המבקר הוא גשר בין היוצר לצופה: ראיון עם דיוויד סטרטון

הערב יורד על מתחם פסטיבל הקולנוע בערבה, שמתקיים במהלך השבוע בשמורת הטבע עשוש ויימשך עד ה-18 לחודש, והאווירה הופכת לסוריאליסטית מרגע לרגע. בלב הישימון פרוסים כמה אוהלים ובאחד מהם אני נפגש עם מי שנחשב למבקר על בעולם הקולנוע -דיוויד סטרטון האוסטרלי, שהגיע לארץ כדי להציג את הסרטים האוסטרליים שמוקרנים בפסטיבל ושימש בעבר כמבקר הקולנוע של המגזין הנחשב "ורייאטי".

סטרטון נולד באנגליה והגיע לאוסטרליה בגיל 24. בשנת 1966, כשהיה בן 27, הוצע לו לנהל את פסטיבל הקולנוע האוסטרלי, שאז היה פסטיבל די קטן. "מהיום הראשון ניסיתי להפוך את הפסטיבל לגדול ובין לאומי יותר ובמקרה יצא שהייתה זו גם תקופה שתעשיית הקולנוע באוסטרליה חזרה לפרוח ויוצרים צעירים כפיטר וויר ופיליפ נויז יצרו יצירות חדשות ונועזות. ניהלתי את הפסטיבל במשך 18 שנה ובמקביל ניסיתי לחשוף לעולם את התעשייה המקומית", הוא מספר. בתחילת שנות השמונים התחיל להגיש תכנית טלוויזיה שהציגה לקהל האוסטרלי סרטים מחוץ למדינה - כל שבוע סרט חדש אחד ושני סרטים קלאסיים. "עד היום אני פוגש אנשים שמספרים לי כי בזכותי הם נחשפו לקולנוע השבדי, הסיני ועוד. כמובן שגם הקרנו סרטים ישראלים", נזכר סטרטון.

[*]

האם לדעתך מבקר קולנוע הוא גם מחנך?

"בזמנו אכלתי ארוחת ערב בלונדון עם ברנרדו ברטולוצ'י, הבמאי האיטלקי הנודע, והוא אמר כי מבקר הקולנוע הוא בעצם גשר בין יוצר הקולנוע לבין הצופה וכך תמיד ראיתי את תפקידי. ברור שלמבקר מקומי יש סימפטיה מובנית לקולנוע של המדינה שלו וצריך תמיד למצוא את האיזון בין ביקורת אוהדת לבין הבעת הדעה הכי נכונה על הסרט. לדעתי מבקר הקולנוע צריך להיות הגון וישר, דבר שלא תמיד פשוט בתעשייה קטנה שבה כולם מכירים את כולם כמו באוסטרליה".

כיצד היה להגיש תכנית טלוויזיה שבועית על סרטים?

"גיליתי כי לתוכנית הטלוויזיה שלי היה כוח אדיר לגרום לסרט להצליח או להיכשל. כמובן שלא הייתה לי השפעה כזו על בלוקבאסטרים אמריקאיים שאליהם הקהל היה הולך בכל מקרה, אבל במקרה של סרטים עצמאיים ומקומיים הייתה לביקורת שלי השפעה גדולה". סטרטון היה חבר בצוות השיפוט שהעניק ל"פוקסטרוט" את הפרס הגדול של חבר השופטים בפסטיבל ונציה. כשאני שואל אותו על הסרט, הוא עונה כי לדעתו מדובר בסרט מצוין ומרגש. "הבנתי שהוא עורר מהומה לא קטנה בישראל, במיוחד מצד שרת התרבות שלכם. באוסטרליה קיים מימון ממשלתי אבל הממשל לא נוהג להביע דעה על סרטים ובטח לא שואף לקריטריונים פוליטיים שעל פיהם יקבלו סרטים מימון", הוא מסביר. "לדעתי התעשייה המקומית באוסטרליה לא הייתה קיימת בלי תמיכה ממשלתית. מדובר על תעשייה קטנה מאוד. חשוב לזכור שהיום הרבה יותר קל לעשות סרטים (גם בטלפון סלולרי), אבל הבעיה היא ההפצה והיכן להקרין סרטים קטנים ועצמאיים".

[*]

את פסטיבל הקולנוע בערבה פתח המערבון האוסטרלי "ארץ מתוקה" שבוים על ידי הבמאי האבוריג'יני וורוויק תורנטון. זהו סרט קשה וחמור סבר שעוסק בספר האוסטרלי ומה קורה כשאחד הילידים מתוך הגנה עצמית יורה והורג את אחד מבעלי החוות הלבנים. מדובר בסרט לא פשוט ולא קל לעיכול, אבל כזה שמתגמל את הצופה באווירה מהפנטת ובתיאור מציאות שחורה משחור.

האם סרט כ"ארץ מתוקה" שהוא סרט די קטן יכול להצליח באוסטרליה?

"בוודאי. ראשית הוא סרט מצוין מעבר לכך הוא מעורר מחלוקת ואותם אוסטרלים שכבר הולכים לראות סרט מקומי בוודאי ילכו לראות אותו ולדעתי הוא יהיה הסרט האוסטרלי המצליח ביותר של השנים האחרונות".

הקולנוע האוסטרלי קרוב יותר לדעתך לעשייה בארה"ב או באירופה?

"אני חושב שאנחנו הרבה יותר קרובים לסרטים האירופאים. אבל למרות ההשפעות ניתן להבחין בבירור ביצירה אוסטרלית עצמאית שבולטת במיוחד בסרטים שמביימים ילידים אבוריג'יניים כמו וורויק תורנטון ב'ארץ מתוקה'. הוא ממשיך את המסורת של העברת הסיפורים מדור לדור - מה שמכונה 'זמן החלום'".

האם לדעתך האינטרנט שינתה את מעמד המבקר הממוסד?

"גם בימינו באוסטרליה עדיין אנשים רוצים לדעת את דעתם של המבקרים הנחשבים "ממוסדים". אני כותב בעיתון רב תפוצה. לדעתי יש מקום לכולם".