הטמון בהן זהה: הצגת דמותו הפשוטה של הנשיא ככסות כוזבת, המסתירה את אופיו האמיתי והמניפולטיבי שנחשף אט אט. הבמאי סנטיאגו מיטרה מביים את הסרט במיומנות ובקפדנות על רקע נופיה המושלגים של צ'ילה ומצליח ליצור סאטירה שגם אם לא כל חציה פוגעים, היא מעניינת ועשויה היטב.

"הפסגה" יוקרן ביום חמישי (12.10) ב-19:00 באולם קריגר בחיפה.

ברוכים הבאים למונפראנס

סרט הביכורים של הבמאית הצרפתייה לאונור סאראיי זכה בפרס מצלמת הזהב היוקרתי בפסטיבל קאן השנה ומוכיח כישרון ניכר ביצירה שהיא ייחודית ונגישה בו זמנית. העלילה עוקבת אחר אישה בת 31 בשם פולה (לטישיה דוש), המגיעה לפריס לאחר שנפרדה מהחבר שלה, ומחפשת את עצמה בעיר האורות ללא משפחה, חברים, דירה או עבודה כשרק חתול משמש לה כבן לוויה.

אם העלילה נשמעת כעוד סרט ריאליסטי קודר, לא כך הדבר. זהו מסוג הסרטים שנשענים על תצוגת משחק חד פעמית של שחקנית שסוחפת את הסרט למעלה יחד איתה. דוש בוראת דמות שמצד אחת היא חריגה בנוף ומתנהגת לעיתים באקסצנטריות ומצד שני אי אפשר שלא לחבב ולרצות בטובתה. סאראיי גם משכילה להעניק לפולה נקודות אור ויכולת להניע את עצמה ולשלוט בגורלה, כך שלמרות הנסיבות הקשות שהוא מתאר, "ברוכים הבאים למופנראנס" מוציא את הצופה בתחושת אופטימיות ועם חיוך על הפנים.

"ברוכים הבאים למונפראנס" יוקרן היום (רביעי, 11.10) ב-22:00 באולם רפפורט בסינמטק חיפה וביום שישי 13.10) ב-19:30 באולם קריגר.

ג'ונגל

הציפייה שלי לקראת הסרט "ג'ונגל" המבוסס על ספרו הקלאסי של יוסי גינסברג "בחזרה לטואיצ'י" הייתה גדולה ולכן גם האכזבה מהסרט הייתה בהתאם. כאשר טיילתי בג'ונגלים של דרום אמריקה הספר היה לצידי כמדריך, כפי שהיה לצד ישראלים רבים בעשורים האחרונים. במשך שנים ניסו להפוך את סיפור ההישרדות המופלא להרפתקה קולנועית, אך התוצאה לא מספקת.

הסרט משחזר את סיפורו הלא ייאמן של גינסברג, שיצא למסע בג'ונגלים של בוליביה עם שני חברים שפגש בטיול, מרקוס וקווין, ובהדרכתו של קרל, מדריך מפוקפק שהבטיח להם למצוא זהב ושבטים אינדיאנים לא ידועים. המסע המלהיב הופך לסיפור הישרדות יוצא דופן לאחר שיוסי נסחף במים לבדו ונאלץ לשרוד בכוחות עצמו בג'ונגלים האימתניים במשך כשלושה שבועות עד להצלה המיוחלת.

את דמותו של גינסברג מגלם לא פחות מאשר דניאל רדקליף ("הארי פוטר") שעושה עבודה ראויה עם מבטא ישראלי באנגלית, אך הסרט לא מציין כי הוא מישראל ולא מאפשר לו לדבר בעברית. לצד זאת הסרט סובל מתסריט שטחי שמדלג מנקודה לנקודה ובעיקר מבימוי חסר השראה של במאי האימה גרג מקלין, שמעניק לסרט כמה סצנות על סף הגיחוך הקולנועי (טריפ הסמים או קן נמלי האש) וכמה סצנות Gore קשות לצפייה שמציגות ביטוי נצלני לעינוי הגופני שעבר גינסברג בהישרדותו בג'ונגלים.

עם זאת יש לציין כי עבור מוצ'ילרים הסרט יהפוך להיות לצפיית חובה טרם הטיול הגדול וכי הוא מכיל מספר רגעים סוחפים במעבי הג'ונגלים ורמת הפקה גבוהה, כך שגם אם התוצאה הסופית לא עונה על הציפיות מסרט מסע והישרדות שצולל לעומקים מטאפיזיים ואומר משהו גדול יותר על ההישרדות האנושית מסיפורו של היחיד (כמו "עד קצה העולם" או "הכל אבוד"), עדיין ניתן לצפות בו בעניין מסוים.

"ג'ונגל" יוקרן ביום חמישי (12.10) בשעה 19:15 באודיטוריום חיפה.

שכונה בטוחה

ההפתעה המהנה של הפסטיבל. מדובר בקומדיית אימה שחורה ומלאה בטוויסטים, שכמה שפחות תדעו עליה טרם הצפייה, כך יותר תיהנו ותופתעו ממנה. בקצרה ניתן להגיד כי הסרט מתחיל כסיפור על בייביסיטר צעירה והנער בן ה-12 (לוי מילר) עליו היא שומרת בערב חג המולד ובה הוא מאוהב, ומשם מתפתח למקומות אפלים ומשעשעים בו זמנית. הפרמיס שלו מגדיר אותו כ"שכחו אותי בבית" פוגש את "משחקי שעשוע" וזה די מדויק.

הבמאי כריס פקובר מציג מהתלת חג מדממת וכתובה היטב. אם אתם לא נרתעים מהומור שחור ואלימות, "שכונה בטוחה" הוא הימור די בטוח לצפייה ובצדק הצליח לזכות בפרסים ובאהדת הקהל הפסטיבל הפנטזיה והאימה החשובים בעולם. מעל כל מה שעובד בסרט יש לציין את מילר, הנער הצעיר בעל פני המלאך, שמספק הופעה ממזרית שלא תשכחו במהרה.